פייסבוק מאשרת לפוליטיקאים לומר כל דבר, אפילו לשקר

שני אנשים מצלמים סרטון שמכיל מידע שקרי, פייק ניוז מובהק, על פוליטיקאי בולט שמתמודד במערכת הבחירות הנוכחית בישראל ומעלים אותו לפייסבוק. במקרה של האדם הראשון, הסרטון מזוהה על ידי המערך של הרשת החברתית כפייק ניוז, מסומן ככזה בהודעה שמחייבת הקלקה עליה לפני שניתן לצפות בו, החשיפה שלו בניו פיד מוגבלת, ולא ניתן לקדם אותו בתשלום. במקרה של האדם השני, הוא לא מוזן אפילו למערך בדיקת העובדות של החברה, לא מוטלת עליו שום מגבלה והיוצר חופשי לקדם אותו בתשלום ולהקפיץ את החשיפה שלו למיליוני גולשים.

ההבדל בין שני האנשים האלו? הראשון הוא אתם, כל אחד ואחת מהגולשים ה"רגילים" בפייסבוק, המוני העם הפשוטים. השני הוא הפוליטיקאים והמתמודדדים בבחירות, שהחל מאתמול קיבלו אישור רשמי מפייסבוק לשקר בלי הגבלה, כשהרשת החברתית אפילו נותנת להם גישה לכלים שיסייעו להם לקדם את המסר השקרי בתפוצה אדירה.

המדיניות של פייסבוק בכל הנוגע להתבטאויות שקריות של פוליטיקאים אינה חדשה, וב-2019 ספגה החברה ביקורת רחבה על החלטה שלפיה פרסומות של פוליטיקאים לא יועמדו תחת הליך בדיקת העובדות שכל פוסט ברשת החברתית יכול לעבור, ושכל פוסט עם מידע נפיץ בעל תפוצה גבוה עובר. אתמול, במפגש עם עיתונאים ישראלים לקראת מערכת הבחירות הקרובה, הסבירו בכירים מפייסבוק העולמית מה זה בדיוק אומר. 

"התפקיד שלנו הוא לא לצנזר מה שפוליטיקאים אומרים", אמרה ג'סיקה זאקר, מנהלת מדיניות מוצר בפייסבוק העולמית, במפגש במשרדי החברה בתל אביב. "אנחנו לא רוצים לצנזר שיח פוליטי, אם נעשה את זה נגביל את היכולת של אנשים להיחשף למה שפוליטיקאים אומרים". בואו ננסח את זה בצורה בוטה יותר: פייסבוק נותנת לפוליטיקאים ישראלים פס חופשי לומר כל דבר בלי חשבון. מחויבות לאמת? היצמדות לעובדות? מאמצים לעצירת פייק ניוז? לא למורמים מעם שנמצאים במעמד מיוחד. לכולם יש חופש ביטוי בפייסבוק, אבל לפוליטקאים יש יותר ממנו.

מדיניות "השקר כמה שיותר" של פייסבוק לא נטולת מגבלות לחלוטין. החברה עדיין תאסור תכנים שנוגדים את כללי הקהילה שלה, למשל כאלו שמכילים תוכן גזעני או קריאה מפורשת לאלימות (אם כי אפשר לתהות האם לפוליטיקאים יהיה חופש פעולה רחב יותר בסוגיות אלו). וכאשר פוליטיקאי משתף תוכן שכבר זוהה כשקרי, כמו קישור לכתבה או סרטון, יהיה התוכן נתון לאותן מגבלות שמוטלות על כל פייק ניוז אחר: החשיפה שלו תוגבל ותוצג אזהרה שמבהירה שמדובר בתוכן שקרי, ולא ניתן יהיה ליצור פרסומת שכולל אותו.

אך בכל הנוגע לתוכן שנוצר על ידי הפוליטיקאי עצמו, טקסט מתלהם או סרטון שמכריז בבהלה "הערבים נוהרים לקלפי באוטובוסים של עמותות השמאל", שם לא יהיו שום מגבלות. פייסבוק לא תנקוט שום צעדים כדי לאמת את התוכן, להגביל את החשיפה שלו או למנוע שילובו בפרסומות. כל עוד זה תוכן מקורי של הפוליטיקאי, וכל עוד אין שם דברים שמפירים במופגן את כללי הקהילה, פייסבוק לא תתערב. זה משאיר למתמודדים בבחירות כר נרחב להשמיץ, להשחיר ולבזות את יריביהם ומתנגדיהם. חשבתם ששתי מערכות הבחירות הקודמות היו מלוכלכות? חכו שהמתמודדים יבינו שיש להם אישור מלא מפייסבוק להגיד מה שבראש שלהם, ושאם גם יש להם קצת כסף היא אפילו תאפשר להם לקדם את זה בתפוצה רחבה.

בכירי פייסבוק דחו בצורה גורפת פתרונות אפשריים שיסייעו להגביל שקרים של פוליטיקאים, כמו למשל העמדת האמירות שלהם תחת ביקורת ("אנחנו חושבים שהעברת התבטאויות של פוליטיקאים לתהליך של בדיקת עובדות היא למעשה צנזורה", אמרה זאקר), או איסור מוחלט על הצגת פרסומות פוליטיות, בדומה לטוויטר. "אנחנו רוצים לתת קול, והפלטפורמה שלנו היא כלי חזק ליריבים ומפלגות שאין להם גישה למדיה המסורתית, וזה כלי חזק לדמוקרטיה", הסביר גידו בואלו מצוות בדיקת העובדות של פייסבוק. "באפריל היו לנו הרבה מפלגות חדשות, שיצרו עמודי פייסבוק בסמוך לבחירות. אם גישה לפרסומות לא היתה אפשרית לא היתה להם דרך להגיע לקהל הבוחרים. עבדנו קשה ליצור מדיניות שקיפות בפרסומות פוליטיות, שם זו ההשקעה שלנו. קשה למתוח את הקו באיסור פרסום פוליטי. אם מזכירים נושא מסוים, איך יודעים שהוא כן או לא קשור לבחירות?"

מאז הפאדיחה הגדולה של בחירות 2016, פייסבוק השקיעה מאמצים אדירים בעצירת פייק ניוז, שכוללים פיתוח כלים ותהליכים לזיהוי רשתות חשבונות מזויפים ובוטים שמפעילים גורמים זרים במטרה להפיץ מידע מוטעה ומטעה, ועבודה עם שאתרי בידוק עובדות חיצוניים מכל העולם שמזהים ידיעות, תמונות וסרטונים שקריים ומאפשרים לפייסבוק להציג מידע חשוב לגבי אמינותם והודעות אזהרה בולטות לפני צפייה בה או שיתופם.

לכן, לא ברור למה פייסבוק משאירה חור גדול כל כך בחומה, בדמות היכולת לאפשר לפוליטיקאים לשקר בלי הגבלה. אם יש לרשת החברתית ציפייה שמנהיגים פוליטיים יגלו אחריות ויעמדו מאחורי דבריהם (במפגש אתמול אמרה זאקר שההחלטה מטילה יותר אחריות על הפוליטיקאים בכל הנוגע להתבטאויותיהם), מדובר בציפייה תמימה ומיושנת. בעידן טראמפ, היחס של פוליטיקאים רבים לאמת הוא כאל מושג תיאורטי בעיקרו, והם מרגישים חופשי ללהטט בשמועות, רמיזות ושקרים בוטים ולנצל את הפלטפורמה האדירה שניתנה להם על מנת להפיץ אותם.

בפייסבוק דחו טענות שלפיהן יש כאן אך ורק בצע כסף. "אין לנו רווחים כמעט מהפרסומות האלו", אמרה מנהלת המדיניות של פייסבוק ישראל, ג'ורדנה קוטלר. "זה חצי אחוז מהרווחים של פייסבוק. אנחנו לא עושים את זה כדי להרוויח כסף. יש המון ביקורת ממדינות, ממשלות ומהתקשורת וזה לא שווה את הרווח הכספי". בהתחשב בכך שטוויטר, כשהודיעה על החלטתה לאסור פרסומות פוליטיות, ציינה שיעור הכנסות דומה אפשר להניח שהמספרים של קוטלר אמינים ושפרסומות פוליטיות באמת לא מהוות מקור הכנסה מרכזי בעבורה.

אז למה לעשות את זה? זאקר הציעה הסבר עקרוני יותר: "צנזור פוליטיקאים או הגבלת מה החשיפה של התוכן שלהם פוגעת ביכולת של הציבור לראות מה הם אומרים". כלומר, פייסבוק רואה חשיבות עקרונית בחשיפת הציבור לאמירות של פוליטיקאים, בלי קשר לטיבן, והיא מוכנה לאפשר את הבמה הזו חרף הביקורת הרבה והעדר הכנסה כספים משמעותית, בגלל האמונה הגדולה שלה בעיקרון זה

יכול להיות שזו האמת, שבאמת ובתמים יש כאן אמונה בצדקת הדרך. אבל זה מה שהכי מפחיד. כי גם בבחירות 2016, בשיא הסערה, כשפעילים רוסים עשו ג'אגלינג עם ציבור הבוחרים האמריקאי, היתה בפייסבוק אמונה בצדקת הדרך, סברה אמיתית שאסור להתערב בדיון הציבורי החופשי והאותנטי ושלפייק ניוז אין שום השפעה על התהליך הפוליטי (רק מאוחר יותר היה ברור לכל שחלק ניכר מהדיון הציבורי לא היה חופשי או אותנטי, ושהשכנוע העצמי של פייסבוק מנע ממנה לראות את המציאות כפי שהיא בזמן אמת).

אם גם עכשיו יש בפייסבוק שכנוע עצמי דומה, הדבר עלול לעוור את החברה נזק שיגרם כתוצאה מניצול לרעה של היד החופשית שהיא נותנת לפוליטיקאים, ובחירתה להטיל לכאורה אחריות גדולה יותר עליהם. מה שווה כל העבודה האדירה במאבק בפייק ניוז אם השארתם בחומה פרצה ברוחב של סמי-טריילר?

עמודי פוליטיקאים הם כמה מהעמודים הפופולריים ביותר ברשת החברתית. לראש הממשלה, בנימין נתניהו, יש כמעט 2.5 מיליון עוקבים, לדונלד טראמפ יותר מ-27 מיליון. לבני גנץ יש פחות מ-250 אלף עוקבים, אך בעזרת מערכת הפרסום של פייסבוק הוא יכול להפיץ את המסרים שלו במהירות למיליונים (מאז אוגוסט, הוציאה כחול לבן יותר מ-4 מיליון שקל על פרסום בפייסבוק, בערך פי 2 מכפי שהוציאה הליכוד). כולם יכולים להשתמש בכוח הזה כדי להפיץ פייק ניוז ולהשחיר את יריביהם מבלי שפייסבוק תתערב (אם כי רק חלקם נמצאים בסיכון מוגבר לעשות זאת). לכל המאמצים של פייסבוק למנוע התפשטות פייק ניוז אין משמעות ברגע שהיא משאירה את הנתיב הזה פתוח.

אם בחברה חוששים מצנזור פוליטיקאים, אפשר להרגיע אותה בקלות. לא צריך לנקוט בצעד הקיצוני של איסור על פרסומות פוליטיות הוא הסרת התבטאויות שקריות של פוליטיקאים, פייסבוק אפילו לא צריכה לשים את עצמה כשופטת של מה נכון ולמה לא. כל מה שהיא צריכה לעשות זה להפעיל על פוליטיקאים את אותם כלים שהיא מפעילה על כל משתמש אחר ברשת החברתית. מועמד העלה סרטון בעייתי? יש את בודקי העובדות החיצוניים שיכולים לבחון את תוכנו ולשפוט את אמינותו. נמצא התוכן שקרי? הוא לא יוסר, אבל תפוצתו תוגבל, האזהרות המתאימות יצורפו ולא ניתן יהיה לקדם אותו בתשלום. מי שירצה לדעת מה אומר הפוליטיקאי עדיין יוכל להיחשף לתוכן הזה בעמוד האישי שלו, והפוליטיקאי יוכל להפיץ בצורה רחבה ובתשלום אמירות שאינן שקריות. כל שישתנה הוא ששקרים גסים יהיו מוגבלים יותר בתפוצה שלהם (וגם זאת לא בהרבה, כי כלי תקשורת כבר יהדהדו את המסר, בתקווה תוך הכנסתו להקשר הנכון).

שפייסבוק מבקשת להעביר לפוליטיקאים את האחריות לדבריהם, היא בעצם מנסה לפטור את עצמה מאחריות. אבל ב-2020, כשסכנות ונזקי הפייסבוק כבר ידועים היטב, היא לא יכולה להרשות לעצמה לעשות את זה. האחריות נמצאת על פייסבוק, כפלטפורמה המארחת וכבעלת הכלים לנהל את השיח, בין אם תרצה בכך ובין אם לא. ואם מערכת הבחירות הנוכחית תדרדר למערכה רוויית השמצות ושקרים חסרי בסיס, לרשת החברתית תהיה אחריות מרכזית לכך. הימים שפייסבוק מיצבה את עצמה כפלטפורמה נייטרלית שלא נושאת באחריות לתוכן שמתפרסם בה עברו מזמן. מאמצי החברה להלחם בפייק ניוז של משתמשים רגילים הם ראייה שאפילו היא מבינה את זה. לכן, במקרה שפייק ניוז מצד פוליטיקאים יצית את השיח הציבורי בישראל, לא תהיה לחברה שום הגנה להתחבא מאחוריה, שום תירוץ שיאפשר לה לרחוץ בניקיון כפיה.

קצרצרים

1. ומי שמכירה יותר מכולם את הנזק שפייסבוק יכולה לחולל למערכות בחירות, הילארי קלינטון, יצאה השבוע במתקפה נוספת נגד מארק צוקרברג, ובראיון לאטלנטיק כינתה את מייסד הרשת החברתית "אוטוריטרי". "זה כמו לנהל מו"מ עם מעצמה זרה לפעמים", היא אמרה. "הוא חזק מאוד, זה חברה בינלאומית שיש לה השפעה ענקית בדרכים שאנחנו רק מתחילים להבין".

2. אייפד, הטאבלט הלא בדיוק מהפכני של אפל, חגג אתמול עשור. המכשיר, שסטיב ג'ובס קיווה שיחולל מהפכה דומה לזון של האייפון, אמנם הזניק את שוק הטאבלטים אבל כשל מלבצע שינוי יוצא דופן בהרגלי המחשוב העולמיים. לא כישלון בשום אופן, גם לא הצלחה אדירה, האייפד והטאבלטים שהגיעו אחריו השתלבו במערך החיים המודרני בצורה מוגבלת, מבלי לחסל את המחשב האישי כמו שקיוו באפל. הוא כאן, יש כאלו שמשמשים בו, יש גם לא מעט שימושים עסקיים. אבל משום מה, יש תחושה שבניגוד לסמארטפון לא נתקשה יותר מדי להסתדר גם בלעדיו.

3. יצרנית האנטי-וירוס הפופולרי Avast, מוכרת לפי דיווחים מידע גלישה "רגיש מאוד" של משתמשים, שכולל נתונים כמו חיפושים בגוגל ובגוגל מפות, גלישה לעמודים ספציפיים בלינקדאין או לסרטונים ביוטיוב וביקורים באתרי פורנו. בחברה לא הכחישו את הפרסום, אך טענו שהמידע שנמכר לא כולל מידע אישי מזהה כמו שם, כתובת אימייל או פרטי קשר. כמו שכל מומחה בחצי גרוש יוכל להגיד לכם, עם מידע גלישה מפורט אפשר בקלות לעמוד על זהות המשתמש גם בלי המידע המזהה הישיר.