אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
 הקרב על גבעת הקפיטליזם צילום: איי פי

מוסף השקעות

הקרב על גבעת הקפיטליזם

ב־3 בנובמבר 2020 ייגש הציבור האמריקאי לבחור את הנשיא שלו לשנים הבאות בבחירות שבוודאי ישפיעו על הכלכלה הגלובלית במחצית הראשונה של העשור הקרוב. זהו קרב בין שתי גישות כלכליות מנוגדות – 4 שנים נוספות של טראמפ הבלתי צפוי או אולי ממשל חדש ומהפכני בהובלת וורן וסנדרס – כשבתווך נמצא האזרח האמריקאי

27.12.2019, 11:40 | ויקי אוסלנדר

מנהלים ומשקיעים בוול סטריט ובעמק הסיליקון יושבים בקצה הכיסא שלהם לקראת בחירות 2020. ברור לכולם שלבחירות הקרובות תהיה משמעות עמוקה על העשור הקרוב: הבחירות הללו יגדירו מי ינהל את הכלכלה האמריקאית כשזו תאט, אם וכאשר, ויכתיבו מה יהיה גורלן של ענקיות הטכנולוגיה, כיצד, אם בכלל, יעוצב שוק ביטוחי הבריאות, מה יהיה גובה מס החברות וכמה הון יצברו ה"אולטרה־עשירים" לעומת יתר הציבור.

חלק מאותם מנהלים שומר אמונים לנשיא המכהן דונלד טראמפ בגלל גישתו הפרו־עסקית. אחרים, שמרנים בנפשם, מתקשים לתמוך בו בגלל הניהול הכאוטי, חוסר הוודאות שהוא מייצר, מלחמות הסחר הלא נגמרות שלו ואפילו בשל גישתו הקיצונית בנושאים כמו ההגירה לארה”ב וסוגיות הקשורות לאיכות הסביבה.

בצדו השני של המתרס, ליברליים חברתיים ושמרנים פיננסית היו שמחים להחליף את טראמפ במועמד דמוקרטי מתון ופרגמטי, אך מתקשים לדמיין כיצד יצביעו עבור אחד המועמדים הדמוקרטים־פרוגרסיביים ואולטרה־ליברלים, שיוצאים בבוטות נגד וול סטריט והתאגידים הגדולים.

אבל וול סטריט לא קובעת את תוצאות הבחירות, אלא הסנטימנט הציבורי, זה שבאופן מסורתי מעניק לנשיא מכהן קדנציה נוספת, במיוחד כשהכלכלה חזקה, אבל אולי יכרע הפעם תחת המרמור הציבורי המתמשך על אי־השוויון המעמיק בארה"ב.

מדיניות טראמפ והמפלגה הרפובליקנית סוברת כי את אי־השוויון אפשר למתן באמצעות חיזוק הסביבה העסקית של התאגידים, תיקון מערכת היחסים בין שותפות הסחר של ארה"ב והפחתת רגולציה. כל אלה, אם ייתנו להם זמן – וקדנציה נוספת – יחלחלו לשיטתם מטה למעמד הפועלים האמריקאי.

מועמדים מובילים במפלגה הדמוקרטית, מנגד, מאמינים שיש לחשוב מחדש על תפקידם של התאגידים הגדולים בחברה — בין שהוא להשיא ערך לבעלי המניות בלבד ובין שהוא ליצור ערך חברתי שצריך שיתפזר באופן שווה יותר בין משקיעים, עובדים והקהילה המקיפה אותם.

דונלד טראמפ. כהונה ראשונה שלוותה באי־ודאות רבה, אך גם בזינוק של מדדי המניות לשיאים, צילום: איי פי דונלד טראמפ. כהונה ראשונה שלוותה באי־ודאות רבה, אך גם בזינוק של מדדי המניות לשיאים | צילום: איי פי דונלד טראמפ. כהונה ראשונה שלוותה באי־ודאות רבה, אך גם בזינוק של מדדי המניות לשיאים, צילום: איי פי

זה רק נראה טוב

אבל לא עבור האמריקאים

מתחילת כהונתו של טראמפ כנשיא בתחילת 2017 זינקו מדדי המניות בארה"ב במספרים דו־ספרתיים לשיא של כל הזמנים. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, זינק מדד S&P 500 ב־40%, מדד נאסד"ק ב־60% ומדד דאו ג'ונס ב־41%. אפילו שיעור האבטלה שיחק לטובת טראמפ כשצנח לשפל חסר תקדים של 3.5%.

