אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המינוי של אורלי בן ארי: מלחמת הסבירות עוברת לבג"ץ צילום: יהונתן ולצר, TPS

המינוי של אורלי בן ארי: מלחמת הסבירות עוברת לבג"ץ

שר המשפטים אמיר אוחנה והיועמ"ש אביחי מנדלבליט נטלו שניהם סמכויות יתר והתייצבו במסלול התנגשות סביב מינוי ממלא מקום לפרקליט המדינה. שופטי העליון יידרשו להכריע מי ביניהם שגה פחות

19.12.2019, 08:28 | משה גורלי

חסד גדול עשה שופט העליון מני מזוז כשהוציא את הצו הארעי שמנע מאורלי בן־ארי לנאום בטקס הכניסה לנעליו של שי ניצן כממלאת מקום פרקליט המדינה. זאת בעקבות עתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון. לפי עוצמת התשואות שקיבלו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט והפרקליט ניצן, ניתן רק לשער את רמת העוינות בה היתה מתקבלת בן־ארי לו עלתה לבמה, ולא היו מועילים הסברי מנדלבליט כי מדובר בעניין עקרוני ולא פרסונלי.

קראו עוד בכלכליסט

אלא שמנדלבליט עצמו היה זה שהפך את העניין לפרסונלי. ברגע ששר המשפטים פרסם את שמות חמשת מועמדיו לממלא מקום, מיהר היועץ לקבוע במכתב מפורט שרק שם אחד קביל וסביר בעיניו — עו"ד שלמה (מומי) למברגר, המשנה לפרקליט המדינה.

בנאומו אתמול הרחיב היועץ על המשא ומתן שניהל עם אוחנה: "גם השר וגם אני השקענו מאמצים רבים, קיימנו שיח מכבד וענייני, במהלכו הצעתי מספר מועמדים. לצערי העניין הזה לא הסתייע". בדברים האלה יש חידוש: מנדלבליט אומר שלא רק למברגר מועמד ראוי, ויש מועמדים נוספים, כנראה שניים, שאותם הציע וגם אותם השר פסל. מנדלבליט היה צריך לנתב את המשא ומתן אחרת. במקום לדון בלגיטימיות של המועמדים, היה עליו לדון בלגיטימיות של התהליך. ובמקום להתמקד בסבירות המועמדים, היה עליו להתמקד בסבירות התהליך. נדמה שזה גם יהיה מרכז הדיון בבג"ץ — סבירות התהליך, ולא סבירות האדם שמונה.

מימין: אורלי בן ארי גינזברג ואמיר אוחנה , צילום: יהונתן ולצר, TPS מימין: אורלי בן ארי גינזברג ואמיר אוחנה | צילום: יהונתן ולצר, TPS מימין: אורלי בן ארי גינזברג ואמיר אוחנה , צילום: יהונתן ולצר, TPS

פגיעה מכוונת במנגנון

מנגנון הבחירה בפרקליט מדינה מעיד על חשיבותו הרבה — ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה בוחרת אדם שכישוריו המקצועיים הם כשל שופט בית המשפט העליון, וניסיונו הניהולי, ומנהיגותו, נוכחים ומוכחים. נכון שממלא מקום איננו מינוי של קבע, אך האם ניתן לומר שהוא לא מחוייב בתכונות האלה? נכון גם שלשר יש את הסמכות למנות, אך האם הפעלת הסמכות היא סבירה בתקופת בחירות, ממשלות מעבר, כשאין ועדת איתור – המנגנון שחוצץ ומאזן — בין המרכיב המקצועי לפוליטי בתהליך. האם בהעדרו, לשר המשפטים, שהוא גורם פוליטי מטעמו של ראש ממשלה נאשם בפלילים, יש את התוקף המשפטי והמוסרי להחליט מי יקבל החלטות בתיקים בעלי המשמעות הציבורית הגדולה ביותר?

מימין: השופט העליון מני מזוז והיועמ"ש אביחי מנדלבליט, צילום: אוראל כהן, שאול גולן מימין: השופט העליון מני מזוז והיועמ"ש אביחי מנדלבליט | צילום: אוראל כהן, שאול גולן מימין: השופט העליון מני מזוז והיועמ"ש אביחי מנדלבליט, צילום: אוראל כהן, שאול גולן

ועוד משהו. אין גם צורך במינוי ממלא מקום. מה ואיך בדיוק תועיל בן־ארי? ההיגיון הוא להסתפק כעת במשנה לפרקליט המדינה ובצוות הקיים. ספק אם מישהו באמת סבור שהמערכת תקרוס אם בן־ארי לא תיקח את המושכות. אז אם אי אפשר למנות בתהליך הנכון, וגם לא צריך למנות, אז למה להתעקש?

בלאגן? למה לא

אלא שכאן האינטרס הפוליטי של אוחנה קופץ למרכז הבמה: לאתר את הפרקליטה העוינת והלעומתית ביותר לניצן ולמערכת, ולהמליך אותה. מותר רק לשער שלמינוי קבוע לא היה אוחנה מציע את בן־ארי, אבל כהזדמנות לחולל בלאגן. למה לא?

מעניין אם מנדלבליט היה מתנגד בשצף קצף דומה גם למועמד סולידי יותר, אחד מפרקליטי המחוזות או מנהלי המחלקות הארציות. מנדלבליט, בהעדר ועדת האיתור, נטל לעצמו את סמכות הוועדה ואת העקרון מפרשת שטייניץ־אשר המונע משר להתנגד למועמד הוועדה, אלא מנימוקים כבדי משקל. שר האוצר יובל שטייניץ התנגד בזמנו למינויו של משה אשר, שהומלץ בידי ועדת האיתור לתפקיד ראש רשות המסים. בג"ץ הכריע לטובת אשר ונגד שטייניץ. כלומר, לטובת הוועדה ונגד השר. כעת, בהעדר ועדת איתור, מנדלבליט נוטל לעצמו את תוקפה ומעמדה בהצעת מועמדים — קודם היה רק למברגר, ועכשיו למדנו שהיו עוד.

אנו עדים לתאונה של שני נהגים שסטו מעט מהדרך. מנדלבליט ניסה להכתיב שם אחד, ואוחנה שם אחר. מנדלבליט טעה ואוחנה גמל בטעות משלו, כשבחר פרקליטה שמיקומה בהיררכיה נמוך מדי מכדי להקפיצה ישירות לראשות הפירמידה. אתמול ניסו לברר בגלי צה"ל מתי תהיה אשה מפקדת חיל האוויר. התשובה רלוונטית מתמיד: כיום יש אשה שהיא מפקדת טייסת, אחר כך תוכל להיות מפקדת בסיס, בהמשך מפקדת להק ורק לבסוף מפקדת החיל.

הכל תלוי בהרכב

אוחנה צפצץ על ההיררכיה, והכפיל את "ההימור" — לא רק התהליך שהשיק אינו סביר, גם השם שבחר. ועל כל אלה אוחנה זוכה למחמאה שניתב עצמו ל־Win־Win, שכן גם אם יפסיד בבג"ץ יצבור תחמושת למלחמתו במערכת. מלחמה זו היא למעשה על עילת הסבירות, שמצאה עצמה להפתעתה במרכז השיח הישראלי.

העתירה של התנועה לאיכות השלטון התגלגלה תחילה לידיו של השופט נועם סולברג, שפסל עצמו בגלל קירבה ללמברגר. ואז הגיע השופט מזוז, שהטיל את הפצצה והשהה את המינוי. סולברג ומזוז מייצגים קטבים הפוכים בגישתם לעילת הסבירות. סולברג הוא מהמצמצמים ומזוז מהמרחיבים. עכשיו הכל תלוי בהרכב. גריעתו של סולברג ממצבת השופטים הפנויים לדון בעתירה בהחלט גורעת מסיכויו של אוחנה, שמולו יתייצבו גם היועץ המשפטי לממשלה, גם נציב שירות המדינה וכנראה שגם השופט מזוז.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות