אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פרשת גבעת עמל: בית המשפט המחוזי הגדיל את הפיצויים שיקבלו המפונים ב-16.3 מיליון שקל צילום: עמית שעל

פרשת גבעת עמל: בית המשפט המחוזי הגדיל את הפיצויים שיקבלו המפונים ב-16.3 מיליון שקל

השופט קובי ורדי קבע כי משפחה גרעינית שהוכיחה זכאות בשנת 1961 ושמרה על רציפות מגורים בשכונה, תהיה זכאית לשווי דירה בסך 3 מיליון שקל; חברת אלעד מגורים שבשליטת יצחק תשובה תשלם לתושבים 42 מיליון שקל סה"כ. בא כוחן של המשפחות: "הפיצוי צריך היה לשקף את ערך הדירה כיום, נמשיך להילחם ונבקש לערער לעליון"

23.12.2019, 19:11 | שלומית צור

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב קובי ורדי, החליט להגדיל את הפיצוי שיוענק למשפחות שעדיין מתגוררות בגבעת עמל ב' בתל אביב ב-16.3 מיליון שקל, לסך כולל של 42 מיליון. את הפיצוי תשלם חברת אלעד מגורים שבשליטת יצחק תשובה, אשר החלה בהקמת מגדלי מגורים במקום.

השופט אף דחה את טענות החברה, כי על המשפחות לשלם לה דמי שימוש בגין השנים בהן שהו בקרקע. המשפחות שנותרו להתגורר בקרקע מחויבות לפנות אותה בתוך 90 יום. ורדי קבע בפסק הדין כי משפחה גרעינית שהוכיחה זכאות בשנת 1961 ושמרה על רציפות מגורים, תהיה זכאית לשווי דירה אקוויוולנטית בסך 3 מיליון שקל, ובתנאי שלא קיבלה פיצוי בעבר.

קראו עוד בכלכליסט

גבעת עמל, צילום: עמית שעל גבעת עמל | צילום: עמית שעל גבעת עמל, צילום: עמית שעל

כזכור, ביוני 2018 פסק בית משפט השלום בתל אביב, כי 18 המשפחות האחרונות שנותרו בשכונת גבעת עמל ב' בעיר יפונו תמורת פיצוי שנקבע במתווה שניסח השופט מנחם קליין. בסך הכל, כך על פי פסק הדין, אמורה היתה אלעד מגורים לשלם למשפחות סך של 33 מיליון שקל, תמורת פינויין מהקרקע. לאחר פסק הדין, ארבע משפחות החליטו לקבל את הפיצוי מהחברה, ו-14 לגביהן נפסק סך כולל של 25.7 מיליון שקל החליטו להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט, בטענה כי גובה הפיצוי לו הן זכאיות גבוה בהרבה ממה שנפסק. גם חברת אלעד מגורים ערערה על פסק הדין, בטענה שאף אחת מהמשפחות אינה זכאית לפיצוי.

ורדי סקר את הרקע בגינו הגיעו המשפחות לגבעת עמל, וציין כי "מדובר בתושבים יהודים שהתגוררו בשכונות שגבלו בעיר יפו שהועברו ביוזמת המדינה לבתים של הכפר ג'מוסין, או בשמו החדש - גבעת עמל ב'". עוד צוין בפסק הדין כי בשנת 1961 נחתם הסכם בין רשות הפיתוח לבין חברת ב.פ דיור שרכשה את הקרקע, בו נקבע כי החברה מכירה בזכות הדיירים או המחזיקים במבנים המצויים בשכונה נכון ליום ההסכם, כאשר לכולם הובטח דיור אקוויוולנטי בדירות שיכון חדשות שיוקמו על הקרקע. ב- 1987 מכרה חברת ב.פ דיור את הקרקע לחברת דנקנר - לימים חברת אלעד מגורים, ולחברת א.מ.ת.ש השקעות, שנטלו על עצמן את התחייבויות המוכרות כלפי התושבים.

