אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שוק העברות שחקנים: בני אדם ששולטים בגורלם של בני אדם צילום: רויטרס

שוק העברות שחקנים: בני אדם ששולטים בגורלם של בני אדם

השוק עמד אשתקד על יותר מ-7 מיליארד דולר. הרפורמה המשמעותית היחידה שאפשרית בשוק העברות השחקנים היא ביטולו לטובת רגולציה שמסתמכת על הסכמי עבודה אישיים וקיבוציים בין השחקנים למועדונים

26.01.2020, 14:29 | אוריאל דסקל

שוק העברות שחקני הכדורגל גלגל ב-2019 יותר מ-7 מיליארד דולר, ולמרות שלא נוח לאף אחד להגיד את זה, מדובר בשוק בני אדם. ובהרבה מקרים, לפי שיחות עם סוכנים וגורמים אחרים בשוק, מי שקובע את העתיד של הבנאדם הזה הוא בנאדם אחר - בדרך כלל עשיר יותר מכל אדם אחר בחדר.

קראו עוד בכלכליסט

שחקן תחת חוזה שרוצה לעבור קבוצה יכול לעשות הרבה דברים כדי להבטיח שקבוצתו תשחרר אותו לחתום בקבוצה אחרת, אבל אם יעצבן את בעלי הקבוצה, ייתכן שהוא לא יוכל לעבור למקום עבודה חדש.

התלות באגו של אינדיבדואל, שאם הוא בעלים של קבוצת כדורגל סביר להניח שהאגו שלו גדול ורגיש, היא תלות כמעט בלתי נתפסת בעידן בו רוב חוקי העבודה מאפשרים חופש תנועה. שחקנים יכולים לא להתאמץ באימונים, להפריע באימונים ולהמציא פציעות כדי לזכות בשחרור - וזה קורה על בסיס יומי - אבל כל כך הרבה דברים לא קורים בשוק העברות, שלמרות מידע רב שיש לנו לגביו, אין לנו ממש מושג מי לא עבר לאן ואיזה שחקן נעלם לאלמוניות בגלל שעצבן אינדיבדואל ששלט בגורלו.

לפיפ"א יש את מערכת TMS שעוקבת אחרי כל המעברים הבינלאומיים וכל התשלומים שהם חלק מהמעבר של השחקנים. ב-2019 היו 18,042 העברות בינלאומיות של שחקנים שעירבו מועדונים מ-179 מדינות שונות.

כ-11.6% מהעברות בין מועדון למועדון הן קבועות והיה מעורב בהן תשלום על שחקן. כמו מדי שנה, רוב העברות - 64.3% - הן של שחקן חופשי שחותם בקבוצה כשחקן ללא חוזה בקבוצה אחרת ו-8.6% מהעברות הן חזרות מהשאלה של שחקנים למועדון הבית שלהם, כאשר 13.5% מהעברות הן השאלות ורק 1.2% מהשאלות מסתיימות במעבר קבוע (0.8% מהעברות הן חזרת שחקן בהשאלה לאותו מועדון שהשאיל אותו). כלומר, רוב גדול של שוק השחקנים הוא שוק עבודה לכל דבר שלעובדים רבים אין בו ביטחון תעסוקתי של מעבר לחוזה לעונה (במקרה הטוב). 4,162 מועדונים היו מעורבים בהעברו,ת אבל 100 מועדונים בלבד הוציאו כ-80% מהכספים שנמצאים בשוק.

אדן האזר במדי ריאל מדריד, צילום: רויטרס אדן האזר במדי ריאל מדריד | צילום: רויטרס אדן האזר במדי ריאל מדריד, צילום: רויטרס

מאז שמערכת ה-TMS עובדת (2012), שוק העברות צמח בצורה מדהימה. משוק שמגלגל 2.66 מיליארד דולר, לשוק מגלגל כיום  7.35 מיליארד דולר. המעבר הממוצע שווה 2.7 מיליון דולר וזאת למרות שרק 176 העברות עמדו על יותר מ-10 מיליון דולר ורוב העברות בכסף (1,093) היו שוות בין 100 אלף דולר למיליון דולר.

300 מועדונים בברזיל היו מעורבים בהעברות 

השוק הוא גלובלי אבל ההתאחדויות האירופיות אחראיות לרוב הפעילות בו. 10,305 העברות ל-53 מ-55 התאחדויות באירופה התקיימו ב-2019. הכי קרובה היא התאחדות הכדורגל הדרום אמריקאית (CONMBEBOL) ש-10 מ-10 מההתאחדויות שלה הניבו 2,486 העברות לדרום אמריקה. לקבוצות אסייתיות הגיעו ל-2,315 העברות. אופ"א גם שחררה הכי הרבה שחקנים - 10,093 שחקנים והקבוצות הדרום אמריקאיות שחררו 2,834 שחקנים.

מספר המועדונים המעורבים בהעברה בינלאומית היה בברזיל הגבוה ביותר: 306. גרמניה שנייה (144) וספרד שלישית (130), אנגליה רביעית (128). מבחינת רווח נטו בשוק, הליגה הפורטוגלית יצרה כ-504 מיליון דולר ברווחים. הקבוצות הברזילאיות החתימו הכי הרבה שחקנים: 831, והקבוצות באנגליה במקום השני עם 694 החתמות.

ז ז'ואו פליקס, שחקן אתלטיקו מדריד | צילום: גטי אימג'ס ז

רוב העברות מברזיל הן לפורטוגל - 228. המעבר הכי נפוץ בכדורגל העולמי. המעבר השני הכי נפוץ הוא בין אנגליה לסקוטלנד (163) והשלישי הוא בין פורטוגל לברזיל (149) כשהרביעי הוא בין סקוטלנד לאנגליה (128) והחמישי אנגליה לוויילס (94). כלומר, האספקט התרבותי ואספקט השפה הוא חשוב ומשמעותי עבור השחקנים והמועודנים גם (סביר והגיוני שמועדון יחפש שחקנים שדוברים את שפת המקום ויעדיף את החתמתם). המעבר בין ספרד לאנגליה הוא גם די שכיח (93 פעמים) וכך גם המעבר בין רוסיה לארמניה (92 העברות).

הקבוצות האנגליות הוציאו את הסכום הגבוה ביותר על רכישה מבין כל הליגות - זאת למרות ירידה של כ-22% בהוצאות. האנגליות הוציאו 1.518 מיליארד דולר והספרדיות 1.286 מיליארד דולר (ירידה של 4%).

אלו המדינות היחידות שהוציאו יותר ממיליארד דולר בשוק בשנת 2019. הקבוצות האיטלקיות הוציאו 873 מיליון דולר, הגרמניות 686 מיליון דולר, הצרפתיות 684 מיליון דולר והסיניות מגיעות עם הוצאה של 298 מיליון דולר והרוסיות 285 מיליון דולר כאשר הבלגיות מוציאות 182 מיליון דולר והפורטוגליות 180 מיליון דולר.

סעודיה הוציאה 133 מיליון דולר. הולנד הוציאה 132 מיליון דולר וטורקיה 112 מיליון דולר בהתאמה ומיד אחריהן הליגות במקסיקו (112.2 מיליון דולר) והליגות מארה"ב (107 מיליון דולר), כשההליגות בברזיל הוציאו 72.5 מיליון דולר והארגנטיניות הוציא 67.1 מיליון דולר, שזה מעט יותר מהקבוצות הוולשיות (61.3 מיליון דולר), האוסטריות (48.4 מיליון דולר) והקטאריות (43.8 מיליון דולר).

הנקודה הישראלית

135 שחקנים עזבו את ישראל (עלייה של 32.4% מהשנה שלפני) ב-2019 ו-104 הגיעו (עלייה של 7.2%). הישראליות הוציאו 5.1 מיליון דולר על רכש ב-2019 (עלייה של 91.4% מהשנה שלפני) והכניסו 23.3 מיליון דולר (עלייה של 144% מהשנה שלפני).

מימין מנור סולומון. חתם בשחטאר, צילום: ראובן שוורץ מימין מנור סולומון. חתם בשחטאר | צילום: ראובן שוורץ מימין מנור סולומון. חתם בשחטאר, צילום: ראובן שוורץ

באופ"א, בליגות בסדר גודל שלנו, רק בהונגריה חוו עלייה גדולה יותר (155% ל-6.7 מיליון דולר). בהולנד חוו עלייה של 164.2% אבל גם מדובר בספרה אחרת לחלוטין: 406 מיליון דולר, שנובעת בעיקר ממכירות שחקנים בכירים של אייאקס. עם זאת, נורבגיה, למשל, נהנתה מהכנסה של 31.2 מיליון דולר, למרות שהוציאה סכום זהה לישראל (5.1 מיליון דולר) בעוד שבמדינות רבות בסדר גודל שלנו הכניסו הרבה יותר ממכירת שחקנים וישראל הכניסה יותר רק משתי מדינות גדולות יותר מבחינת אוכלוסייה (הונגריה וקזחסטן).

קרואטיה, למשל, מכרה שחקנים ב-48.8 מיליון דולר ב-2019, שזו ירידה של 48% ועדיין זה סכום גדול בהרבה מישראל, שנהנתה בעיקר מהמעבר של מנור סולומון לשאחטר דונייצק. בסך הכל, הקבוצות הישראליות הרוויחו 18.2 מיליון דולר. רק 13 ליגות אירופאיות הרוויחו יותר ב-2019, שבראשן פורטוגל עם רווח (הכנסות פחות הוצאות) של 384 מיליון דולר, הולנד (273.5 מיליון דולר), צרפת (251 מיליון דולר) ובלגיה (113 מיליון דולר).

מתפללים לשאריות

ישראל עומדת מחוץ לפעילות המרכזית בשוק העברות השחקנים ומתבוננת פנימה ומתפללת לשאריות. זה נכון גם להרבה מדינות אחרות ללא תעשיית כדורגל חזקה.

בסך הכל 945 מועדונים היו מעורבים ברכישת שחקן אחד, כלומר תשלום על שחקן, (מתוך 4,162 מועדונים שהחתימו שחקן). מדובר על עלייה של 12.2% משנת 2018. 842 הוציאו פחות מ-1 מיליון דולר. 140 מועדונים הוציאו יותר מ-10 מיליון דולר ו-32 מועדונים בלבד הוציאו 50 מיליון דולר. עם זאת, ה-32 הללו אחראים ל-53.3% מההוצאות בשוק העברות השחקנים.

חלוקת ההכנסות דומה. 1,087 מועדונים קיבלו סכומי העברה ב-2018 אבל 61.8% קיבלו פחות ממיליון דולר ו-39 בלבד קיבלו יותר מ-50 מיליון דולר. כפי שמחקרים הראו בעבר: מאחר שמספר מאוד מצומצם של מועדונים מתעסקים בכסף הגדול בשוק העברות, שוק העברות הוא מקור משמעותי לפתיחת פערים כלכליים בלתי ניתנים לסגירה בין הקבוצות והליגות העשירות לקבוצות והליגות הפחות עשירות.

בניגוד למחשבה המקובלת שמועדונים קטנים "יכולים להרוויח" מפעילות בשוק העברות השחקנים, האמת היא שהקבוצות והליגות הכי רווחיות הן אלו שגם משקיעות לא מעט ברכש. הראיות מלמדות ששוק העברות הוא שוק שצריך להשקיע בו כדי להרוויח בו ומעט קבוצות יכולות להרשות לעצמן להשקיע בשוק. כמובן שיש יוצאות דופן, שמצליחות לנווט בשוק העברות השחקנים בהצלחה מרובה, אבל הן רק דוגמה לכך שבכל כלל יש יוצא מן הכלל.

סוכנים רווחיים יותר ורווחיים פחות

בדו"ח ה-TMS כמעט ולא מוזכרים הסוכנים - שהרוויחו 650 מיליון דולר מהעברות בינלאומיות בלבד (לא על העברות בין קבוצות מאותה המדינה - למרות שאלו יכולות להיות מאוד רווחיות). עלייה של כ-20%. הרווחים האלה הם משהו שבפיפ"א מעוניינים להילחם נגדו ומתכננים הגבלת עמלות.

ב-2021 אמורה לעבור רפורמה בשוק העבורת השחקנים לאחר שפיפ"א אישרה לשים תקרת עמלת סוכן של 10% על סכום העברת השחקן ותקרה של 3% על עמלה משכר שחקן. וזה נשמע כמו מתכון קלאסי לעידוד העברת השחקן - אפילו בפחות כסף. בספורט האמריקאי - שם אין "סכומי העברה" וברוב הליגות המקצועיות יש תקרת שכר - הסוכנים מרוויחים לא מעט אבל בעיקר מטיפול בלקוחותיהם ובהשגת שכר כמה שיותר גבוה עבורם ולא תשלום כמה שיותר גבוה עליהם.

סוכנים רבים התלוננו שפיפ"א לא דנה איתם לגבי השינויים, שפיפ"א עבדה עליהם במשך כמה שנים. השינויים כוללים, בין השאר, שינוי שלפיו מיולי 2020 מועדונים יצטרכו לשלם דמי סולידריות בסך 5% מדמי ההעברה גם בכל העברה מקומית עם ממד בינלאומי (העברה מקומית של שחקן לא מקומי).

אבל בסופו של דבר, הנתונים מ-2019 וניתוח הנתונים משנים עברו, מלמדים שהשוק גדל אבל הכסף נשאר במספר מצומצם למדי של מועדונים שמשתמשים בשוק העברות כדי להרחיב את הפערים המקצועיים והכלכליים משאר הליגות.

הרפורמה המשמעותית היחידה שאפשר להעביר את שוק העברות השחקנים היא ביטול שוק העברות השחקנים ובניית רגולציה שמסתמכת על הסכמי עבודה אישים וקיבוציים בין השחקנים למועדונים - כן, כמו בארה"ב - ורגולציה ששומרת על מועדונים וקבוצות שמגדלים שחקנים באקדמיות שלהם. כי כרגע, איך שלא מסובבים את זה, השוק הוא שוק של בני אדם שושלטים בגורלם של בני אדם אחרים ורק העשירים ביותר מרוויחים בו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות