אם האינפלציה כאן צונחת איך מדד ביג מק ממשיך לזנק

ביום רביעי האחרון פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) את מדד המחירים לצרכן לשנת 2019. מדד המהווה בסיס לקביעת האינפלציה השנתית במשק. המדד עלה בשנה שחלפה ב־0.6% בלבד, הרחק מהגבול התחתון של יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה בין 1% ל־3%.

הפרסום הזה קיבל תהודה רבה משום שזו השנה השישית ברציפות שהאינפלציה נמוכה בהרבה מיעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה. שוב האינפלציה הרשמית היא כמעט אפסית, ושוב בנק ישראל ממשיך להיות מובך שכן מטרתו העיקרית לפי החוק היא לדאוג שהאינפלציה תהיה בתוך טווח היעד שנקבע.

באותן שעות ממש, הרחק מישראל, השבועון היוקרתי אקונומיסט עדכן כמדי חצי שנה מדד אחר שקשור ומתייחס לנושא של רמת המחירים ויוקר המחיה. אך הוא מוביל למסקנות הפוכות לאלו של הלמ"ס. מדובר ב"מדד ביג מק" שנוצר ב־1986, ומיועד להשוות את יוקר המחיה של כל מדינה ביחס למדינות אחרות תוך השוואת מחיר המוצר העיקרי, הנמכר והמפורסם ביותר ברשת המזון המהיר מקדונלד'ס, הקיים כמעט בכל מדינה. המדד הזה מבקש לבדוק כמה ביג מקים ניתן לקנות עם שטר של 20 דולר בכל פינה על פני הגלובוס. מטבע הדברים, ככל שמביאים יותר ביג מקים עם אותו שטר, סימן שיוקר מחיה נמוך, ולהפך.

פרופ' אמיר ירון נגיד בנק ישראל | צילום: עמית שעל

לפי מדד הביג מק לינואר 2020, ישראל ממשיכה לטפס, בהמשך למגמה בשלוש השנים האחרונות וניצבת במקום ה־6 בעולם, אחרי מדינות יקרות מאוד כמו שוויץ, והמדינות הסקנדינביות נורבגיה ושבדיה.

איך נוצר מצב שהלמ"ס מפרסמת נתונים לפיהם האינפלציה בישראל ממשיכה להתרסק, ובשנה האחרונה אף ירדה עוד יותר לעומת 2018, ובאותו יום מתפרסם כי ישראל היא מבין 6 המדינות הכי יקרות בעולם? זאת כאשר התוצר לנפש של שאר המדינות שלפניה בדירוג הוא גבוה ב־25% ועד 50% יותר מזו של ישראל.

כאשר בודקים את המדדים מבינים כי הנתונים מסתדרים היטב. גם השנה, סיפור האינפלציה במשק אינו שונה באופן מהותי משנים עברו. גם ב־2019 עלה מדד המחירים ללא דיור ב־0.1% בלבד - שונות גבוהה לעומת המדד הכללי.

כלומר, הלכה למעשה, בדומה לשש השנים האחרונות, סעיף הדיור (מחירי השכירות) המתואמים עם מחירי הדיור, הוא זה שהחזיק את האינפלציה מעל המים. ללא סעיף זה האינפלציה היתה מתאפסת.

שכירות היא שירות, והיא בלתי סחירה, כלומר לא ניתן ליבא אותה מחוץ לארץ. מנגד, המוצרים הסחירים, שניתן לרכוש אותם באופן מקוון, אשר מאופיינים בשווקים תחרותיים ואין עליהם מכסים כבדים או מכסות של ממש - הוזלו בחדות: ריהוט וציוד לבית ירד ב־2.5%, הלבשה והנעלה צנח בכ־6%, ציוד חשמלי לבית ירד ב־3.4%.

יוקר חומרי הגלם של הכריך

כדי להבין איך הביג מק יותר יקר בתל אביב לעומת במדריד, ברומא או בסיאול, כדאי להבין ממה מורכב עלות הכריך הבינלאומי. ראשית, מדמי שכירות. אחד מסימני ההיכר של רשת המזון המהיר היא מיקום, לרבות העדפה למיקום מועדף. כפי שכבר הצבענו, השכירות היא מנוע הצמיחה היחיד של האינפלציה במשק.

עוד אלמנט חשוב בהקשר הזה הוא המסים, כלומר הארנונה, שהיא בישראל המס היחיד שעולה תמיד ובכל שנה ושנה. הסיבה לכך היא אופן חישובה: היא תלויה בעליה במדד המחירים לצרכן (שלעיתים לא עולה), אך גם מעלייה במדד השר במגזר הציבורי - שתמיד, אבל תמיד עולה.

יתרה מזו, ממשלת ישראל פיתחה פרקטיקה נוספת לפיה רשויות רשאיות לבקש אישור מיוחד משר הפנים כדי לייקר עוד יותר את הארנונה ולהגדיל את העלייה הקבועה בחוק.

עוד תשומה עיקרית היא שכר העובדים. בהתאם להסכמים בין שר האוצר לבין יו''ר ההסתדרות לשעבר אבי ניסנקורן, שכר מינימום עולה בקצב די מהיר זה כבר 4 שנים, וכבר הגיע לרמות מהגבוהות ביותר במערב ביחס לשכר החציוני במשק. מה עוד עלה? לפי הפרסום של הלמ"ס גם ב־2019 סעיף מים־חשמל-גז זינק ב־4% תוך שנה בלבד, בהמשך לעליות בשנים הארונות. מדובר בתשומות חיוניות למסעדה, תשומות שתופסות חלק ניכר מהעלויות הקבועות. כאמור, כל הסעיפים האלו הינם בלתי סחירים, אינם ניתנים לייבוא מחו"ל, אינם ניתנים לרכישה באופן מקוון. הם פרי תוצר של רגולציה, של החלטות ממשלה, של מבנה השוק בישראל.

אלא שלא רק המוצרים הבלתי סחירים הם אלו שהתייקרו והקפיצו את מחיר הביג מק. גם מוצרים סחירים לחלוטין כמו בשר, עופות ומוצרי חלב זינקו בשנת 2019. אך הבעיה במקרים האלה אינה קשורה לסחירותם, אלא לבעיה אקוטית אחרת שמאפיינת את המשק הישראלי – מחסומי סחר ותכנון שוק (פיקוח מחירים) של שווקים מסויימים שאינם תחרותיים.

לפי הלמ"ס, בין העליות הבולטות במחירים בשנת 2019 ניצבים בשר, עופות ודגים - מוצרים בסיסיים ברשת המזון המהיר שעלה ב־1.6%. כמו כן, חלב ומוצרי חלב התייקרו בכמעט 2% תוך שנה. לפי דו"ח החקלאות השנתי של ה־OECD לשנת 2019, "התמיכה הכוללת בחקלאות בישראל המשיכה לגדול והיא משקפת המשך ההתערבות הממשלתית באמצעות פיקוח על מחירים, הטלת מגבלות סחר המכוונות לסחורות ספציפיות, וגם סובסידיה של תשומות (לרבות מים). הדגש על תמיכה במחיר גורמת לעיוותים בשוק ולמעשה, ממסה את הצרכנים".

לפי הדו"ח, התמיכה הזו הגיע לשיא כל הזמנים ועמדה על כ־5 מיליארד שקל (1.37 מיליארד דולר) כמעט פי 3 לעומת הערך בתחילת שנות ה־2000 והיא כוללת תמיכות שהצרכן ומשלם המסים מעבירים באופן עקיף לחקלאים.

בהקשר הזה יש את המקרה החריג ההפוך. שירות טלפוניה בכבלים, שהוא כאמור שירות שאינו סחיר, דווקא הוזל בשיעור לא מבוטל של כ־4.4%. הסיבה כי בשוק הזה מתחוללת זה זמן רב תחרות של ממש, די אגרסיבית, תוך הוספת שחקנים חדשים כל הזמן.

הביג מק מגיע לבנק ישראל

כך מגיעים לביג מק הישראלי שהוא יקר מאוד. גם מי שמסתייג מהמדד הזה לוקח בחשבון רק מוצר אחד, יכול להסתמך על רמות המחירים ההשוואתיים שמפרסם ה־OECD מדי חודש. נתונים שאינם מבוססים על מוצר אחד אלא על סל שלם של מוצרים ושירותים. בפעם האחרונה שהארגון פרסם את הנתון היה בנובמבר האחרון, ואז ישראל דורגה במקום השלישי, אחרי שוויץ ואיסלנד, כאשר רמת המחירים בישראל גבוהה ב־28% לעומת הממוצע במדינות ה־OECD.

בכירי הכלכלנים בישראל כבר הצטרפו לקריאות הנשמעות מעמיתיהם בעולם ומפצירים לעדכן את אופן מדידת האינפלציה. שכן למדד הזה יש השלכות מרחיקות לכת על חיי היום יום הפיננסיים והכלכליים של כל אזרח ואזרח. ההצעות הן רבות ומי שאמור לנווט את הדיון הזה הוא נגיד בנק ישראל אמיר ירון. אך אין ספק כי במקרה של ישראל, היעד של הממשלה ושל בנק ישראל חייב ללכת לכוון הפחתת מדד הביג מק והרבה פחות להעלאת מדד המחירים של הלמ"ס.