לכל משפחה מגיע פיצוי בשווי דירה באיזור

ורדי לא קיבל את גירסתן של ב.פ דיור ואלעד מגורים, לפיה אף אחת מהמשפחות אינה זכאית לדיור אקוויוולנטי, וקבע כי לכל משפחה גרעינית שהתיישבה במקום והתגוררה בו בעת הסכם 1961 מגיע פיצוי בשווי דירה באזור, גם אם אותו אדם עזב את המקום ובמקומו באו יורשיו, ובתנאי שאף מבני המשפחה לא קיבל פיצוי בעבר.

"ניתן לפנות את המתיישבים הזכאים לדיור אקוויוולנטי בכל עת, בכפוף למתן פיצוי זה של דיור אקווילנטי", קבע ורדי, ואף דחה את טענת אלעד מגורים כי הזכות לדיור אקוויוולנטי פגה עם מותם של המתיישבים המקוריים שהיו במקום בעת הסכם 1961. ביסוד החלטתו, ציין ורדי, הזכות עומדת לכל משפחה גרעינית שגרה במבנה נכון לשנת 1961 וזאת מהנימוק כי "לקחו אנשים ועקרו אותם מטעמים ביטחוניים של המדינה מדירות שהיו בהן באזור יפו, והעבירו אותם לדיור בגבעת עמל ב'. הכוונה היתה שיהיה זה דיור ארעי, תוך כוונה לתת להם בקרוב שיכון של קבע, ואחר כך תוך כוונה לתת להם דירת שיכון בשיכונים שייבנו".

ורדי הוסיף ונימק כי אם המדינה ודיור ב.פ, שבפועל תרמו לעיכובים בבנייה, היו בונות בזמן אמת דירות, כפי שהתחייבה ב.פ דיור לעשות בתוך חמש שנים מיום אישור תוכנית בניין העיר, היו יכולים המתיישבים לקבל דירת שיכון שהיתה נבנית נכון לאותו הזמן, אך לא יותר מכך - לא חצרות, לא עסקים ולא דירות בשטח גדול כפי שנבנות כיום במגדלי פאר. על כן דחה ורדי את דרישת המתיישבים לפיצויים בדמות חצרות, וילות או עסקים.

כמו כן הגדיר ורדי את הפיצוי המגיע למשפחה גרעינית אחת בלבד שהתגוררה בעת ההסכם משנת 1961 במקום, ולא על פי מספר דורות ההמשך שהמשיכו להתגורר במקום במשך השנים. "הכוונה היתה לתת דירת שיכון רק למשפחה הגרעינית שגרה במקום במבנה ב-1961 ולא למצוא פיתרון דיור לדורות רבים ומסועפים שיבואו בעקבות המשפחה הגרעינית", ציין ורדי. "לכל היותר קיימת זכות לדיירים המקוריים משנת 1961, שבזמן אמת היו אמורים לקבל דירת שיכון של קבע ולגור בה עם מי שירצו לכל ימי חייהם ולעשות בה כרצונם, ואין זכאות לדורות הבאים שהתיישבו במקום לאחר 1961. בכך נשיג מנגנון פשוט, הוגן, צודק ויעיל למתווה, באופן שהמתיישבים המקוריים משנת 1961 זכאים לפיצוי כספי בשווי דירת שיכון כשוויה היום".

יצחק תשובה. ישלם פיצויים מוגדלים, צילום: עמית שעל יצחק תשובה. ישלם פיצויים מוגדלים | צילום: עמית שעל יצחק תשובה. ישלם פיצויים מוגדלים, צילום: עמית שעל

ביקורת על החברות המעורבות

בית המשפט מתח ביקורת על חברת ב.פ, שלא פעלה מספיק להקמת השיכונים ב-70 השנים שעברו מאז ההשתכנות הראשונית בקרקע, ושחובת הפינויים היתה עילה למחיר הנמוך ששילמה החברה על הקרקע בעת רכישתה. בנוסף הדגיש ורדי כי לקח בחשבון גם את אי פסיקת דמי שימוש ראויים בגין השימוש, "והעושר שהפיקו המשפחות בקרקע במשך עשרות שנים".

ורדי קבע את הפיצוי בשווי דירה באזור, ונקב במחיר המקסימום שהגישו שמאי מקרקעין מטעם המשפחות – 45 אלף שקל למ"ר. כך, שטח הדירות לפיצוי יעמוד על 67-75 מ"ר. "בהתחשב בחוות דעת אלו אני סבור שיש להעמיד את שווי יחידת הדיור האקוויוולנטי על סך 3 מיליון שקל באופן שהיא נותנת ביטוי ל-67 מ"ר לפי שווי של 45 אלף שקל למ"ר או ל-75 מ"ר לפי שווי של 40 אלף שקל למ"ר, ואני סבור זהו פיצוי הולם וראוי בנסיבות העניין ליחידת דיור אקוויוולנטי, ובשבזמן אמת אם היתה ממומשת הכוונה לתת דירת שיכון למתיישבים זה המקסימום שיכלו לקבל".

"אינני סבור שיש מקום לחייב את דיור לתת למשתכנים דירות גדולות בבניני פאר, אלא פיצוי כספי שישקף שווי של דירה קטנה יחסית בין 67-75 מ"ר בצפון תל אביב, ואני אומד זכות זו בסך שלושה מיליון שקל. בסכום זה ניתן כמובן לרכוש דירה גדולה בהרבה באזורים אחרים, הן בתל אביב והן מחוצה לה", קבע ורדי והוסיף כי "פיצוי זה תואם גם את רוח הצעת החוק להכשרת דיור חלופי לתושבי גבעת עמל משנת 2018".

ורדי דחה את התביעה לדמי שימוש נגד התושבים מהסיבה "שלא מדובר במקור בפולשים, והמדינה - ואחר כך דיור וחלופיה - ידעו על המגורים במקום ובהתנהגותם איפשרו למעשה זאת". כל כן קבע כי אין מקום לשלם דמי שימוש ראויים לגבי מגורים רגילים של משפחה, אך הוותיר את השאלה לגבי עסקים שפעלו במקום והניבו למשפחות רווחים. 

דיירים בגבעת עמל, צילום: שאול גולן דיירים בגבעת עמל | צילום: שאול גולן דיירים בגבעת עמל, צילום: שאול גולן

בסך הכל קבע ורדי כי 12 משפחות יקבלו פיצוי בשווי דירה אחת בסך שלושה מיליון שקל כל אחת, משפחה אחת תהייה זכאית לשווי של שתי דירות – 6 מיליון שקל, ומשפחה אחת לא תהייה זכאית לפיצוי כלל, על אף שנפסק לה פיצוי בסך 1.5 מיליון שקל בבית משפט השלום, וזאת משום שהבעלים המקורי פונה מהקרקע בשנת 2006 תמורת פיצוי מחברת החשמל, ובנו הפעיל במקום עסק במשך עשרות שנים. בפסק הדין נקבע כי עליה לפנות את הקרקע בתוך 90 יום ללא פיצוי. בסך הכל תשלם אלעד מגורים למשפחות על פי פסק הדין 42 מיליון שקל, במקום 25.7 מיליון שקל שקבע בית משפט השלום.

עו"ד גדי בלושטיין, שותף במחלקה המסחרית במשרד עו"ד AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות', המייצג חלק מהמשפחות, מסר שבכוונתו לבקש לערער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי: "אנו שבעי רצון מעצם ההחלטה שמכירה בסבלן ובצדקתן של משפחות קשות-יום שסובלות במשך שנים מתביעות פינוי, שהתבררו בבית המשפט כתביעות סרק. עם זאת, הגם שבית המשפט המחוזי הכפיל את סכום הפיצוי, הוא לא התחשב באופן מלא בטיב הזכויות של המשפחות בקרקע ובתקופות ההחזקה. בהתחשב בכך שמדובר בזכויות שהמדינה הקנתה, הפיצוי צריך היה לשקף את ערך הדירה כיום, שאמור לנוע בין 8 ל-10 מיליון שקל למשפחה, ולכן נמשיך להילחם ונבקש לערער לעליון".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות