גיטרה עם לב: על העמותה של דויד ברוזה

"אני מנגן משמע אני קיים", זה הכיתוב המוטבע על גב הגיטרות החדשות של עמותת "מיליון גיטרות" (One million guitars) לצד חתימתו של המייסד, המוזיקאי והזמר דויד ברוזה.

את העמותה, המספקת גיטרות ייחודיות חדשות ושיעורי נגינה לילדים שחיים במקומות מרוחקים, מחוץ למרכזי הערים בארץ ובעולם, הוא הקים לפני שנתיים בארה"ב עם היזמים עידו סגל ואריק בלנד, ובימים אלה הסניף הישראלי קורם עור וגידים בישראל בשיתוף עמותת "פוליפוני" בנצרת בראשותו של נביל עבוד.

מאות ילדים מהדרום עד הצפון יזכו לשנתיים של לימודי נגינה במסגרת תוכנית הלימודים בבית הספר. מי שיצלח את השנתיים — יקבל את הגיטרה במתנה.

"הרעיון הוא להגיע לכמה שיותר בתי ספר", מספר ברוזה. "כלי נגינה עבור כל ילד שמחזיק בו הוא מקור להעצמה נפשית. זה נותן כוח לצמוח וזה לא דורש הרבה, גיטרה זה כלי די פשוט.  

דויד ברוזה ושמוליק בודגוב עם הגיטרות שעוצבו לעמותה. “שאלו למה שלא אחלק כלי נגינה" | צילום: דנה קופל

“מדובר בילדים שלמשפחותיהם אין אפשרות לרכוש גיטרה וללמוד, רובם מהפריפריות ומאזורי מצוקה. בתי הספר משוועים לקורס כזה".

הרעיון נולד מתוך מסעותיו של ברוזה בעולם והמפגשים עם ילדים באזורי מצוקה. "בכל מקום שאני מגיע אליו מעניין אותי לראות מה נעשה בשכונות הקשות בכל הקשור בחינוך לנוער. ב־20 השנים האחרונות אני עובד הרבה במזרח ירושלים ומעביר קורסי מוזיקה במחנה הפליטים שועפאט, שם מגיל חמש הילדים נזרקים לרחובות ואין פיקוח על החיים שלהם. מישהו מניו יורק ששמע על הפעילות שלי שם שאל למה אני לא מחלק גיטרות לילדים, וזרק רעיון להקים עמותה ולגייס כסף. כך יצאתי לדרך והגיוס הראשון היה בארצות הברית, שם כבר היוזמה פועלת. כשפגשתי את נביל עבוד הוא מצא עניין בפרויקט ומה שהכי מרגש אותי הוא שזה קורה פה אצלנו. אני מתרגש מהצעדים הקטנים שאנחנו עושים שיכולים להיות משמעותיים לכל ילד, להעצים אותו, את היכולות שלו ואת הסביבה שלו — במקום להשליך אותן לטמיון".

בארצות הברית הצטרפו לעמותה כבר חברת התקשורת ויאקום, הגיטריסט אד אובריין מ"רדיוהד" (שגם מלמד לנגן את "קריפ" בסרטון ביוטיוב) והאמנים ג'ון לג'נד, אל אל קול ג'יי וכריסי טיגן. בישראל נעשים בימים אלה הצעדים הראשונים בזכות מענק של מיליון דולר לשלוש שנים שתרמו ג'רי והתר שוורץ מקנדה. ברוזה ממשיך לגייס כספים כדי להרחיב את הפעילות. "אני מסתובב בעולם ואיפה שאני רואה חברה שיכולה לאפשר לנו לגייס כסף דרכה אני מנסה. הרבה יותר חשוב לי להשתמש בקשרים שלי למטרות האלה — את הפרנסה שלי יש לי בהופעות".

את הגיטרות היפהפיות, המזוהות בזכות תיבת התהודה עם פתח שצורתו לב במקום עיגול, הוא עיצב יחד עם הגיטריסט שמוליק בודגוב והן מיוצרות בסין. "בקרב המוזיקאים אנחנו מרגישים שילדים היום מנגנים פחות ופחות, רובם עסוקים באייפונים ואנחנו חוששים שפחות ילדים ילמדו לנגן", אומר בודגוב. "הפרויקט הוא זריקת מרץ לעולם התרבות והמוזיקה. אני תמיד אומר שצריך לשכפל את הדנ"א והאנרגיות של דויד".

בודגוב וברוזה כבר יצרו סדרת גיטרות ייחודית עם החתימה של ברוזה לפני כעשור וכשהפרויקט יצא לדרך, ואך טבעי היה שיחברו שוב. ברוזה רצה שהגיטרה תיראה כמו הגיטרה שלו והגיטרות החדשות מותאמות לבני שמונה ויותר. "כשילד אוחז גיטרה הדבר הראשון שמייאש אותו זה שהוא לא יכול לשים את היד סביבה ולכן הוא גם לא מתאמן. יצרנו גיטרה עם צוואר מוקטן וחוץ מהעיצוב שהוא סקסי וקול בטירוף, היא גם חזקה ויחסית יכולה לחטוף הרבה מכות ולהישאר נאמנה למנגן".

את הגיטרות ניתן לרכוש החל מהשבוע ב־1,200 שקל גם בארץ בחנויות הנגינה של בודגוב. ובעצם כל רכישה היא של שתי גיטרות, שכן הכסף מהקנייה עובר לבנייה ויצור של גיטרה חדשה עבור עוד ילד שידו אינה משגת.

הגיטרה קרובה ללבו של ברוזה. במפגש בביתו היא מציצה מכל פינה. הוא עצמו, אגב, למד לנגן לבד, הוא מספר: "בגיל 12 בספרד הביאו לי מורה אבל לא התחברתי אליו והמשכתי ללמוד לבד, עד היום. אני מנגן בין ארבע לחמש שעות ביום ועכשיו שאני לקראת הקלטות של אלבום אינסטרומנטלי, אני מנגן אפילו שמונה שעות ביום כי זו היערכות אחרת".