אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ראלף ראנגניק מ-RB לייפציג מציג: נקמת היורם צילום: רויטרס

ראלף ראנגניק מ-RB לייפציג מציג: נקמת היורם

ההצלחה של לייפציג עד כה העונה היא עין באצבע של הבונדסליגה, אבל גם הצלחה אישית של אדם ששינה את פני הכדורגל הגרמני אחרי שהכדורגל הגרמני לעג לו

25.12.2019, 09:47 | אוריאל דסקל

בתחילת דרכו כמאמן, הכדורגל הגרמני לעג לראלף ראנגניק והרעיונות המיובאים שלו מאוקראינה, איטליה, אנגליה והענפים האולימפיים. ראנגניק כונה בזלזול "Kopfmensch" ("איש־ראש"', סוג של חוכמולוג), בגלל הניסיונות שלו לעשות אינטלקטואליזציה של המשחק בגרמניה בליגות הנמוכות, בקבוצות כגון אולם ורוטלינגנן.

בזמן שכולם בגרמניה האמינו בשלישיית בלמים עם סוויפר ופרשנים ומאמנים דיברו רק על "קאמפף" (מאבק), ראנגניק, שכילד העריץ את יוהן קרויף אך היה כדורגלן אפור בליגות הנמוכות, למד מדעי הספורט באוניברסיטת שטוטגרט ונהפך לאנגלופיל לאחר שנה באוניברסיטת סאסקס שבאנגליה. בלימודיו גילה מספורטאים שלמד איתם שהכדורגלנים מתאמנים מעט מדי ("נדהמתי לגלות ששחקנית כדורעף מתאמנת עשר שעות ביום, כולל שעתיים בחדר כושר ושעתיים טקטיות", סיפר), וניסה כבר כמאמן צעיר בליגות הנמוכות להכניס אלמנטים מכדורעף, הוקי קרח וכדורסל.

קראו עוד בכלכליסט

ראלף ראנגניק, צילום: רויטרס ראלף ראנגניק | צילום: רויטרס ראלף ראנגניק, צילום: רויטרס

במסעותיו בשולי הכדורגל הגרמני גם נפגש עם הלמוט גרוס, מהנדס מבנים שלימד את עצמו טקטיקות כדורגל, ואימן, גם הוא, בליגות הנמוכות. גרוס המציא את מה שהגרמנים מכנים "Ballorientierte Raumdeckung" — שילוב נדיר בגרמניה דאז של לחץ אגרסיבי ושמירה אזורית, שהגיע מלימוד נבחרת הולנד הלוחצת של ארנסט האפל האוסטרי ופאל צ'רנאי ההונגרי שאימן בבאיירן מינכן וניסה להטמיע כדורגל של מסירות קצרות. כמישהו ללא עבר של כדורגלן גדול, גרוס הצליח להטמיע את הטקטיקה הרדיקלית שלו רק בליגות הנמוכות.

באופן כמעט טבעי, גרוס וראנגניק התחברו והפכו לחברים טובים. השניים כתבו יחד מערכי אימון וניתחו בווידיאו משחקים של מילאן של אריגו סאקי עד שמכשיר ההקלטה נשחק לחלוטין מהשימוש הרב בו. בזכות עבודתם השניים הגיעו לשטוטגרט, שם כאחראים על מחלקת הנוער חייבו את כל הקבוצות לשחק את המשחק החדיש הזה מבחינת הגרמנים. בשטוטגרט הוביל ראנגניק את הנוער לזכייה באליפות גרמניה על חשבון באיירן מינכן החזקה, ומשם המשיך את קריירת האימון שלו בשנות התשעים בקבוצות הליגות הנמוכות. בקבוצות הקטנות נתנו לראנגניק מספיק חופש לשכלל את השיטה שלו בעזרת השתלמויות מחוץ לגרמניה ומפגשים עם מאמנים רדיקליים כגון הצ'כי זדנק זמאן, שלקח את פוג'יה מהליגה השלישית באיטליה לסריה A עם כדורגל התקפי קיצוני.

כשלקח את הופנהיים של דיטמר הופ, מייסד SAP, ממעמקי הליגות הנמוכות לבונדסליגה, ראנגניק זכה להערכה רבה יותר וכשפרש מאימון ב-2011 בשל "תשישות", הכדורגל הגרמני כבר השתנה לחלוטין: דברים שראנגניק עשה משנות השמונים והתשעים ולעגו לו עליהם נהפכו לאלמנטים בלתי נפרדים מהכדורגל גרמני: גגנפרסינג, משחקי מעבר מהירים, שילוב מדעי הספורט באימון וטקטיקה גמישה. שורה של מאמנים, ביניהם יורגן קלופ ויוליאן נאגלסמן, רואים בראנגניק מורה ושותף לדרך.

אבל המורשת המקצועית האדירה והנדירה הזו מתנגשת עם מורשת אחרת.

שחקני RB לייפציג, צילום: רויטרס שחקני RB לייפציג | צילום: רויטרס שחקני RB לייפציג, צילום: רויטרס

"ללייפציג אין מסורת", אמר בעבר האנס יואכים וואצקה, מנכ"ל דורטמונד. "הם הוקמו כדי לקדם משקה בפחית". ייתכן שוואצקה צודק בקשר למועדון שהוקם ב־2009 וכבר משתלב בצמרת הבונדסליגה ובשמינית גמר ליגת האלופות. ואולם, כבר שנים שראנגניק - שכיום הוא המנהל הספורטיבי של רד בול - מוביל את אותו מועדון שמקדם משקה בפחית. והמורשת שלו אדירה.

כאמור, המועדון "הוקם כדי לקדם משקה בפחית". הוא עוף מוזר ושנוא בשמיי הכדורגל הגרמני. בהרבה מובנים הוא מסמל את כל מה שרוב אוהדי הבונדסליגה שונאים, וזה מתחיל בעובדה שרד בול היא ענקית אוסטרית בבעלות האיש העשיר ביותר במדינה, דיטריך מאטשיץ.

אוהדים בגרמניה לא אוהבים את ההשתלטות של אדם אחד על מועדון. את דיטמר הופ, שרכש את הקבוצה בה שיחק כילד מהכפר בו גדל (הופנהיים), הם עדיין שונאים על כך שהשקיע 350 מיליון יורו בקבוצה והפך אותה לאחת מחברות הקבע של הבונדסליגה ואחת מהאקדמיות המובילות במדינה. אז מן הסתם ישנאו את מאטשיץ שהוא בעלים של "רשת" מועדוני כדורגל - ביניהם זלצבורג וניו יורק רד בולס - ואת לייפציג "רכש" כי לא הצליח לרכוש מועדונים גרמנים אחרים.

מאטשיץ, בעל דעות פופוליסטיות שבערוצי התקשורת שבבעלותו מעניק במה להוגי דעות ימנים קיצוניים, הוא דמות מעוררת מחלוקת בגרמניה ובאוסטריה ומספר מוזיקאים כבר החרימו את אירועי החברות שלו בגלל דעותיו ואימרותיו. הוא אף הואשם בכך שהוא "מעניק במה לאידאולוגיות רצחניות ופאשיסטיות". מאטשיץ וקבוצתו (שבאופן רשמי דווקא מקדמת גיוון וסובלנות) אף מנסה להשתיק את האוהדים ואת היוזמות שלהם. בגרמניה, מדינה בה רוב המועדונים נמצאים בבעלות האוהדים, זו פעולה שנתפסת כנוגדת את רוח הכדורגל.

לייפציג, אפשר לומר בביטחה, היא הקבוצה השנואה ביותר במגרשים בגרמניה. גם נגד באיירן מינכן הדורסנית אין כל כך הרבה מחאות אוהדים כמו שיש נגד לייפציג, ויש מספר סיבות לכך שהשנאה גדלה מעונה לעונה.

הראשונה היא הרמאות של רד בול, שבכדי לעקוף את חוק ה-50+1 שמחייב את כל המועדונים להיות בבעלות חברי המועדון (לפחות 50% פלוס מנייה צריכים להיות בבעלות חברי המועדון המשלמים), השתלטה על מועדון מזרח גרמני מהליגה החמישית והפכה אותו לשלה. באופן רשמי יש במועדון 17 "חברי מועדון" עם זכויות הצבעה, והם כולם קשורים לרד בול. זה ברור לכולם מה קורה כאן. הקבוצה סופגת ביקורת מכיוון שהיא לא מרשה למי שאינו עובד של רד בול להפוך לחבר במועדון עם זכויות הצבעה. השם RasenBallSport - "ספורט עם כדור על דשא" בתרגום חופשי - הוא בקיצור RB (ראשי תיבות של רד בול). הכל נועד לגחך את חוק ה-50+1 ומסורת רבת שנים בכדורגל הגרמני.

גם העובדה שלייפציג משתמשת ברשת המועדונים שלה כדי להשיג יתרון בשוק העברות השחקנים, מעצבנת לא מעט אנשים. מספר השחקנים שעברו מזלצבורג ללייפציג - כביכול מועדונים שלא בבעלות אותו ארגון (סטטוס חוקי לא סביר שמאפשר לשניהם להתחרות באותה תחרות אופ"א, שרואה בשני המועדונים 'שני גופים שונים ומופרדים') - הוא עצום, ועשוי לגדול בחלון העברות החורפי הקרוב.

ובסופו של דבר - RB לייפציג היא פשוט אצבע בעין של הבונדסליגה. חלק מרשת מועדונים שנשלטת על ידי תאגיד בינלאומי ציני שבבעלות מיליארדר פופוליסט וקבוצה שמלגלגת על החוקים ומתייחסת לאוהדים כלקוחות בליגה שמוכרת את עצמה כליגה של אוהדים: מועדונים ותיקים בבעלות של 50+1, יציעי עמידה בטוחה, כרטיסים זולים, תרבות אוהדים אקטיביים ודי ליברליים.

ואולם, RB היא גם גורם מקצועי ועסקי מאתגר, שמחייב את המועדונים האחרים להתמודד עם ברבור שחור בדמות שור אדום. מדובר בקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הבונדסליגה שכובשת 3 שערים או יותר ב-8 משחקים רצופים והיא כעת במקום הראשון של הבונדסליגה - אלופת החורף בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה. נראה שסוף סוף יש קבוצה שיכולה לקחת את האליפות מבאיירן מינכן. האתגר, כאמור, הוא עסקי ומקצועי. ומי שאחראי על הצד המקצועי הוא אותו אדם שסחב את הכדורגל הגרמני כולו למאה ה-21, כשכולם לועגים לו.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות