אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פגיעות מוח בכדורגל לא מזיזות לרשויות - המשחק צריך זעזוע אמיתי צילום: David Ramos

פגיעות מוח בכדורגל לא מזיזות לרשויות - המשחק צריך זעזוע אמיתי

מחקרים חדשים מראים שהסיכון של כדורגלנים לחלות במחלות מוח גבוה פי כמה וכמה מהאוכלוסייה הכללית. ועדיין, הרשויות לא זזות מהר מספיק בשביל למצוא פתרונות

06.01.2020, 14:10 | אוריאל דסקל

במשך 22 חודשים בקבוצת מחקר פציעות המוח (Glasgow Brain Injury Research Group: GBIRG) באוניברסיטת גלזגו ניסו לענות על השאלה הזו: האם כדורגלנים חשופים יותר למחלות מוח?

קראו עוד בכלכליסט

מה שהם גילו מבהיל.

כדורגלנים מקצוענים בסיכון גדול פי 5 לחלות באלצהיימר מאשר האוכלוסייה הרגילה. הסיכון שלהם לחלות במחלות נוירון מוטורי גדול פי 4 מהאוכלוסייה הרגילה והסיכון לחלות בפרקינסון גדול פי 2 מהאוכלוסייה הרגילה.

כבר יותר משנתיים שגופי תקשורת אנגליים - במיוחד “הדיילי טלגרף” - ועמותות שונות מובילים את הבקשה לחקור את הקשר בין כדורגל למחלות מוח. זאת בעקבות קמפיין ארוך של משפחות שחקני נבחרת אנגליה 1966 - אלופי העולם. חצי משחקני הנבחרת המיתולוגית הזו סבלו מדמנציה ומאובדן זיכרון. וכבר ב־2002 קבעו שג'ף אסטל, שחקן אנגלי בשנות השישים, מת מ"סיבות תעשייתיות" שקשורות ל"ספיגת מכות חוזרות לראשו". משפחתו מובילה את אחת העמותות שנאבקות להכרה בדמנציה כמחלה תעשייתית של הכדורגל. המכות החוזרות בראשו של אסטל היו נגיחות שלו בכדורי רגל.

נגיחה. בארה"ב ובסקוטלנד החליטו לאסור על ילדים לנגוח, צילום: David Ramos נגיחה. בארה"ב ובסקוטלנד החליטו לאסור על ילדים לנגוח | צילום: David Ramos נגיחה. בארה"ב ובסקוטלנד החליטו לאסור על ילדים לנגוח, צילום: David Ramos

יש לציין שגם רבים מ"אריות ליסבון" - שחקני גלזגו סלטיק שהיו הבריטים הראשונים שזכו בגביע האלופות ב־1967 - מתו בגיל צעיר וחלקם סבלו מדמנציה ומבעיות מוחיות.

אסטל הובחן כסובל מ־CTE - אנצפלופתיה כרונית טראומטית - מחלה שהתגלתה במוחות של שחקני פוטבול גם כן (ב־99% ממוחות שחקני הפוטבול שנחקרו גילו CTE). לפי המחקר של GBIRG, בכ־75% מהמוחות של הכדורגלנים ושחקני הרוגבי לשעבר גילו CTE, אך החוקרים, בראשות ד"ר ווילי סטיוארט, טוענים כי נמצאו גם מחלות נוירולוגיות אחרות.

סטיוארט גם דרש מרשויות הכדורגל להימנע מלהיכנס ל"מעגל של מחקר" והבהיר שצריך "לעשות פעולה מיידית כדי להגן על שחקנים - במיוחד ילדים" כדי להימנע מפציעות מוח הרסניות.

המחקרים הללו מתווספים למחקרים רבים אחרים. ד"ר דון וויליאמס, פסיכיאטר, חוקר את הנזק של נגיחות למוח הכדורגלנים כבר 40 שנה - זאת לאחר שאחד ממטופליו סבל מדמנציה מוקדמת לאחר קריירת משחק ארוכה. הוא התחיל במחקר עם 14 שחקנים לשעבר שסבלו מדמנציה בין השנים 1980 ו־2003. במחקרו הוא ראה ששני שלישים מהשחקנים סבלו מ־CTE ומחלות ניורולוגיות אחרות בגילאים צעירים יחסית.

גם בישראל

בחודשים האחרונים עורך דין שמייצג כדורגלנים ישראלים מול המוסד לביטוח לאומי חשף בפני “כלכליסט” שלקוחותיו גם כן סובלים מבעיות ניורולוגיות בגיל צעיר. במוסד לביטוח לאומי, כמו בשאר הרשויות בעולם, מתנגדים לקבוע שדמנציה קשורה לקריירה של הנפגעים.

הסיבה לכך שנמנעים מלהכריז על דמנציה של כדורגלנים כ"מחלה תעשייתית" היא כנראה כספית. אף אחד לא מעוניין לשלם פיצויים נרחבים לכדורגלנים לשעבר שסובלים ממחלות ניורולוגיות.

התאחדות הכדורגל האנגלית ואיגוד הכדורגלנים המקצוענים טוענים כי הם מממנים מחקר בנושא, וכבר עכשיו החוקרים שבוחנים את הממצאים טוענים שיש יותר הוכחות מספקות לכך שיש קשר בין אופי משחק הכדורגל - בעיקר הנגיחות בכדור - למחלות ניורולוגיות שמהן סובלים שחקנים לשעבר.

וויליאמס אף טען בפני ה־BBC ש"יש עיקרון חשוב מאוד בבריאות הציבור שלפיו צריך לעשות את כל הצעדים המניעתיים גם במקרה של אי־ודאות מדעית בעניין מעורר מחלקות. ראיתי במו עיניי את ההרס שהדמנציה משאירה אחריה - לאינדיבדואלים ולבני משפחתם. דמנציה בכדורגל היא מחלה שקשורה למקום העבודה. הגיע הזמן להתחיל בהליך שנועד למנוע את החולים הבאים. אני מאוד מתוסכל שזה עדיין לא קרה".

התחלה של תהליך שינוי

בארה"ב ההתאחדות המקומית אוסרת על נגיחות עד גיל 12, וסקוטלנד - מינואר הקרוב - תהיה המדינה האירופית הראשונה שתאסור על ילדים לנגוח במשחקי כדורגל. ההתאחדות הסקוטית קיבלה את ההחלטה בעקבות המחקרים החדשים שפורסמו בחודש האחרון. כמו כן, ד"ר ג'ון מאקלין, רופא כדורגל בוועדת הבריאות של אופ"א, תומך בהחלטה ועשוי להתחיל לנסות להעביר אותה במדינות אחרות באירופה.

לפי החוקרים, איסור על נגיחות בגיל צעיר אינו מספיק וצריך לעשות סריקות מוח ובדיקות לשחקנים על בסיס קבוע. "הם צריכים לעשות מבחנים קוגניטיביים ולבדוק אם יש שינויים במבנה המוח", הסביר וויליאמס ל"דיילי טלגרף", שמוביל את המאבק למען נפגעי הכדורגל. "וצריכים להיות גם יותר דיון ומודעות לבעיות הללו. אולי כדאי לשחקנים לשקול פרישה מוקדמת במקרה של פגיעות ראש. צריך לוודא שמקצוענים לשעבר מקבלים טיפול רפואי באיכות גבוהה ושיש להם רשת תמיכה מספקת אחרי הפרישה".

ב־NFL עושים מאמצים להוריד את מספר פגיעות הראש, וברוגבי, לפי מדען הספורט רוס טאקר, חלה ירידה ניכרת במספר זעזועי המוח לאחר שינויי חוקה שנועדו להוביל לירידה זו. כך שאין שום סיבה שבכדורגל לא ישנו את החוקים כדי להוריד את מספר פגיעות הראש והנגיחות בכדור.

וכן, צריך לשמור על שחקני הכדורגל המקצוענים. עם זאת, נראה שחשוב עוד יותר לשמור על המוח של ילדים, נערים וצעירים שמשחקים כדורגל. ב”ניו יורק טיימס”, למשל, הביאו את סיפורו של ד"ר T.J אברהם - ששיחק פוטבול לא מקצועי בבית ספר תיכון ובקולג'ים. הוא שיחק פוטבול להנאתו הפרטית וסיים את לימודי הרפואה שלו בהצלחה. כגינקולוג הוא יילד כ־3,000 תינוקות, אבל ד"ר אברהם סובל ב־7 השנים האחרונות ממחלה הקשורה לדמנציה. הוא רק בן 42.

רופאים בבוסטון, פילדלפיה וקליפורניה הסכימו שהבעיה של אברהם קשורה ל־7 השנים ששיחק פוטבול בתיכון ובקולג'. הוא סובל, ככל הנראה, מ־CTE - מחלה שאפשר לזהות בוודאות רק בניתוח שלאחר המוות. אברהם כיום פועל כדי למנוע מילדים עד גיל 12 לשחק פוטבול. הוא אהב פוטבול - לשחק ולאמן במשחק - אבל הוא מרגיש שזו המחויבות המוסרית שלו לפעול למניעת החולה הבא במחלה ניורולוגית. אף אחד לא צריך לסבול ממחלה ניורולוגית בגלל העבודה שלו. ובטח ובטח שאף אחד לא צריך לסבול מדמנציה בגלל ששיחק כדורגל בצורה לא מקצועית.

"הבת שלי תמיד שואלת אותי 'אבא, המוח שלך משתפר?'". סיפר אברהם ל”ניו יורק טיימס”. "והלב שלי נשבר - כי אני יודע שהתשובה היא לא".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות