מכון טאוב: "תוכנית חיסכון לכל ילד תעמיק פערים"

1. חיסכון לכל ילד: בלי צמצום פערים

"תוכנית 'חיסכון לכל ילד' מציבה את ישראל בחזית העולמית בתחום החיסכון הממשלתי וגרפה שבחים מארגון ה־OECD", התגאה אתמול משרד האוצר. במסגרת התוכנית, שיצאה לדרך ב־2017, נצברו עד כה כ־7 מיליארד שקל: המדינה מעבירה לאפיק חיסכון (אפיק ברירת מחדל, או אחר שנבחר על ידי ההורים) 51 שקל מדי חודש עבור כל ילד, עד גיל 18. ההורים יכולים להוסיף לחיסכון סכום זהה.

בהודעת האוצר צוין כי אחת ממטרות התוכנית היא צמצום עוני בין דורי, והתגאה כי מתן האפשרות לבחור אפיק חיסכון ולהכפיל את סכום ההפקדה יכולים להוביל לגידול של 277% בחסכון לילד.

יום אחרי פרסום הנתונים, מפרסם הבוקר מכון טאוב לחקר המדיניות החברתית את "דו"ח מצב המדינה ל־2019", וקובע כי התוכנית במתכונתה הנוכחית עלולה דווקא להעמיק את הפערים בחברה: "ניתוח של דפוסי השימוש בתוכנית מראה היא צפויה לספק בעתיד חיסכון ממוצע של כ־24 אלף שקל לילד, אך קיים ספק לגבי שיפור המוביליות החברתית של ילדים ממשפחות גדולות בעלות הכנסה נמוכה".

הסיבה הראשונה לפער קשורה ביכולתם של ההורים להוסיף 51 שקל לסכום החסכון. פחות משליש מהורי הילדים בחמישון ההכנסה התחתון מוסיפים להפקדת המדינה, לעומת 65% מההורים בחמישון העליון שמכפילים את החסכון החודשי.

גורם נוסף שמשפיע על הפער הוא מסלול השקעת הכספים. כספי התוכנית מושקעים, על פי בחירת ההורים, בחיסכון בנקאי עם סיכון נמוך מאד שמניב תשואה נמוכה (שהינו ברירת מחדל), או במסלול חסכון בקופת גמל שמתאפיינת ברמת סיכון גבוהה יותר, שמניבה תשואה גבוהה יותר לאורך זמן. גם כאן מתבטא הפער: הורים מהעשירונים העליונים נוטים להפקיד את הכספים במסלולים בעלי רמת סיכון גבוהה יותר - כך למשל, בעוד שבחמישון העליון 60.9% מהכספים הושקעו בקופ"ג, בחמישון התחתון רק 28.5% בחרו במסלול זה.

באוצר אמרו אתמול בהקשר זה כי מסקנתם היא שיש להגביר את החינוך הפיננסי בקרב אוכלוסיות חלשות. במכון טאוב סבורים שכדי לשפר את המצב יש לבצע שינויים במבנה התוכנית כדי לפרוץ את מחסומי אי השיוויון בעתיד.

2. שוק העבודה: הצמיחה מחלחלת מטה

2019 צפויה להסתיים עם צמיחה של 3.1%, שתהיה מעט נמוכה יותר משנים קודמות, אך עדיין טובה בהשוואה בינלאומית. כאשר בוחנים את הצמיחה לנפש מגלים שמדובר בצמיחה של 1.1% בלבד, הנחשבת נמוכה ביחס ל־OECD.

הבשורה הטובה בנתונים היא שהצמיחה מחלחלת היטב לעשירונים הנמוכים, מה שמסייע לצמצום פערים: "בעוד שהצמיחה לנפש בישראל דומה למדינות מפותחות ממנה, דוגמת בריטניה, ארה"ב וגרמניה, כאשר בוחנים את האופן שבו הצמיחה מחלחלת לאוכלוסייה, ניכרים הבדלים מהותיים", כותבים בנימין ברטל וגלעד ברנד ממכון טאוב.

לדבריהם בעוד במדינות אחרות עיקר הצמיחה מתבטאת בקרב משקי בית עם הכנסה גבוהה (גרמניה) או באופן שווה (ארה"ב), בישראל מסתמנת עלייה מהירה בהכנסות משקי בית שמצויים בחלק האמצעי והתחתון של ההתפלגות. כך למשל ההכנסה של משקי הבית בחמישון התחתון והאמצעי עלתה ב־3.6%–4%, ואילו בחמישון העליון היא עלתה ב־2.6% בלבד. ההכנסה הכוללת של משקי הבית בישראל עלתה בקצב של 3.3% בממוצע (הנתונים מתייחסים לשנים 2012–2017).

3. יוקר המחייה: יורד אבל עדיין יקר

"בשנים האחרונות ניכר תהליך של האטה בקצב העלייה של מחירי הצריכה בישראל", אומרים חוקרי המכון בנימין ברטל וגלעד ברנד. מהבדיקה שעשו במכון עולה כי עד 2015 היה עיוות בשוק המקומי: כאשר עלו מחירי מוצרים בחו"ל, מיד הדביק המשק המקומי את הקצב, אולם כאשר נרשמה הוזלה בחו"ל, ההוזלה בישראל הייתה איטית ומתמשכת.

אולם משנת 2014 ירדו מחיריהם של מוצרי הצריכה בישראל בכ־5% ביחס למדינות המפותחות - מגמה המצביעה על תהליך של התאמת המחירים בארץ לזו הנהוגה בחו"ל. הסיבה לכך היא עלייה בתחרות בשוק הישראלי, שמקורה בשינויים רגולטורים ובשינויי צריכה דוגמת התגברות הרכישות אונליין.

למרות המגמה החיובית, במכון טאוב מציינים כי רמת המחירים בישראל עדיין גבוהה ב־12% מזו הצפויה במשק עם הכנסה דומה לזו של ישראל.

4. עוני: קשישים בלי רשת ביטחון

"מערכות המיסוי והביטחון הסוציאלי של ישראל מחלצות אנשים מעוני במידה פחותה משמעותית לעומת מרבית מדינות ה־OECD", כותבים החוקרים ג'וני גל וחיים בלייך.

שיעור העניים בנטרול הכנסה מקצבאות, על בסיס השוואת הכנסה כלכלית (הכנסות מעבודה, מפנסיה תעסוקתית והון) הוא 23%, לעומת 28% במדינות ה־OECD. אבל כאשר בוחנים את שיעור העניים באוכלוסיה הכללית על בסיס הכנסה פנויה, שכוללת הכנסות מקצבאות, הוא עומד בישראל על 18%, לעומת ירידה ל־12% במדינות ה־OECD.

במבחן ההכנסה הכלכלית שיעור הקשישים העניים עומד על 42% בישראל לעומת 69% המדינות ה־OECD. אבל כאן נכנסת לפעולה רשת ביטחון של מערכות הרווחה במדינות ה־OECD, שמצמצמת דרמטית את שיעור הקשישים העניים מ־69% ל־13%. בישראל מצליחה מערכת הרווחה להפחית את שיעור העוני מ־42% ל־20% בלבד.

5. עבודה: השכלה לא משתלמת

למרות נתוני השכלה גבוהים יחסית של העובדים החלשים בישראל המיומנויות שלהם נמוכות ביחס למקבילהם במדינות המפותחות, והשכלתם האקדמית לא מקבלת ביטוי בשכרם. העובדים החזקים בישראל, אלה בעלי המיומנויות הגבוהות, ממצים היטב את יכולותיהם ומתוגמלים על כישוריהם, וזאת על אף שרמת מיומנותם נופלת מזו של מקביליהם במדינות המפותחות.

בקרב בעלי המיומנויות הנמוכות התמונה שונה, שכן רמת מיומנותם נמוכה מאוד בהשוואה לעובדים חלשים ברוב המכריע של מדינות ה־OECD, למעט טורקיה וצ'ילה, והשתלבותם בשוק העבודה טובה פחות.

עוד מצוין במחקר של מכון טאוב, כי על אף ששיעורי ההשכלה האקדמית גבוהים יחסית בקרב העובדים בעלי המיומנויות הנמוכות - הם מתאפיינים בתשואה נמוכה ללימודים אקדמיים - ממצא חריג בהשוואה בין־לאומית.

הממצאים מלמדים על המגבלות בהגדלת נגישותה של ההשכלה הגבוהה כאמצעי לצמצום פערים, ועל הצורך בשיפור המיומנויות וכישורי היסוד כבר בשלבי חינוך מוקדמים יותר.

6. חינוך: השכר זינק

האם יש בישראל מחסור במורים? למעט מחסור נקודתי ביישובים או במקצועות מסוימים, אין מחסור כזה, כך עולה מהדו"ח. בשנים 2010–2018 מספרם גדל בשיעור כפול מהעלייה במספר התלמידים, וב־50% יותר מהעלייה במספר הכיתות.

שכרם החודשי הממוצע של המורים עלה בכ־63% בעיקר בשל הסכמי השכר החדשים שנחתמו עם הסתדרות המורים וארגון המורים. מהנתונים עולה כי השכר הממוצע של עובדי ההוראה עלה מ־6.9 אלף שקל בשנת 2004 לכ־11.2 אלף שקל ב־2015, וזאת לעומת עלייה של 25% בלבד במדד המחירים לצרכן באותן שנים.

שר החינוך רפי פרץ | צילום: רויטרס

עם זאת, מדובר עדיין בשכר ממוצע נמוך יותר לעומת שכרם של בעלי תואר אקדמי אחרים במשק הישראלי. אמנם הפערים לעומת שכר המורים במדינות ה־OECD הצטמצמו, אך נותרו עדיין פערים לא מבוטלים. הפער בולט בעיקר בקרב המורים המתחילים, שם השכר בישראל נמוך ביותר מ־30% במונחי קנייה לעומת ממוצע ה־OECD.

בשנים 2015–2018 גדל תקציב משרד החינוך ב־21%. במכון טאוב מציינים כי בין 2014 ל־2017 גדל התקציב לתלמיד בחינוך היסודי ב־17%, בחטיבות הביניים ב־24%, ובחטיבה העליונה ב־30%. שיעור העלייה בחינוך הערבי היה גבוה מאשר בחינוך העברי, אך גובה התקציב במגזר היהודי עדיין גבוה במידה ניכרת.

7. איום המחשוב: החלשים יותר בסיכון

שיעור העובדים הישראלים שקיים סיכון נמוך כי המקצוע שלהם יוחלף על ידי מחשבים בטווח של 10 עד 20 השנים הקרובות, עומד על 31% - שיעור גבוה לעומת הממוצע במדינות ה־OECD, שעומד על 27%, כך עולה מהדו"ח.

לפי הדו"ח, המקצועות שנמצאים ברמת סיכון נמוכה לכך שיוחלפו על ידי מחשב, מאופיינים ביכולת תפיסה, דרישות ליצירתיות, אינטליגנציה חברתית ויכולת פתרון בעיות מורכבות, שמחשב יתקשה להחליף. בין אלו נמנים מקצועות בענפי אמנות ובידור, מידע ותקשורת וחינוך וביטחון.

מנגד, הדו"ח קובע כי 15% מהמשרות במשק הישראלי נמצאות ברמת סיכון גבוהה להיעלמות בעתיד הנראה לעין לאחר שמחשבים יחליפו אותם, זאת בדומה לנתון שפרסם לאחרונה ה־OECD. בנוסף, 54% מהמשרות נמצאות ברמת סיכון בינונית. המקצועות בסיכון גבוה נמצאים בעיקר בענפי בינוי ותעשייה, שירותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות, פקידות ושירותי אירוח ואוכל.

מי שחשוף לסיכון הן הקבוצות הפגיעות ביותר כבר היום באוכלוסייה, שמאופיינות ברמות השכלה נמוכות ובשכר נמוך. בדו"ח מצוין שכדי להתמודד עם השינויים הצפויים, על המדינה להרחיב את מערך ההכשרות המקצועיות שהיא מפעילה. "ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של שילוב אוכלוסיות מוחלשות, החשופות יותר לסיכון, באקדמיה, וקידום רכישת השכלה גבוהה על ידי אוכלוסיות אלו".

8. רפואה: לא זול כמו שחשבתם

הדו"ח מציין כי ישראל מדורגת במקום החמישי במדינות ארגון ה־OECD מבחינת רמת מחירי הרפואה – 10% יותר מהרמה בארה"ב, 26% יותר מממוצע המדינות הדומות, ו־53% יותר מהממוצע ב־OECD. "יש בנתונים אלה שבירת מיתוס שמחירי הרפואה בישראל נמוכים, וזהו אתגר לקובעי המדיניות באשר לכשלים המערכתיים בתמהיל הציבורי־פרטי", מציין המכון.

חלקו הגדול יחסית של המימון הפרטי והעלייה בחלקם של הביטוחים המסחריים במימון הפרט מאז 2014 חושפים את המערכת לעלייה בפערים ולכשלי שוק שבאים לידי ביטוי בעליית מחירי הרפואה יחסית למחירים אחרים. "אנו צופים עלייה בחלקה של ההוצאה הפרטית באמצעות ביטוחים מרצון בכ־3 נקודות האחוז, שעיקרה בביטוחים המסחריים, לצד ירידה בחלקם של הביטוחים המשלימים באמצעות קופות החולים", צוין בדו"ח.

מימין: שר האוצר משה כחלון וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן | צילום: רפי קוץ‎, אבי מועלם