חוסר ההבנה של צה"ל את המילניאלס פוגע בביטחון ישראל

בלי שאנחנו שמים לב, חוסר ההבנה של צה"ל את דור ה-Z ודור ה-Y הורס את הביטחון של ישראל. למה? הסתכלו על כל מלחמות העבר ותגלו שהגורם המרכזי ביותר לניצחון הוא לא איכות מערכות הנשק או הטכנולוגיה - אלא קודם כל איכות מקבלי ההחלטות בשטח, איכות הקצינים. זה לא תקף רק לצבא: מי שמכיר את העולם הארגוני הנוכחי יודע שהיום יותר מתמיד, ה"משחק" עוסק בלזהות ולשלב את כוח האדם הטוב ביותר, את אנשי המקצוע הטובים ביותר.

מתגייסים בבקו"ם | צילום: שאול גולן

וכדי למשוך אנשים, צריך להבין מה הם רוצים. מעבר למאפיינים הטכנולוגיים, לטווח הקשב הקצר ולעוד שורה ארוכה של מאפיינים אחרים, מאפיין מרכזי של דור ה-Y - ואפילו יותר מכך, של דור ה-Z - הוא הצורך המתמיד בתנועה. צעירים לא מחפשים קביעות, הם מחפשים התקדמות, הם שואלים את עצמם "מה יוצא לי מזה?", ו"איך זה מקדם אותי?". כשהתשובה היחידה היא "זה מועיל לארגון", או "זאת העבודה שבשבילה משלמים לך" - זה כבר מזמן מזמן לא מדבר אליהם.

גם המבנה המשפחתי של הורה כ"דייר" שמגיע לישון בלילה בבית כבר לא רלוונטי עבורם. הדורות החדשים הגיעו משפע, והם לא מוכנים להקריב על מזבח העבודה את התחביבים, את חיי החברה או את החיים המשפחתיים. הם לפעמים יעשו זאת, אבל בעיקר כאשר הם מרגישים שזה מקדם ומפתח אותם. מהבחינה הזו, עם כל הציניות ולפעמים התסכול שיש למנהלים מבוגרים יותר, אני תמיד אומר למנהלים שהם פשוט חכמים יותר.

ואת כל זה מפספס הצבא. הצבא מפונק כי יש לו הרבה כוח אדם. ברוב המקרים אפילו עודף של כח אדם. זאת הסיבה שהצבא שכח שאחד הקרבות המשמעותיים ביותר במשק הוא על איזה מנהלים אתה מצליח למשוך ולשמר. לכן הצבא לא מנסה להתאים את עצמו לדור החדש (למרות שבהרבה מקרים הוא בטוח שזה בדיוק מה שהוא עושה). לדוגמה, בתרבות הניהולית הצבאית של לא מעט יחידות זה הגיוני לחלוטין להתחיל ישיבה בשמונה או תשע בערב; בתרבות הניהולית של חלק גדול מהצבא זה הגיוני להגיע כל יום הביתה בשעות המאוחרות של הלילה.

דור השפע מורכב מצרכנים חכמים. הם בוחרים את המסלול הסלולרי הטוב ביותר, את המוצר הטוב ביותר באמזון וכן, גם את מקום העבודה הטוב ביותר. ומקום עבודה שלא מאפשר לי זמן חופשי, לא מציע לי אפשרויות התקדמות ולא יאפשר לי בעתיד להיות איש משפחה כמו שאני רוצה להיות - הוא פשוט מקום עבודה לא אטרקטיבי. ובעולם של העובדים הצעירים, אם אתה לא אטרקטיבי, אתה פשוט לא קיים. כשאתה מדבר עם קצינים בכירים הם כבר מדברים על זה, על הירידה במוטיבציה של האנשים האיכותיים להמשיך לקצונה. לא, עדיין לא ביחידות הנחשקות ביותר, אבל ברוב הצבא.

"הנכונות לתרום היא כבר לא מה שהיתה פעם", אתה שומע מקצינים. התבלבלתם. הנכונות לתרום לא השתנתה, השפה של הדור השתנתה. בעיני לטובה. הם לא הבעיה – אתם הבעיה. חוסר ההבנה שלכם היא הבעיה. יש הרבה פתרונות שיושמו בהצלחה בארגונים בארץ ובעולם, כמו ימים מוגדרים בשבוע בהם כולם מסיימים מוקדם יותר את העבודה, בניית מסלולי ותחומי התפתחות אישית, מודעות ניהולית לשפה של דור ה-Z ודור ה-Y, תוכניות לפיתוח טאלנטים ועוד. אין חוסר בפתרונות, יש חוסר במודעות.

הירידה באיכות הקצונה צריכה להדאיג את כולנו, במדינה שמוקפת בדיקטטורות אלימות צבא איכותי הוא צורך בסיסי. לכן, חוסר ההבנה של הצבא את דור ה-Y ודור ה-Z מהווה פגיעה אמיתית בחוסן הלאומי של כולנו. לא מדובר בכורח המציאות – במרבית היחידות בצה"ל אין שום סיבה לקיים דיונים בשמונה בערב, זה פשוט עניין של תרבות ניהולית. ובמקרה הזה תרבות ניהולית שמפגרת בכמה עשורים אחרי השוק; תרבות ניהולית שפוגעת בחוסן הלאומי של מדינת ישראל.

הכותב הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי, מרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן וכן מנהל קבוצת הפייסבוק "מר מחר" .