אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אנחנו מגש הקצב: מופע חדש לחנוכה צילום: אביב כהן

אנחנו מגש הקצב: מופע חדש לחנוכה

מופע חדש לחנוכה מיצירת נתן אלתרמן מיועד לילדים ולא רק. “כשמוזיקה טובה, היא טובה. זה כמו משחק קופסה שמיועד לגיל אפס עד תשעים ותשע”

23.12.2019, 08:26 | מאיה נחום שחל

בשנים האחרונות יש תחושה שעושים שימוש יתר במילה להנגיש, אבל כשמדובר במופע המוזיקלי החדש "מגש הקצב: אלתרמן לקטנים ולגדולים", אין דרך אחרת להגדיר זאת. יצירתו הענפה של המשורר נתן אלתרמן שמת לפני 50 שנה מוצגת לילדים (וגם להורים) בחרוזים, לחנים חדשים והרבה הומור כיאה ליוצריו: המוזיקאי נדב הולנדר ("מייקל", אלון עדר והלהקה, ובימים אלה מקליט אלבום סולו שני) שכתב, הלחין והפיק מוזיקלית; יובל מנדלסון ("שייגעצ") בתפקיד המספר ודמויות נוספות; ענת מושקובסקי על קלרינט; ורוני וגנר על התופים. המופע הראשון יוצג ב־29 בדצמבר בשעה 10:00 בזאפה הרצליה (וימשיך לרוץ גם אחרי החג).

כשהמפיקה עינת בסר העלתה את הרעיון למופע, ניגש הולנדר למשימה, התנחל בספריית בית אריאלה ונבר בכתביו של אלתרמן. "בחרתי טקסטים שיכולים להתאים להלחנה וצירפתי אליי את החברים המוכשרים", מספר הולנדר. עם מנדלסון, שהכיר מהלימודים בסם שפיגל, יצר בעבר את הסרט "חתולים על סירת פדאלים". "הוא איש מופלא ומשהו בתקשורת שהוא מייצר עוברת לגילאים צעירים וגם למבוגרים".

את קטעי הקישור כתב בחריזה בהשראת אלתרמן. לדוגמה: "בוקֶר שֶׁל אַלְתֶּרְמָן, לַהֲטוּטַן הַמִּלִּים/ בְּשִׁירָה וּקְרִיאָה לִקְטַנִּים וּגְדוֹלִים/ צְפוּ לִקְסָמִים, לְסוֹדוֹת וּפְלָאִים/ מַסַָּע בֵּין שׁוּרוֹת, חֲרוּזִים וּצְלִילִים". על המוזיקה הוא אומר: "כשמוזיקה טובה, היא טובה, לא משנה לאיזה גיל כותבים אותה. את כל האלבומים שמוגדרים לילדים כמו ‘הכבש השישה עשר’ אני שומע עד היום בהנאה רבה. זה כמו משחקי קופסה לגיל אפס עד תשעים ותשע, כך גם מבחינתי כל אחד יכול לבוא למופע".

את השירים הלחין הולנדר, למעט "שיר העמק" של דניאל סמבורסקי שזוכה לנגיעות של שיר קאנטרי, ו"הבלדה על חמוריקו" של סשה ארגוב. בנוסף, יהיו גם "גד גיבור ציד", "התפוח הישן" והסיפור "ברמלי".

"ילדים מבינים אולי בתת־מודע שלהם שזו לא שפה שהם בדרך כלל חשופים אליה, ובלי להתבייש אני אגיד שזה יותר אליטיסטי ומכוון גבוה, בטח בהשוואה ל’דיג דיג דוג’ או הפסטיגל, שכן או לא יגידו פרחה", אומר מנדלסון. "אלה טקסטים ברמה גבוהה".

מנדלסון, אב לשני ילדים ומורה לאזרחות בתיכון, כתב לפני כמה שנים לבתו הבכורה בלה את האלבום "יובל המנוול: שירים לבלה" שהיה רחוק מלצייר עולם אוטופי כמצופה מהז'אנר. "זה לא היה לילדים בהגדרה. הוא נראה ונשמע לילדים אבל התכנים היו קודרים ועגומים, אף שילדים נהנים מזה כי פתאום הם מרגישים שהם עדים למשהו אחר ויכולים לחוש בהבדל בין זה לבין מה שמאכילים אותם תרבותית בדרך כלל".

ב”מגש הקצב” הוא מביא לבמה תחושה של משחק ושעשוע. "יש בי משהו שמנסה להקליל, להשתעשע ולחבר את הילדים לתוכן. זה כמובן מאוד שונה ממה שאני עושה בדרך כלל אבל זה חלק מהכיף. אני נהנה מזה שאני בלי גיטרה ומגבר, ההופעות ביום ולא בלילה, זו הזדמנות לצאת מעורי וגם נחמד לבלה הקטנה (בת 4) שלא מפספסת. אף על פי שהיא באה גם לאינדינגב ורגילה להגיע לבארבי ולאוזן בר".

על המעבר לעולם הילדים אומר הולנדר "כולנו היינו פעם ילדים, ובכל אחד יש את המקום הזה שרוצה שהמוזיקה או האמנות שהוא צורך תהיה יפה. במוזיקה טובה לילדים יש משהו פשוט וחמים ויש בה אלמנטים בהירים. אבל מבחינתי זו איכות של מוזיקה שלא חייבת להיות לילדים ותופסת לכל הגילאים. בנוגע לתוכן, אני חושב שמה שגרם לי לרצות לעשות את זה אלה אלבומי הילדים של פעם, של אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, מתי כספי ושלמה גרוניך, שהיו איכותיים להפליא, וכמוזיקאי זה אתגר ליצור אותו עומק מוזיקלי שיפנה לכל הגילאים".

"אם אתה מצליח להיות רלבנטי ומעניין, זה תופס את הילדים", מוסיף מנדלסון. "אני רואה את זה גם בבית ספר. ברגע שיש סיפור, תוכן וצבע, הם נענים לזה. במנגינות שנדב כתב יש משהו קסום, מכשף ומידבק".

מה הבאתם מהעולמות שלכם למופע?

"בגישה שלנו יש משהו ניסיוני", אומר מנדלסון. "נדב בחר טקסטים לא הכי מוכרים של אלתרמן ויש פתאום קלרינט, פסנתר עם גרוב אפריקאי, אני שר במגפון, יורה עם מטאטא באוויר. לקחנו את זה אלינו, אל מה שמצחיק ומגניב אותנו. מצאנו אצל המשורר הנפלא הזה דברים שמלהיבים אותנו היום".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות