אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אם רפי פרץ היה כדורסלן הוא היה מובטל צילום: רויטרס

דעה

אם רפי פרץ היה כדורסלן הוא היה מובטל

כוכב סן אנטוניו, דמאר דהרוזן, שמסרב להיכנע לנורמה ולקלוע משלוש, ישלם על כך בחוזה מופחת וזה מבאס; אבל פרץ, שמסרב להכיר בשינוי הנורמות ביחס להומואים והופך עצמו ללא רלוונטי, הוא שר החינוך של מדינת ישראל

11.01.2020, 12:00 | אוריאל דסקל

כשדמאר דהרוזן, כוכב סן אנטוניו ספרס, גדל בקומפטון, לוס אנג'לס, אימו, דיאן, היתה מלווה אותו כילד למגרש השכונתי ומעודדת אותו עם הקריאה "Money!" בכל פעם שקלע לסל. דהרוזן גדל בניינטיז על מייקל ג'ורדן וסגנון המשחק שלו. הרבה אחד על אחד כדי לחדור לסל והרבה זריקות מחצי מרחק אם לא מגיעים לטבעת. ככה זה היה בניינטיז - ובערך מאז שהומצא הכדורסל - כמה שמגיעים קרוב יותר לסל יותר טוב.

קראו עוד בכלכליסט

מחוץ למגרש באזור מגוריו של דהרוזן שלטה כנופיית Poccet Hood Compton Crips. כפועל יוצא מהסביבה הזו, ילדותו מלאה בסיפורי זוועה על ירי ופשע ברחובות. אביו סבל משבץ, אימו סבלה מזאבת וחברי משפחה וחברים קרובים נרצחו, בין אם היו חפים מפשע ובין אם היו חברי ארגון פשע. הוא המשיך לשחק כמו שהוא יודע ולמד בשכונה והגיע לקולג' ואז ל-NBA.

דמאר במדי הספרס, צילום: רויטרס דמאר במדי הספרס | צילום: רויטרס דמאר במדי הספרס, צילום: רויטרס

הוא אחד מהאנשים הכי מקסימים ומיוחדים בליגה. לפני שנתיים חשף שהוא סובל מדיכאונות - משהו שאף אחד לא עשה כשחקן פעיל לפניו - הוא הוא קידם מודעות לדיכאון ובעיות נפשיות בקרב עמיתיו וגרם ל-NBA לפעול בנושא עם תקנות ותקנים חדשים. הוא גם קידם מודעות למאבק בזאבת ותרם מיליונים לצדקות ועמותות. "אנשים שואלים אותי מה הייתי עושה בלי כדורסל ואני באמת שלא יודע", אמר דהרוזן בפודקאסט של אדריאן ווז'נרובסקי, "פשוט לא היתה לי אופציה אחרת".

ולכן זה די מבאס לכתוב שדהרוזן, כיום, הוא שחקן כמעט לא רלוונטי ל-NBA המודרני - בטח לא בשכרו שעומד על כ-25 מיליון דולר. האיש מתעקש לשחק את הכדורסל שהוא מכיר ואוהב ורק בדרך שלו, כלומר כמו בניינטיז. כמו במגרש בקומפטון – כשאמא בצד צועקת Money בכל סל. אז זה אומר שדהרוזן דבק בהרבה אחד על אחד ובהרבה זריקות מחצי מרחק. וללא שלשות. כי אז, במגרש בקומפטון, לא היה קו שלוש. אף אחד לא זרק משלוש.

אז דהרוזן הוא סרבן שלשות.

בעונה שעברה קלע רק 7 שלשות מ-45 ניסיונות אחרי שבעונה לפני בטורונטו קלע 89 כי הכריחו אותו לזרוק לשלוש בטורונטו והוא לקח שיא קריירה של 289 זריקות. לשם השוואה, יש שחקנים שזורקים 200 או יותר זריקות אחרי 15-20 משחקים. אז דהרוזן מסרב לזרוק לשלוש ולכן הוא לא רלוונטי לקבוצה עם שאיפות וסביר להניח שהחוזה הבא שלו יהיה קטן בהרבה מהנוכחי.

ולמה? כי ב-NBA הבינו ש-3 שווה יותר מ-2. כן, זה לקח זמן. קו השלוש נכנס ל-NBA בעונת 1979/80 אבל הכדורסל האמין ששלשה זו זריקת קרקס ושחייבים לקרב את הכדור לסל ולא להתעסק בשטות הזו, שמאחורי איזשהו קו רנדומלי הניקוד עולה ב-50%.

השינוי קרה הרבה בזכות הספר "מאניבול". הספר שפורסם ב-2003 על קבוצת הבייסבול אוקלנד אייז, שהיתה הראשונה להשתמש באנליטיקס כדי להשיג יתרון משמעותי בליגה שלה. לספר היתה השפעה אדירה על כל ענפי הספורט. "לברון ג'יימס נכנס לליגה ב-2003", כותבים קירק גולדסברי וג'קי מקמולן, "ובעוד שג'יימס נהפך לפרצוף של הליגה, מאניבול נהפך למוח של הליגה, ו-16 שנה אחרי כל ארגון משתמש במספרים כדי להצדיק כל העברה".

ולכן, המספרים מאוד ברורים לפי Second Spectrum: התקפה ממוצעת ב-NBA שווה 1.08 נקודות. זריקה מחצי מרחק שווה, בממוצע, 0.85 נקודות. כמה צעדים אחורה, מעבר לשלוש, והזריקה שווה כ-1.1 נקודות בממוצע.

קבוצות שהבינו את זה מהר יותר פעלו להשגת משחק שמבוסס על שלשות. ההצלחה של גולדן סטייט ווריירס, הקבוצה הראשונה שביססה את כל המשחק שלה על קלע שלשות (סטף קארי), הפכה את הליגה לליגה שמפציצה מהשלוש.

כיום כמעט 40% מהזריקות של כל הקבוצות הן מהשלוש. לשם השוואה בתחילת שנות ה-2000 פחות מ-15% מהזריקות היו מהשלוש ולפני ההצלחה של הווריירס כ-22% מהזריקות היו מהשלוש. ודהרוזן? בערך 3% מהסלים שלו הם מהשלוש. הוא עדיין יכול לשחק כדורסל ב-NBA אבל לא יהיו עוד כמוהו בעתיד. הוא כבר לא רלוונטי לכדורסל החדש. לקח זמן לאמץ את הנורמות החדשות אבל הן כבר כאן. והן מגובות במדע ומספרים. ודהרוזן פשוט לא מוכן להתאים את עצמו בגלל שלא ככה הוא גדל. אז הוא לא רלוונטי כבר.

פרץ התגלה כהומופוב גדול 

ומדהרוזן המקסים לרב רפי פרץ, שר החינוך של ישראל.

השר פרץ, צילום: רויטרס השר פרץ | צילום: רויטרס השר פרץ, צילום: רויטרס

מעבר טבעי. ידוע.

בראיון במוסף סוף שבוע שר החינוך התגלה כהומפוב גדול שלפיו רק "ילדות טבעית ובריאה" מונעת הומוסקסואליות וכל הבבל"ת הזה. הכעס עליו היה גדול - לא רק מהמצקצקים החילונים הרגילים אלא גם מהסביבה והקהילה שלו, הציונות הדתית - שבסקרים מתגלה הרבה יותר ליברלית כלפי הומוסקסואלים מאשר מנהיגיה השמרנים.

ב-1988 בוטלה בישראל העברה של "משכב שלא כדרך הטבע" והלהט"בים הישראלים כבר לא היו עבריינים בעיני המדינה שלהם. אבל כמו במקרה קו השלוש בעונת 79/80 ב-NBA לקח זמן עד שהפכו לנורמה חברתית רגילה. אפשר לומר שבהרבה מקומות בישראל הם עדיין לא "רגילים" אבל הם כרגע בהחלט בכל מקום - בחוץ וחלק טבעי מהיום-יום. מהממשלה והכנסת, דרך כמעט כל מקומות העבודה ועד בית האח הגדול.

אז נכון יש אנשים שעשו משהו בחייהם ומתנגדים לכך. אבל לקח זמן לכולם לאמץ את הנורמות החדשות. הן כבר כאן. הן מגובות במדע ומספרים ולא הולכות להיעלם. ומישהו שפשוט לא מוכן להתאים את עצמו בגלל שלא ככה הוא גדל - אפילו אם הוא שר - הוא כבר לא רלוונטי לעתיד בכלל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות