צילום: אוראל כהן
המחוזי: "להתאים את סיווג הארנונה לצורות העבודה המודרניות"
בפסק דין - שעשוי להיטיב עם אלפי בתי עסק - נגד עיריית תל אביב, נקבע שעסק לחיתוך פירות עונה על ייעוד "תעשייה", שהארנונה המוטלת עליו היא חצי מזו המוטלת על ייעוד "שירותים ומסחר"
פסק דין של בית המשפט המחוזי עשוי להוזיל את הארנונה לאלפי חברות העוסקות בעבודת כפיים מודרנית. השופט חגי ברנר קבע כי יש להתאים את סיווג הארנונה ל"מציאות המודרנית", ופסק כי בית עסק לחיתוך פירות ואריזתם עונה על ההגדרה של "בית מלאכה", המחייב בארנונה נמוכה מזו המוטלת על בית עסק המוגדר "שירותים ומסחר".
בכך קיבל השופט את ערעורה של חברת "תן פרי מתנות" נגד עיריית תל אביב, שהגדירה אותה כ"שירותים ומסחר", וגבתה ממנה ארנונה הגבוהה ביותר מפי שניים מזו המוטלת על "בית מלאכה, 380 שקל למ"ר בהשוואה ל־166 שקל למ"ר. בין הנימוקים שנתן ברנר בפסק הדין: "יש להתאים את סיווגי הארנונה שנקבעו לפני עשרות שנים למציאות המודרנית, שבה עסקים שינו פניהם, ובמיוחד התעשייה הקלאסית".
קראו עוד בכלכליסט
"תן פרי מתנות" היתה הבעלים של עסק ברחוב המנוע 3 בתל אביב בשטח של 155 מ"ר (לאחרונה העתיקה את פעילותה לעיר אחרת), שם העסיקה שניים עד ארבעה עובדים בחיתוך פירות ובאריזתם למשלוח בחבילות שי על פי הזמנות שבוצעו באמצעות אתר האינטרנט של החברה. אריזות השי נמסרו לשליחים חיצוניים לשם מסירתן ליעדן.
עיריית תל אביב חייבה את החברה בתשלום ארנונה לפי סיווג שירותים ומסחר. החברה סברה כי הסיווג הנכון הוא בתי מלאכה.
המחלוקת הובאה לפתחה של ועדת הערר לענייני ארנונה כללי של עיריית תל אביב, וזו קיבלה את עמדת העירייה ודחתה את הערר של החברה. קביעתה היתה שפעילות של חיתוך פירות ואריזתם אינה עונה על ההגדרה "תעשייה" או "מלאכה", שכן בנכס לא מתבצע ייצור או גידול של הפירות או ייצור כלשהו אחר, והנכס משמש גם לאחסון של פירות בטרם חיתוכם ושל בקבוקי יין ושוקולד, המשמשים לעתים כחלק ממארזי הפירות. עוד קבעה הוועדה כי אין הצדקה שהמערערת תיהנה מסיווג בתי מלאכה משום שלא הוכיחה כי היקף הכנסותיה נמוך ומשום שהשירות שהיא מספקת אינו שירות חיוני.
החברה הגישה ערעור על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וטענה באמצעות עורכי הדין מוטי איצקוביץ, אלירן חליבה ושלי יעקבי ממשרד כץ, גבע, איצקוביץ (KGI), המתמחה במיסוי מוניציפלי, כי מדובר בהחלטה שגויה, שצמצמה באופן בלתי סביר ומיותר את הסיווג של בתי מלאכה כדי לסווג את העסק בסיווג היקר יותר של שירותים ומסחר. לטענת החברה, העסק מנהל מטבח יצרני לחיתוך פירות; אין במקום לקוחות או קופה רושמת; ולא מתבצעת מתוך העסק פעולה של מכירה או שיווק. עובדי החברה עוסקים בחיתוך פירות, שהיא מלאכת כפיים לכל דבר ועניין.
מנגד טענה העירייה כי אין מדובר בנכס שרק נחתכים בו פירות, אלא מתקבלות בו הזמנות מלקוחות להכנת מגשי פירות ואריזתם, וממנו משווקים המארזים. עוד טענה העירייה כי אין במקום ייצור המוני, אלא מתן שירות ללקוח, והעובדה שעובדי החברה מבצעים מלאכת כפיים, אין בה די כדי לענות על סיווג של מלאכה.
השופט ברנר דן בשאלה אם בית עסק בו מתבצעת מלאכת חיתוך ואריזה של פירות לשם משלוחם באריזות שי ראוי להיות מחויב בארנונה לפי הסיווג של "שירותים ומסחר", כפי שסבורה עיריית תל אביב, או שמא סיווגו הנכון הוא "בתי מלאכה", כפי שטענה חברת "תן פרי מתנות טעימות".
ברנר קיבל את הערעור וקבע כי יש לסווג מקום המשמש לחיתוך פירות ואריזת חבילות שי בסיווג בית מלאכה, ואף הלך כברת דרך נוספת: בהמשך להלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בעניין סיווג מכבסות בסיווג של בית מלאכה, הוא קבע כי אין בעובדה שהחברה נותנת שירותים ללקוח קונקרטי המזמין ממנה חבילת שי מהודרת לפי צרכיו ותקציבו, להצדיק את סיווג פעילותה כ"שירותים ומסחר". מדובר בפעילות המשלבת שירות מקצועי עם מלאכת כפיים מובהקת של חיתוך פירות, גילופם ואריזתם באריזות שי, ולכן זהו בית מלאכה.
בית המשפט קבע כי הפעילות התעשייתית הקלאסית שינתה את פניה, ויש להתאים את סיווגי הארנונה של עיריית תל אביב למציאות כיום, ולא להסתמך על מציאות שהיתה בעת התקנת צו הארנונה בשנות התשעים של המאה הקודמת. "ההגדרות הקלאסיות של 'בתי מלאכה' כמו גם 'שירותים ומסחר' טעונות יציקת תוכן בהתאם למציאות המודרנית, ואין להסתפק בהגדרות מילוניות אשר במידה מסוימת אבד עליהן הכלח", קבע ברנר בפסק הדין.
לדברי עו"ד חליבה, מדובר בהחלטה מהותית, שעשויה להשפיע על עסקים רבים בתל אביב העוסקים במלאכת כפיים מודרנית, כגון שירותי מחשוב, שירותי הסעדה, מסעדות, אולמות אירועים, חברות שילוח והפצה ועוד.