אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

4 מוקשים של יוקר המחיה: לחם

רוב החיטה שמשתמשים בה בישראל מקורה בייבוא, אך כתוצאה ממחסור בתשתיות ושיקולים הלכתיים, חלק מאוניות הסחורה מחכות בין שבוע לשבועיים בלב ים רק כדי להכנס לרציפים ואת העלות הזאת אנו הצרכנים משלמים - גם כשקנינו סנדוויץ' בבית הקפה. כתבה שלישית בסדרה

02.01.2020, 11:52 | ליאור גוטמן

רוב החיטה שמשתמשים בה בישראל מקורה בייבוא ממדינות שונות. הייבוא הזה אמור להגיע לישראל מאוניות ייעודיות שמובילות מטעני תפזורת, ואז הפריקה מתבצעת באמצעים מיוחדים שמונעים פיזור של הסחורה לים או זיהום אוויר אחר. הבעיה היא שהמדינה לא השקיעה בתשתיות פריקה, וקיים מחסור אקוטי בענף. תוסיפו על זה שהחיטה יכולה להכנס לישראל רק אחרי פסח בשל שיקולים הלכתיים, ותקבלו שילוב קטלני של המון סחורה שמגיעה בפרקי זמן מאוד קצובים, אבל למדינה אין איך לטפל בה.

התוצאה: בחלק מהמקרים אוניות סחורה מחכות שבוע ואף שבועיים בלב הים רק כדי שמישהו יואיל בטובו להכניס את האוניה לרציפים, ואת המחיר של ההמתנה הזו אנחנו משלמים, עד לרמת הביס בסנדוויץ' שזה עתה קנינו בבית הקפה. כלכליסט מפרק לכם את שרשרת המזון של הלחם

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות