אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הלם בהיכל: על אירוע טעימת היינות "סומליה" צילום: אוראל כהן

הלם בהיכל: על אירוע טעימת היינות "סומליה"

החל מרבע שעה לתוך אירוע “סומליה” בהיכל התרבות, שבמסגרתו מוזמן הציבור להתמנגל בין עשרות דוכנים ולטעום יינות, הנהיגה כבר אינה מומלצת. רענן שקד נטל סיכון מקצועי וחזר עם מסקנות

24.02.2020, 08:25 | רענן שקד

“סומלייה” הוא אירוע היין השנתי המרכזי והגדול של ישראל, ולכן הוא לא מעניין אף אחד מחוץ לתעשיית היין של ישראל. זה בסדר. זה טבעי. השאלה היא למה הוא לא מעניין גם חלקים די גדולים מהתעשייה עצמה; מילא היקבים הגדולים והמסחריים — “כרמל”, “ברקן”, “דלתון” ו”טפרברג”, שדחוף להם יותר להפגין נוכחות בסופרמרקטים; אבל גם הקוורטט האיכותי של הרי יהודה — “קסטל”, “פלם”, ”צרעה” ו”ספרה” שלא טרחו להשתתף השנה.

  , צילום: אוראל כהן צילום: אוראל כהן   , צילום: אוראל כהן

מה קורה, חבר’ה? מעדיפים שלא להסתכל ללקוחות בעיניים? מה הדאגה, בעצם? רובם ממילא מסתובבים במבט די מזוגג וצ’שיירי החל מרבע שעה לתוך האירוע בהיכל התרבות, שבמסגרתו הציבור מוזמן להתמנגל בין עשרות דוכנים ולטעום יינות בכמות שאחריה לא רק שהנהיגה אינה מומלצת, אלא שגם הירידה במדרגות ההיכל היא סיכון מקצועי.

לא חשוב. “סומלייה” היא גן עדן לאוהבי יין וגיהינום לשכירים שלא לקחו יום חופש מהעבודה. אפשר לפגוש במסגרתו המוני אנשים שאתם לא מכירים, אבל כעבור 90 שניות כבר תתחבקו אתם כאילו צנחתם יחד במתלה או בבורסה. זה כמו מסיבה שאף אחד לא הוזמן אליה אבל כולם הגיעו. פה ושם אפשר גם לשתות משהו טוב, אבל אל תסמכו על חוות דעת מקצועיות משם; באופן מוזר, רשמי הטעימה של כל המקצוענים שבילו שם שעה ומעלה תמיד נגמרים ב”היין הכי טוב שהיה! אי פעם! בכלל!”.

לפיכך, בואו נתמקד בשלושה אדומים שאיתם יצאתי משם כשעוד הייתי במלוא חושיי:

פטי ורדו 2016 ירדן של יקבי רמת הגולן: אחד הטובים מסוגו בארץ. פטי ורדו הוא ענב מבורדו שלרוב לא משמש ליין זני במולדתו, הוא נהפך נפוץ אצלנו אולי בזכות גמישותו כחומר גלם שנענה לגחמות הייננים. כאן עשו ממנו יופי של דבר: יין בצבע ארגמני עמוק, משכר בריח נוכח של פרי אדום, ומגיע לפה עגול ומאוזן להפליא בין פרי, עץ ותבלינים. התוצאה לא שגרתית. 125 שקל, ציון: 89.

קריניאן “אולד ויין" 2017 של יקב נווה ירק: הטעימה מהיקב שהקים מומו שמילוביץ ב־2015 עשויה להתברר כתחילתה של ידידות מופלאה. קריניאן, זן ספרדי במקור, עז בצבע, חומציות וטאנין הוא מגיבוריו של שמילוביץ. את ה”אולד ויין” הוא מפיק מגפנים בוגרות ולא צפופות ומגיע לתוצאות מרחיקות לכת: באף עולים הרבה פרי ותבלינים פחות שגרתיים (לבנדר, טיפה מנטה), והטעם חומצי ומאוזן נפלא בין פרי אדום, פלפל ירוק, עץ, אולי קצת ליקריץ. הגוף בינוני ועדיין לא דומיננטי. יין מענג ולא טיפוסי להיצע המקומי. 125 שקל, ציון: 90.

Domaine du petit clocher - Anjou Villages, 2017 Domaine du petit clocher - Anjou Villages, 2017 Domaine du petit clocher - Anjou Villages, 2017

“רוח" מ־2017, החדש של שאטו גולן: הבן החדש ליקב הציורי ממושב אליעד הוא בלנד של פטי ורדו, שיראז ומעט גרנאש וקברנה סוביניון, והוא מורכב יותר מהנוהל המתפרץ הרגיל של יינות היקב. הניחוח תות־פטל משמח — יש שיטענו ריבתי — והטעם מתחיל נמוך באדמה ומתרומם במהלך הלגימה לפסגות נהדרות של פרי שחור ואדום, עם גוף בינוני ומבנה טאני יפה. הסיומת בינונית ועגולה. זה יין רב־שכבתי עם טעמים שניוניים ברורים, ובטוח שנחזור אליו. 165 שקל. ציון: 90. 

אחד לדרך

 

Domaine du petit clocher - Anjou Villages, 2017

איזה יין שמח! עמק הלואר - שוויתר מזמן בפייט על האדומים לטובת התמסרות לסוביניון בלאן לסוגיו (פואי־פומה וסנסר הם הכפרים המפורסמים) — מרים כאן ראש עם יין מתון שכולו פרי אדום, קצת שזיף, מעט עץ ומשהו מפולפל עם סיומת בינונית ורכה. יטפל יפה בכל ערב שגרתי. 95 שקל, ציון: 88.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות