2 מיליארד שקל בלי כיסוי

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון נפתלי בנט ושר האוצר משה כחלון החליטו היום על תוספת של 2 מיליארד שקל לתקציב הביטחון, שעה שעדיין אין מסגרת תקציבית מאושרת ל־2020. חייבים לשער כי מדובר בצעד חירום שאינו סובל דיחוי. אחרת, התוספת מוטלת בספק רב. אם לא מדובר בעניין של חיים ומוות, אין שום אפשרות להקצות סכום עתק כזה בעיצומו של קמפיין בחירות, כאשר אין קשר בין הממשלה שנבחרה בפעם האחרונה לבין ממשלת המעבר המכהנת כבר הרבה יותר מדי זמן.

כבר שנה וחצי שהממשלה מתחמקת מהתמודדות עם הגירעון בטענה כי לא ניתן לבצע את הצעדים הנדרשים בזמן ממשלת מעבר. אבל להוציא 2 מיליארד שקל על הביטחון, את זה דווקא מותר?

ההחלטה התקבלה בלי פנייה לקבלת חוות דעת משפטית. אם לא די בכך, צמרת האוצר - שכמיטב המסורת של כחלון לא היתה שותפה לדיונים או להחלטה - התקשתה להסביר היום איך מממנים את התוספת. כולם, ללא יוצא מן הכלל, הסבירו כי הדרג הפוליטי לא הצביע על מקור תקציבי לצעד הזה, והלכה למעשה אין מקור כזה. העובדה שישראל עובדת בתקציב המשכי הופכת את המשימה לבלתי אפשרית ממש.

אם נתניהו, כחלון ובנט באמת מתכוונים להעביר בחודשים הקרובים את הכסף, הוא יבוא על חשבון תקציבי החינוך, הבריאות והרווחה. אם הם מתכוונים לפרוס את ההוצאה על תקופה ארוכה יותר, הם שוב נופלים למלכודת המשפטית: ממשלה ארעית, שלא נבחרה, לא יכולה לקבל החלטות לטווח ארוך שיכבלו את ידיה של הממשלה הבאה, אלא אם הן מלוות בחוות דעת משפטית שקובעת כי מדובר בהחלטה הכרחית.

בשביל להעביר את ההחלטה, נתניהו ושריו צריכים לכופף את הפקידים ואת החוקים. חשוב שהציבור יבין כי התוספת שהם מבטיחים כתובה על הקרח, ואם ההבטחה אכן תתממש - היא תעלה ביוקר.