כך צריכה המדינה לסייע לניצולי השואה

רמת החיים של רבים מניצולי השואה בישראל ירודה מאוד, וגופים רבים רואים עצמם אחראים לטיפול בהם.

בין השאר, גם מדינת ישראל מקצה תקציבים ומסדרת הקלות שונות. אין ספק, שיפור חייהם של ניצולי השואה הוא מטרה הומאנית חשובה, אך משום מה בבואה לפעול בנושא, דרכה לביצוע נפתלת ומסורבלת.

זכויותיהם של ניצולי השואה נבנו כטלאי על גבי טלאי, כתוספת על גבי תוספת, והן מרובות סעיפים ומורכבויות. בכל אחת מהן ישנן "שכבות ארכיאולוגיות" של תקנות וחקיקה. מדי תקופה מנסים לשפר את מצבם של הניצולים ולהוסיף להם זכויות, רק שזה נעשה תמיד באופן חלקי, עוד שעל ועוד אחד, בלי לראות את התמונה הרחבה.

אמנם זה מסייע לחלק מן הניצולים, אך הרבה מאוד שורדי שואה מאבדים את ידיהם ורגליהם במורכבות ולא יודעים כיצד לממש את זכויותיהם או לעתים אפילו אינם מודעים לזכויותיהם.

הפגנת ניצולי שואה | צילום: גדי קבלו

כמה דוגמאות: ניצולי שואה שעלו לישראל לפני 01.10.1953, זכאים לתגמול חודשי ממשרד האוצר בסך כ-2,300 שקל, על פי חוק נכי רדיפות הנאצים. חלק מאלו שעלו לישראל לאחר תאריך זה, מקבלים את הקצבה לפי "חוק ההטבות - יוצאי מחנות וגטאות" והיתר מקבלים מענק שנתי פחות ערך כספי והטבות מסוימות. כך נוצר מצב בו מי שעלה לישראל לפני 1.10.53, יכול לקבל הכרה יחסית באופן מקל, ואחיו שנרדף עימו ועלה במועד מאוחר יותר, לעיתים יקבל ולעיתים לא. מה ההבדל בין אלה לאלה, שהרי סבלם והקורות אותם בימי האימה דומים ואף זהים? זהו קריטריון שרירותי בלבד של תאריך עלייתם לישראל ומקורו בהסכם השילומים משנות החמישים של המאה הקודמת.

נוסף לחוקים אלה ישנה קצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות, ובנוסף ישנה רנטת בריאות מממשלת גרמניה לפי ה- BEG (חוק הפיצויים הגרמני). נוסף לאלה יש את הזכאות לתרופות מחוץ לסל התרופות, סיוע בשכר דירה ועוד.

מבית המשפט העליון ועד לוועדות הערר, עולה הקריאה למחוקק להתערב ולתקן את המצב המשפטי. הקריאות עלו, בין היתר, בבג"צ "כן לזקן" ובפסקי דין שונים בעניינם של יוצאי רומניה, שהופלו למול יתר יהודי מזרח אירופה, יוצאי תוניס ומרוקו ונפגעי הפארהוד בעיראק.

אלה דוגמאות על קצה המזלג וכמובן על התוספות, ההטבות, ההחלטות והאפשרויות המרובות, אפשר להרחיב ולכתוב לא מעט. המסר הפשוט בסופו של דבר הוא – יש כאן הר של ביורוקרטיה מלאת כוונות טובות, אך תוצאותיה הן הדרה של רבים מניצולי השואה מזכויותיהם.

על נבחרי הציבור בישראל, שחלקם מדברים גבוהה-גבוהה בזכות שורדי השואה אך בפועל עושים מעט, דובר כבר רבות לאורך השנים. אמנם כעת מכהנת ממשלת מעבר ונכון שעניינם של ניצולי השואה לצערנו לא נמצא בראש סדר היום הציבורי, אך זו סוגיה חברתית חשובה דיה כדי לתת לה תשומת לב ראויה. ניצולי השואה מתמעטים והולכים, רבים מהם מצבם מדרדר והוצאותיהם הרפואיות הולכות וגדלות. האחריות שלנו כלפיהם היא לסייע להם במימוש מלא הזכויות המגיעות להם, ובלי שיזדקקו להליכים משפטיים וטרטורי ביורוקורטיה מרובים.

יותר משחשוב להוסיף כסף, חשוב לוודא כיצד ובאיזו יעילות מועבר הכסף ליעדו. כעת הוא הזמן המתאים לקביעת קריטריונים פשוטים ואחידים לכל ניצולי השואה, ובלי אבחנה ביניהם. קריטריונים פשוטים וברורים יסייעו לחסוך בהוצאות ביורוקרטיות (וכידוע, ביורוקרטיה עולה כסף), ובמקום שהכסף ילך לפקידים ולמנגנונים, הוא יועבר ישירות לידי הנצרכים לו – ניצולי השואה.

הכותב עומד בראש משרד דוד ידיד - משרד עורכי דין ונוטריון, המתמחה בזכויות ופיצויים לניצולי שואה בארץ ובחול