שגיא מוקי: "במקום ליפול לקחתי חוויה לא פשוטה, קמתי - והמשכתי"

"הדבר הכי מתסכל עבור ספורטאי זה להיפצע רגע לפני האולימפיאדה. לקח לי שנה וחצי לחזור"; כך אמר היום (ג') שגיא מוקי, אלוף העולם בג'ודו, בשיחה עם כתב כלכליסט עמיר קורץ במסגרת ועידת תחזיות 2020 של כלכליסט, בנק הפועלים ופסגות. "עכשיו אני מגיע לטוקיו עם משמעות גדולה יותר, אני יודע שבמקום ליפול לקחתי חוויה לא פשוטה, קמתי והמשכתי".

שגיא מוקי | צילום: יריב כץ

על יחסיו שלו עם הג'ודקא האיראני סעיד מולאי, אמר: "תמיד היינו בקשר טוב, בתחרות האחרונה הוא התמודד בנבחרת מונגוליה, פחדתי שתמונה שלנו יחד תעשה לו בעיות אבל הוא אמר שכל עוד הוא מייצג את מונגוליה זה בסדר ואבן גדולה ירדה לי מהלב".

בשיחה על ההכנות לקראת האליפות, אורן סמדג'ה, המדליסט האולימפי מברצלונה 1992 ומאמן נבחרת הג'ודו, ענה כי אחת המטרות היא לתת לספורטאים יעדים והזדמנויות בסדר עולה: "הזדמנות אחת, אירופה, עולם, מאסטרס". סמדג'ה הוסיף כי "זו הרבה עבודה קשה, מחנות אימונים, טיסות וגם תסכולים. כל פעם שהם עולים לקרב, אני עולה איתם".

אורן סמדג'ה | צילום: יריב כץ

כשנשאלו המשתתפים בשיחה מה החשיבות של ספונסרים בתחומם, ענה סמדג'ה: "אני חושב שיהיה לי קשה לאמן ספורטאי שלא סוגר את החודש. כל ספורטאי בנבחרת הג'ודו מרושת ברשת ספונסרים שמאפשרים להם להתאמן בלי לחפש עבודה צדדית. כולם מקבלים ספונסרים. מוקי בולט יותר בגלל ההישגים שלו, שמושכים תשומת לב, וזה עושה את העבודה קלה יותר. בענפים אחרים יש יותר ספונסרים".

"עד שהשגתי את הקריטריון, ההורים שלי הוציאו 40-50 אלף שקל על טיסות", אמר מוקי. "קיבלתי את המשכורת הראשונה שלי בגודו - 500 שקל. כיום יש לי ספונסרים שנותנים לי את השקט הזה".

טומרקין: "אני שוחה יותר מאשר הולך או נוסע"

השחיין האולימפי יעקב טומרקין התייחס גם הוא לנושא הספונסרים, כאשר דיבר על בנק הפועלים כספונסר. "הם מספקים לי שקט כלכלי וזה עוזר מאוד, אני יכול להתאמן בראש שקט".

טומרקין התייחס לחוויה האולימפית, ואמר כי "המקום הכי מעניין בכפר האולימפי הוא חדר האוכל העצום, בגודל של 4-3 מגרשי כדורגל. כולם אוכלים שם, שם עושים מינגלינג ומרגישים את החוויה האולימפית האמתית".

יעקב טומרקין | צילום: יריב כץ

לגבי ההכנות שלו לאולימפיאדה, אמר טומרקין: "זה לא שבתקופה האולימפית אני מעלה קצב. השוני העיקרי בשנה אולימפית הוא בפן המנטלי, כל מי שמגיע לאולימפיאדה הוא ברמה הכי גבוהה. מה שבסוף קובע זה האופי שהספורטאי מגיע אתו. אנחנו עובדים הרבה עם פסיכולוגים, ומתרגלים בקרבות ותחרויות. זה נמצא במקום הראשון, אפילו יותר מהאימון עצמו.

"אני עובד גם עם תזונאית, שוחה שעתיים ביום ושעתיים בערב, ובסך הכול אני שוחה יותר מרחק ממה שאני נוסע באוטו שלי. אני שוחה יותר מאשר הולך או נוסע, ושורף בין 5,000 ל-6,000 קלוריות. אני יכול לאכול המון אבל חייב לאזן עם ויטמינים וחלבונים. להיות ספורטי זאת החלטה, ולהיות מצטיין זאת גם החלטה".