הכל נראה טוב, טוב מאוד אפילו, ובכל זאת לא הכל טוב.

מנתוני הפדרל ריזרב עולה כי לפני 30 שנה האחוזון העליון בארה"ב החזיק 25% מהעושר במדינה, היום הוא כבר מחזיק בשליש ממנו. 50% התחתונים בציבור, שהחזיקו פעם ב־3.7% מהעושר, מחזיקים היום רק ב־1.9%. למעשה, לפי נתונים שפורסמו בספטמבר, אי־השוויון בארה"ב נמצא ברמתו הגבוהה ביותר מאז שנתון זה החל להימדד לפני חמישה עשורים. זה לא מפתיע כששכר המינימום הפדרלי לא השתנה זה עשור ועומד על 7.25 דולר לשעה.

את 2019 מסיימת ארה"ב כשתוחלת החיים הממוצעת במדינה יורדת זו השנה השלישית ברציפות. מדובר בהיפוך מגמה היסטורי של עלייה בתוחלת החיים שהתקיימה בארה"ב מאז 1959 ושמאפיינת מדינות מערביות עשירות. הירידה הזו ממקמת את ארה"ב במקום ה־47 בתוחלת החיים ברחבי העולם, איפשהו בין לבנון וקובה, כל זאת בזמן שהיא משקיעה את ההוצאה הגבוהה בעולם על בריאות. האחראית לירידה בתוחלת החיים היא עלייה דרמטית בשיעורי התמותה של אנשים בגילאי 25 עד 65 כתוצאה מהתאבדויות, מינון יתר של סמים ומחלות הקשורות לשתיית אלכוהול, מה שמכונה "מוות מייאוש" (Death of Despair).

כשחוקרים מהאקדמיה ומערכת הבריאות החלו לחקור תופעות אלו, הם גילו שאין "אקדח מעשן" אחד, ושהמגמה היא כוללת, חוצה גזע, גיל, מגדר ואזורים גיאוגרפיים. ההבדל המשמעותי היחידי חוצה מעמדות: גברים עשירים בארה"ב חיים 15 שנה יותר מעניים, ונשים עשירות עשר שנים יותר מנשים שמוגדרות עניות. את התופעה נעצו החוקרים בנפילה בהזדמנויות כלכליות ומצוקות חברתיות, שמקיימות אינטראקציה קטלנית עם היעדר ביטוח בריאות, חובות כספיים ועלייה בהיצע של אופיאטים (משככי כאבים). במילים אחרות: כלכלה פוגשת רפואה.

לפי אליזבת וורן (בתמונה), מס עושר יוטל רק על אנשים עם הון מצטבר של יותר מ־50 מיליון דולר, ומתוך כוונה למסות אותם ב־2% על כל דולר מעל לסכום זה , צילום: איי פי לפי אליזבת וורן (בתמונה), מס עושר יוטל רק על אנשים עם הון מצטבר של יותר מ־50 מיליון דולר, ומתוך כוונה למסות אותם ב־2% על כל דולר מעל לסכום זה | צילום: איי פי לפי אליזבת וורן (בתמונה), מס עושר יוטל רק על אנשים עם הון מצטבר של יותר מ־50 מיליון דולר, ומתוך כוונה למסות אותם ב־2% על כל דולר מעל לסכום זה , צילום: איי פי

לא מפתיע, אם כך, שאחת מנקודות השיח המשמעותיות ביותר בארה"ב בשנתיים האחרונות מתרכזת בדיון יוצא דופן על האבולוציה של השיטה הקפיטליסטית. בין שזה טראמפ ובין שזה ג'ו ביידן הדמוקרטי או כל מועמד אחר, הנשיא שייבחר ב־2020 וינווט את הכלכלה בעשור הקרוב, ייאלץ למצוא את הדרך להתמודד עם הפערים החברתיים ההולכים וגדלים במדינה.

טראמפ, כידוע, לא חסך בביקורת מכל מי שביצעו מהלכים שנוגדים את האינטרס הלאומי, כפי שהוא תופס אותו. בהם גם הבנק הפדרלי, זה שנודע לאורך שנים כמוסד ניטרלי שלנגד עיניו טובת המשק האמריקאי, ונקלע לקו האש של טראמפ. למעשה, מאז קיץ 2018 סובל הפדרל ריזרב ממתקפה יוצאת דופן מכיוונו של טראמפ, שבטנטרום טוויטר בלתי נגמר האשים את הפד כי הוא “הבעיה היחידה” של הכלכלה האמריקאית. כל כך הרחיק לכת טראמפ שאף בדק אם הוא יכול לפטר את יו”ר הפד ג’רום פאוול, מינוי אישי שלו עצמו.

בראיון ל”וושינגטון פוסט”, טראמפ לא חסך ביקורת מפאוול: “אני אפילו לא שמח במעט עם הבחירה שלי בג’יי (ג’רום פאוול — ו”א). אני חושב שהפד הוא בעיה הרבה יותר גדולה מסין. הם (הפד — ו”א) עושים טעות, ואני יודע את זה בגלל שיש לי תחושה פנימית שאומרת לי יותר ממה שכל מוח של מישהו אחר יכול להגיד לי”.

כלכלנים בכל העולם מגיבים בבהלה לניסיונות של טראמפ להשפיע על הפד, מוסד שנחשב לעצמאי ונטול זיקה פוליטית. ג’נט ילן, יו”ר הפד לשעבר שהוחלפה בפאוול, קבעה בפשטות כי הנשיא לא מבין במדיניות מוניטרית, ומריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי של אירופה, ביטא את החשש בצורה הטובה ביותר: “אני בהחלט מודאג לגבי עצמאות הבנקים המרכזיים במדינות אחרות, ובמיוחד בארה”ב – שם הבנק המרכזי הוא החשוב ביותר בעולם”.

תוכנית המס של טראמפ

להפוך את אמריקה לגדולה שוב

המצע הפוליטי של טראמפ בבחירות 2016 היה כלכלי לחלוטין: "לעשות את אמריקה גדולה שוב" (Make America Great Again). כשנבחר, מה שהוביל את קבלת ההחלטות שלו היה שילוב לא צפוי בין כלכלת שוק חופשי, פרוטקציוניזם וליברטיניות. הכל מהכל. מצד אחד, טראמפ פעל להחזיר מפעלים לארה"ב והעניש חברות שסירבו לעשות זאת. מצד שני, הוא התחיל לנהל במקביל מלחמות סחר עם חלקים נרחבים בעולם (סין, מדינות אירופה ומדינות בדרום אמריקה). תוך כדי, הוא פעל להקל את הרגולציה על הסביבה העסקית המקומית. המהלך הדומיננטי ביותר שלו היה חוק המס הפדרלי (TCJA) שהעביר בשלהי 2017.

כשטראמפ נכנס לבית הלבן, הוא עשה זאת בזמן שהקונגרס והסנאט היו בשליטת הרפובליקנים, מה שנתן לו רוח גבית. זוהי עמדה מצוינת להיות בה כשאתה נשיא ומעוניין להעביר חוקים משמעותיים. את ה־TCJA העבירה המפלגה הרפובליקנית בקלות וראתה בו כהצלחה הגדולה ביותר של ממשל טראמפ החדש.

"הממשל שלי עובד כל יום כדי להקל את העול על החברות שלנו ועל העובדים", אמר טראמפ כשהציג את חוק המס הפדרלי החדש. "כדי שתוכלו לשגשג, להתחרות ולצמוח. במרכז התוכנית קיצוץ מס", פנה טראמפ לראשונה למצלמה, נראה כאילו מאלתר, "ענק, יפהפה, מסיבי והגדול ביותר במדינה שלנו".

הרעיון היה להקל את נטל המס, להגדיל את תזרים המזומנים של החברות, מה שיתמרץ את ההשקעות, ידחף לצמיחה ובסופו של דבר יחלחל מטה לעובדים האמריקאים שייהנו ממשכורות גבוהות.

המתחרה של וורן, ברני סנדרס, מציע להשית גם מס על עסקאות במניות שישמש כמקור מימון לתוכנית ממשלתית לפירעון החובות העצומים של הסטודנטים, צילום: אי פי איי המתחרה של וורן, ברני סנדרס, מציע להשית גם מס על עסקאות במניות שישמש כמקור מימון לתוכנית ממשלתית לפירעון החובות העצומים של הסטודנטים | צילום: אי פי איי המתחרה של וורן, ברני סנדרס, מציע להשית גם מס על עסקאות במניות שישמש כמקור מימון לתוכנית ממשלתית לפירעון החובות העצומים של הסטודנטים, צילום: אי פי איי

ממשל טראמפ העריך כי החוק יגדיל את הכנסות משק הבית הממוצע בארה"ב בכ־4,000 דולר בשנה, וההערכות האופטימיות האמינו שסכום זה יתפח ל־9,000 דולר בתוך שלוש עד חמש שנים. עלות החוק במונחים של הכנסות ממסים פדרליים הוערכה בכ־1.5 טריליון דולר על פני עשר שנים. מאז חוקק, הערכות אלו זינקו ל־1.9 טריליון דולר. את המשמעויות ניתן היה לראות כבר ב־2018. לפי דו"ח שפרסם ה־OECD בדצמבר האחרון, במהלך 2018 איבדה ארה"ב יותר הכנסות ממסים מכל מדינה מפותחת אחרת.

עד אותו חוק הונהג בארה"ב מס פדרלי של 35%, שנחשב גבוה במיוחד ביחס לעולם, והפך את ארה"ב למדינה לכאורה לא תחרותית. כל כך לא תחרותית, עד שחברות אמריקאיות רבות בחרו לכלוא טריליוני דולרים של רווחים מחוץ למדינה. הן העדיפו לקבור את ההון בכספות בחו"ל, רק לא לשלם מסים. החוק נועד להפסיק התנהלות זו בהפחתת מס החברות ל־21% ולצמצם את אגירת הכספים באמצעות הקלה עמוקה חד־פעמית עבור השבת רווחים כלואים. "אנו צופים כי סכום של יותר מ־4 טריליון דולר יוחזר בתוך זמן קצר מאוד", אמר טראמפ למנהלים במגרש הגולף שלו ב־2018, "סכום כסף שעובדים ותושבי המדינה מעולם לא ראו".

המהלך של טראמפ עבד, אבל רחוק מהציפיות. במהלך 2018 החזירו חברות אמריקאיות 665 מיליארד דולר לארה"ב – רחוק מאוד מ־4 טריליון דולר, מספר שעלה גם ככה על הערכות הכלכלנים שעמדו באזור של 2–3 טריליון דולר. ובכל זאת מדובר בסכום גבוה פי ארבעה לעומת 2017 – 155 מיליארד דולר.

כוונות לחוד

הכישלון הגדול של טראמפ

הדעות חלוקות גם לגבי תיאוריית החלחול הכלכלי. מצד אחד, האבטלה בארה"ב בשפל, מה שהביא גורמים בממשל להכתיר את המהלך כהצלחה. "הנשיא טראמפ העביר קיצוץ במס החברות", אמר בדצמבר ג'ראד קושנר, יועץ בכיר לטראמפ וחתנו של הנשיא. "הוא האמין שלתאגידים היתה יכולת ליצור מקומות עבודה רבים, מה שהוביל לשכר גבוה יותר". מצד שני, מרבית ההון שחזר הביתה או נשמר מפני שיעורי המס הקודמים הוסטה ליצירת ערך בעיקר לבעלי המניות ולריפוד ההנהלה הבכירה. הדוגמה הגסה ביותר לכך היתה בתחום הרכישות החוזרות (BuyBacks). במהלך 2018 חברות אמריקאיות ביצעו רכישות חוזרות של מניות בשווי מצטבר של 806 מיליארד דולר, 55% יותר מב־2017 ו־36% יותר בהשוואה לשיא שנרשם ב־2007, רגע לפני המשבר הגדול.

ההפחתה במס החברות הנחיתה מהלומה קשה על ההכנסות ממסים שגם ככה היו נמוכות ב־16% מההערכות במשרד התקציבים של הקונגרס (CBO). כ־79 מיליארד דולר מההפרש הגיעו מהימנעות של חברות מתשלומי מס. במהלך שנת המס של 2018, לא פחות מ־60 חברות ענק בארה"ב הצליחו לסיים את השנה מבלי לשלם סנט אחד בתשלומי מסים. בין המתחמקות ניתן למצוא ענקיות כמו אמזון, נטפליקס, שברון, דלתא, FedEx וג'נרל מוטורס.

זה לא אומר שמדובר בכישלון חרוץ, זה רק תלוי את מי שואלים.

מרבית האמריקאים נהנו מהטבת המס. הבעיה היא שהעשירים נהנו ממנה הרבה יותר: האחוזון העליון קיבל בממוצע 62 אלף דולר ממנה, ואילו החציון התחתון קיבל 1,681 דולר. הטבת מס כה מזערית לשכבות הנמוכות בחברה, שסקרים שנעשו בחודשים האחרונים על ידי רשת NBC, "הניו יורק טיימס" וה"וול סטריט ג'ורנל", הראו כי הן אפילו לא האמינו שקיבלו הטבה. למעשה, אי־השוויון בתשלומי המס בין השכבות היה כה דרמטי שב־2018 — לראשונה בהיסטוריה של ארה"ב — העשירים שילמו שיעור מס (בפועל) נמוך יותר מכל קבוצת אוכלוסייה אחרת.

מה שהיה חסר בתוכנית המיסוי החדשה של טראמפ מראשיתה היה מקורות מימון. תיאוריית החלחול שלטה בטבעת הכלכלנים והיועצים סביב טראמפ, שהשלתה את הציבור להאמין כי התוכנית תממן את עצמה. זאת אף על פי שב־2004, הפעם אחרונה שבה הונהגה מדיניות כזו בארה"ב, היא הוכתרה כ"מדיניות כושלת", אחרי שבדיקה של בית הנבחרים גילתה שרוב החברות השתמשו בהון העודף כדי להשקיע מעבר לים, לחלק דיבידנדים ולנפח את שכר הבכירים. בפועל הגירעון של ארה"ב ב־2018 זינק ב־17% ל־779 מיליארד דולר, כשלפי ה־CBO, כ־80% מהעלייה יוחסו לירידה בתקבולי המסים. ה־CBO גם העריך שגירעון זה יזנק לטריליון דולר עד 2020.

בין שהיא פגומה רעיונית, זקוקה לזמן או הושפעה לרעה ממלחמות הסחר, מה שטראמפ כינה "הרפורמה הגדולה ביותר בכל הזמנים" נתפסת היום מימין ומשמאל כהבטחה לא ממומשת. כל כך לא, עד שאחת הדאגות הגדולות שהעסיקו את המשקיעים, המנהלים ואזרחי המדינה השנה היתה חשש מהאטה או מיתון.

82% מהמשקיעים שנסקרו על ידי חברת הייעוץ BCG אמרו כי הם מתכוננים להאטה כלכלית, ו־73% מהם טענו כי הם צופים מיתון בשנתיים הקרובות. סקר של קונפרנס בורד בקרב 1,400 מנהיגים עסקיים מצא כי הפחד הגדול ביותר של האליטה בארה"ב הוא מפני מיתון מתקרב. סקר של הפדרל ריזרב באטלנטה בנובמבר האחרון מצא כי 12% מהעסקים שנסקרו קיצצו או עיכבו את הוצאות ההון במחצית הראשונה של 2019 בגלל החשש ממלחמת סחר — כפול מבמחצית הראשונה של 2018.

החשש לא חסר יסוד לחלוטין. הפחתת המסים לא הביאה לצמיחה שהובטחה, לא הגדילה לאורך זמן את ההשקעות במדינה וגם לא מימנה את עצמה. לפי דו"ח של צוות החשיבה של הקונגרס ממרץ השנה, רק שבריר מהקיצוץ במס השפיע על הצמיחה במשק האמריקאי, ויתרה מכך, "הנתונים מצביעים כי לא התרחשה מספיק צמיחה כדי שהקיצוץ במס ישלם עבור עצמו", כתבו בדו”ח וציינו כי החוק מייצר לא יותר מ־5% מהגידול הדרוש לקיזוז ההפסדים שיצר קיצוץ המס. "חלקים גדולים מהפחתת המס הופנו לעסקים ולאנשים בעלי הכנסה גבוהה יותר, שסביר להניח שלא יצרכו יותר בגלל זה". במלחמת הנרטיב, טראמפ ושליחיו לא הרימו ידיים וחודש לאחר פרסום הדו”ח טען היועץ הכלכלי הבכיר של טראמפ, לארי קודלו, כי "הפחתת המס כבר שילמה על עצמה ברובה".

בכל מקרה, ההבטחה הכושלת – לפחות בינתיים – של הפחתת המס הופכת למרכיב דומיננטי בדיון על עתידה הפיננסי של ארה"ב, כפי שבא לידי ביטוי במיוחד במירוץ לנשיאות 2020, והיא משמשת כלי ניגוח בידי המועמדים בזמן שכולם מציעים פתרונות לאי־השוויון המעמיק בארה"ב.

עצרת תמיכה בנשיא טראמפ. “לא משנה אם אתם אוהבים אותי או שונאים אותי, אתם חייבים להצביע לי", צילום: אי פי איי עצרת תמיכה בנשיא טראמפ. “לא משנה אם אתם אוהבים אותי או שונאים אותי, אתם חייבים להצביע לי" | צילום: אי פי איי עצרת תמיכה בנשיא טראמפ. “לא משנה אם אתם אוהבים אותי או שונאים אותי, אתם חייבים להצביע לי", צילום: אי פי איי

תנועת הנגד

"להפוך עשירים לרשעים"

המועמדים מהמפלגה הדמוקרטית רואים בחיזוק רשת הביטחון החברתית בארה"ב כמשימה העיקרית של הממשל לעשור הבא. משימה שרכיביה כוללים חיזוק של מערכת הבריאות, טיפול בחובות הסטודנטים התופחים, חלוקה מחודשת של משאבים ושיפור התשתיות. על הסעיף האחרון יש הסכמה בין טראמפ לדמוקרטים, בשלושת הראשונים הדעות נמצאות בשני עברי המתרס.

גורו ההשקעות והמיליארדר פול טיודור ג'ונס הזהיר בראיון לרשת CNBC בנובמבר האחרון כי שוק המניות בטוח ייפול אם מועמד הדמוקרטים ינצח במירוץ 2020, משום שלא משנה מי זה יהיה, כהונתו לבטח תהיה "מלווה בהעלאת מסים". אבל אלו לא יהיו רק מסי החברות שיעלו, אלא לכאורה גם שורת מסים חדשים לחלוטין שמכוונים כולם "לבנקי ההשקעות בוול סטריט, קרנות הגידור והספקולנטים", לפי הסנטור ברני סנדרס.

אחת התוכניות המובילות ומעוררות המחלוקת ביותר היא הטלת מס עושר כחלק משורת צעדים שמוצעים כדי לחלק את העושר במדינה בצורה מאוזנת יותר. הצעה ספציפית זו הגיעה בתשובה לשאלה הבוערת: איך ניתן לממן רפואה ציבורית לכל אזרח בארה"ב, ולהפוך אותה לנגישה יותר, בעיקר ל־27.5 מיליון אזרחים שאינם מבוטחים ועוד כ־40 מיליון אמריקאים שמחזיקים בביטוח בריאות "לא מספק". הרעיון הוא להטיל מס שנתי על ההון הנקי שבבעלותם של העשירים – מנדל"ן, דרך יצירות אמנות, תכשיטים ויאכטות ועד לתכשיטים.

לפי הסנטורית אליזבת וורן, התומכת הקולנית ביותר בתוכנית, המס הפדרלי יוטל רק על אנשים עם הון מצטבר של יותר מ־50 מיליון דולר, ומתוך כוונה למסות אותם ב־2% על כל דולר מעל לסכום זה ו־6% על כל דולר מעל להון של מיליארד דולר. בסך הכל, היא מעריכה, המס יהיה תקף לכ־75 אלף משפחות בארה"ב ויניב הכנסות של 2.75 טריליון דולר על פני עשר שנים.

מס זה מפלג, כצפוי, בעיקר את המיליארדרים. "אני בעד מיסוי עשירים, כולל מס עושר", אמר ג'ורג' סורוס, מהמשקיעים הבולטים בעולם. "שילמתי 10 מיליארד דולר במסים", אמר ביל גייטס, שתופס אחת לכמה זמן את תואר "האיש העשיר בעולם". "אם אצטרך לשלם 20 מיליארד דולר, זה בסדר. אבל אם זאת אומרת שאני צריך לשלם 100 מיליארד דולר, אני מתחיל לעשות את המתמטיקה ולנסות להבין מה נשאר לי", הוא הוסיף, אם כי בשום תחשיב המס שהיה משלם לא היה מגיע לכך. מנכ"ל בנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן צ'ייס, ג'יימי דיימון, שהצטרף לשורת אנשי עסקים שתקפו את וורן, אמר עליה בתמצות כי היא "הופכת אנשים מצליחים לרשעים". זאת משום שוורן, שהפכה למועמדת דומיננטית מפתיעה בבחירות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית, היא הפרוגרסיבית המאורגנת, המנומקת והמשכנעת ביותר בחבורה. כל כך מאורגנת, עד שאחת מסיסמאות הקמפיין שלה היא "יש לי תוכנית בשביל זה" (I Have a Plan for That).

הסכנה האמיתית

התרחבות פערי אי־השוויון

אבל המהפכה לא תיעצר כאן, אם למתחרה של וורן, ברני סנדרס, יש עניין בדבר. הסנטור מוורמוט פרוגרסיבי עוד יותר מוורן, ומציע להשית גם מס עסקאות (FTT) שיכלול מס של 0.5% על עסקאות במניות, 0.1% על עסקאות באג"ח וכ־0.005% על עסקאות בנגזרים. לפי ההערכות של סנדרס, מס זה יניב למדינה 777 מיליארד דולר בתקופה של עשר שנים שישמשו כמקורות מימון לתוכנית ממשלתית שתסייע לפרוע את החובות העצומים של הסטודנטים בארה"ב, שמסתכמים כיום בכ־1.5 טריליון דולר – שיא של כל הזמנים. בהמשך, לפי התוכנית של סנדרס, אותו מס ישמש לסבסוד מערכת ההשכלה הגבוהה במדינה.

הבדל משמעותי נוסף בין טראמפ והמועמדים משמאל נוגע לרגולציה. טראמפ השיב את הגלגל לאחור בחלק משורה של תקנות שעברו בתקופת אובמה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, זאת בעוד הדמוקרטים מעדיפים להגביר את הרגולציה עוד יותר. במיוחד בכל מה שקשור לענקיות הטכנולוגיה, שלטענתם צברו במשך השנים יותר מדי כוח עד כי הן פוגעות בתחרות. הם ממש מדמיינים כיצד יפרקו את אותן חברות לחלקים – אם זה לתלוש את ווטסאפ ואינסטגרם מפייסבוק ואת Waze מגוגל. וורן גם מציעה חקיקה ייעודית לאמזון ודומות לה שיאסרו על הפלטפורמות להציע מרחב מקוון למסחר כשהן בעצמן סוחרות בו.

מלבד הטכנולוגיה, מגזרים אחרים עלולים גם הם לעבור תחת מכבש הרגולציה של הדמוקרטים: חברות התרופות עלולות לסבול מפיקוח על מחירים של תרופות מצילות חיים, חברות האנרגיה עלולות להיות מחויבות לציית שוב לתקנות ירוקות ולעקרונות הסכם פריז שמהם התנער טראמפ בכהונתו, וחברות הביטוח אולי ייאלצו לחתוך בהשתתפויות העצמיות.

מבושמים מהעליות בשנים האחרונות, אך לא שוכחים כי לכל עלייה יש סוף, המשקיעים חוזים נפילות בשוקי המניות אם וורן או סנדרס יזכו בבחירות. את הסנטימנט הזה מבשר גם טראמפ. "אין לכם ברירה אלא להצביע לי... כי (אם לא) הכל יירד לטמיון. לא משנה אם אתם אוהבים אותי או לא, אתם חייבים להצביע לי".

גם אם טראמפ יזכה בקדנציה שנייה, לא תמיד ניתן לצפות ממנו לנהל מדיניות כלכלית שמרנית. ואולי דווקא עוד ארבע שנים תחת הניהול מלא הקונפליקטים והמאולתר שלו הן שיציבו את הסכנה הגדולה ביותר לכלכלה האמריקאית ולשווקים, אם למשל יבחר שלא לטפל בפערים העמוקים בכלכלה והחברה האמריקאית או גרוע מכך — יעמיק אותם עם המשך מלחמות הסחר ופעילות שהיא נטו לטובת התאגידים והעשירים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות