אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"אם עברתי מה שעברתי אני יכול לעשות הכל" צילום: flash frame

"אם עברתי מה שעברתי אני יכול לעשות הכל"

יום אחד הופיע הנרקומן מיטשל אמונס על המסלול בטקסס והתחיל לרוץ. עכשיו הוא מתמודד על כרטיס כניסה לתחרות המרתון באולימפיאדת טוקיו

14.01.2020, 09:12 | אילן גולדמן

מעט לפני הזריחה בימי שישי בבוקר, חנות "ההקפה" (The Loop) מתחילה לרחוש חיים. רציה הקשוחים ביותר של אוסטין מגיעים בחבורות קטנות. תוך דקות חנות ציוד הריצה הטקסנית מתמלאת בדמויות כחושות בשלל גילים.

בין החלפת החוויות מאימוני השבוע, נטען אט אט האוויר במתח שיגיע לשיאו רק 50 דקות לאחר מכן, כשהרצים כבר יהיו בעיצומה של “ההקפה”: מסלול היקפי בן 10 ק”מ שעל שמו נקראת החנות - ויתחילו לתקוף אחד את השני ללא רחמים. אלו הרגעים שבהם התחרותיות משתלטת ומי שאינו מוכן לשאת את המאמץ והסבל נותר לבדו מאחור. משתתפיו של מפגש הריצה המסורתי, שמתקיים ברחובת אוסטין עוד מאמצע שנות ה־80, מכנים את הרגע הזה “הטלת הפצצה”. בחודשי הקיץ של 2017, דמות חדשה ובלתי מוכרת החלה לפקוד את מפגשי ריצת “הפצצה” . אותה דמות אלמונית, העונה לשם מיטשל אמונס, לא היתה כחושה כשאר הרצים ואף סבלה מעודף משקל שנוצר משנים של הזנחה גופנית. בדומה לרבבות רצים ברחבי העולם, גם אמונס החליט לשלב אימוני ריצה כחלק מתוכניתו לחיות את שארית חייו באופן בריא יותר.

אלא שאמונס (30) כנראה נדרש להשקעה רבה יותר מרוב מי שמבקשים להשיב את גופם לתפקוד: היה עליו לנקות גוף שספג כל יום במשך כעשור הרואין וסמים קשים אחרים. אמונס היה נרקומן.

  , צילום: Delaney Brown צילום: Delaney Brown   , צילום: Delaney Brown

“זה התחיל במסיבות איפשהו בגיל 19, אך מהר מאוד הפך להתמכרות, למשהו שלא יכולתי בלעדיו ולא הייתי מסתדר בלעדיו רגשית”, חשף בסרטון המתעד את המהפך שהחליט לעשות, ומתאר בגילוי לב כיצד חי חלק ניכר מחייו כצל אדם ספוג שנאה עצמית, שניתק כל קשר עם משפחתו וחבריו והיה הולך לישון כל יום בארבע לפנות בוקר ומתעורר בארבע אחרי הצהריים “כי לא רציתי לראות אור יום, או את עצמי”.

רגע ההתפכחות של אמונס הגיע לדבריו ביולי 2015 עם החלטה נחושה להילחם בשדים בכל העוצמה ולהשליך את הסמים מחייו, וגם להיגמל מסיגריות ולערוך שינויים תזונתיים, כשאימץ את הריצה, שנתיים לאחר מכן, “לא דמיינתי שהיא תיקח אותי למקום שבו אני נמצא היום”, הוא מספר.

מהו המקום שעליו אומנס מדבר? מיד אחרי שהחל לרוץ עם חבורת הטקסנים הקשוחה, התברר שהבחור האלמוני והמלא, ששליש מחייו היה מכור לסמים קשים, פשוט מוצף בכישרון.

אבל שנתיים בלבד לאחר שהחל להתעורר בבוקר ולהתחיל לרוץ, אפשר לקבוע בוודאות שאפילו הובלת ריצת “הפצצה” הסופר־קשוחה היתה רק תחנה בדרך. לפני מעט יותר מחודש, אומנס הטירון היה בעיצומו של תהליך אימונים שמטרתו היתה קביעת הקריטריון האולימפי האמריקאי הראשוני לריצת המרתון ­— ריצה בזמן של 2:19 שעות, המעניק כרטיס לתחרות המבחן שבה נקבעת המשלחת האמריקאית. הרעיון של אומנס להתמודד על הקריטריון למבחנים האולימפיים לא הגיע יש מאין. השיפור החד והמהיר שהפגין באימונים, תירגם את עצמו לזמני ריצה מהירים על המסלול: במרתון שיקגו האחרון, קבע זמן של 2:23 שעתיים ובאחת מריצות חצי המרתון שבהן השתתף, עצר את השעון על 1:07 שעה. כשאלו היו המספרים, לא מפתיע שמאמניו החליטו לסמן את ריצת הקריטריון למבחנים האולימפיים.

“זה מהפך עצום עבורי”, הוא טוען, “פעם הייתי עצלן להחריד וכעת כל הימים שלי עמוסים וגדושים. זה ממלא אותי באנרגיה. אני קם מוקדם בבוקר ואני אוהב את התחושה. אני חש שלווה מהידיעה שעשיתי משהו משמעותי, ושכל היום עוד לפני”.

לא מפתיע שאומנס חש כאילו הוא נולד מחדש. בשנתיים האחרונות הוא חי ונושם את הריצה ובתקופה האחרונה אף נמצא בקשר זוגי עם אליס קיפר — אחת מרצות המרתון המוכרות בארה”ב.

כמעט אין יום שבו אומנס אינו רץ; והוא מודה שהוא מתקשה לקחת ימי מנוחה אפילו כשאלו כתובים בתוכנית האימון שלו. הוא לא מכחיש שבדומה לסמים, גם פה יש סוג של התמכרות אבל מבחינתו לפחות מדובר בפעילות המעניקה תחושה חיובית המחזקת ומעצימה אותו.

אחרי שנים ארוכות של בדידות וניכור, אחת המתנות הגדולות ביותר שאומנס חש היא תחושת הקהילתיות של רצי אוסטין.

ומה בכל זאת באשר לעתידו בתחום הריצה למרחקים? “אני חולם להגיע לרמות התחרותיות הגבוהות, אולי לטוס ולהתחרות בעולם”, הוא מספר, “אם עברתי את מה שעברתי, אני חש שאני יכול לעשות הכל”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות