חוק אחוז החסימה פסול מיסודו

בראשית לא היה אחוז חסימה. חלפו 3 שנים מקום המדינה, ושר המשפטים הראשון, פנחס רוזן, שכנע את בן-גוריון להעביר חוק אחוז חסימה שקבע אותו על אחוז בודד.

הרעיון מצא חן בעיני המפלגות הגדולות, ומאז לא חדלו משאיפתן להגביה את המחסום מתוך ההיגיון הפשוט המוביל כל בעל-עסק - ככל שייערמו בפני המתחרים החדשים יותר מגבלות, וככל שהשחקנים הקיימים יצברו יותר כוח בחסות המערכת, כך תקטן התחרות ויגדלו סיכויי השחקנים הקיימים להיבחר שוב ושוב.

למציאות כזו שבה השוק שבוי בידי מספר מועט של שחקנים המתאמים ביניהם הבנות מסוימות כדי למנוע תחרות, קוראים קרטל, וקרטל מוביל ליציבות במעמדם של חברי הקרטל. השכילו המפלגות הגדולות ושיווקו לציבור את התועלת שבהעלאת אחוז החסימה תחת המותג "יציבות". הציבור אוהב יציבות.

על אף הנסיונות הרבים, החזיק מעמד הרף המקורי של אחוז בודד במשך 40 שנים תמימות, עקב התנגדות עיקשת של המפלגות הקטנות שהבינו שכוחן בידן רק כל עוד הן קיימות, ואיימו על הגדולות שאם יועלה אחוז החסימה, הן לא יצטרפו לקואליציה.

כך למשל מנעו "הפרוגרסיבים" (מפלגת מרכז ליברלית) ב-1954 את העלאת אחוז החסימה לארבעה אחוזים (צחוק הגורל הוא שמנהיגם היה פנחס רוזן שהוזכר לעיל). ב-1991 הועלה אחוז החסימה לאחוז וחצי, וצחוק הגורל הדהד שוב, כשמפלגת ״התחיה״ שהיתה בין יוזמות החוק מצאה עצמה מחוץ לכנסת השלוש-עשרה.

מאז מצוי המחסום בעליה מתמדת. בשנת 2006 - 2%. בשנת 2015 -3.25%. בכל פעם שהמפלגות הקטנות והעקשניות נעלמות או נחלשות, הקרקע בשלה להעלאה נוספת.

מליאת הכנסת | צילום: אלכס קולומויסקי

שופטי בג״ץ נדרשו לסוגיה בכל אחת מהפעמים שהאחוז הועלה, בחנו את סבירות ההחלטה, ובכל אחת מהפעמים בחרו שלא להתערב. כשאחוז החסימה ימשיך לטפס ויתברר החשש שהפוליטיקה הישראלית תיוותר עם שתי מפלגות בלבד, יחליטו השופטים בשלב מסוים שנחצה רף הסבירות ויבלמו את החקיקה. אבל האם זהו עניין של סבירות בלבד או שדרושה עמדה עקרונית נגד אחוז החסימה? מדובר בחוק החוסם את הדמוקרטיה מלהצמיח רעיונות חדשים ופוגע קשות בחופש הדמוקרטי להיבחר.

האם בחסות הרף הגבוה מצטמצם מספר הקולות היורדים לטמיון? לא. בבחירות 2019 מועד א׳ אבדו 366,000 קולות בהצבעה למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. זהו המספר הגבוה אי-פעם, וזאת תחת אחוז החסימה הגבוה ביותר שהיה עד כה - 3.25%.

יציבות שלטונית? הנה אנו בפתח מערכת הבחירות השלישית ברציפות אף שאחוז החסימה בשיאו.

אם לא די בהגנות שאחוז החסימה מקנה לקרטל, העלתה הכנסת את תקציב המפלגות והקשר עם הבוחר. הקופה הציבורית תורמת כיום רבע מיליארד שקלים למפלגות שייכנסו לכנסת וכך הופכים הקמפיינים יקרים יותר יותר. ההחלטה של מנהיג חדש לצאת לשדה הפוליטי באופן עצמאי הופכת עבורו למסוכנת יותר ויותר מהבחינה הכלכלית. שכנוע מעל ל 150,000 המצביעים הנדרשים בדרך כלל היא משימה יקרה מדי למי שאינו חבר בקרטל או נתון להשפעת בעלי הון חזקים.

רעיונות חדשים הגורפים מיומם הראשון מיליון קולות מן ההכרח שאינם רעיונות חדשים אלא שעטנז של הקיים. רעיונות חדשים, אמיתיים וסוחפים המובלים בידי אנשי עקרונות וחזון מבשילים לאט יותר, כמו סטארט-אפ - הם צוברים עשרות אוהדים ואחר-כך מאות ואלפים וכשיצברו די קולות למנדט בודד, מן הראוי שיקבלו, בזכות, מושב בודד בפרלמנט הישראלי.

על מנת לאפשר לכנסת להתחדש במנהיגות רעננה, שומה עלינו להביט על חוק אחוז החסימה כחוק פסול מיסודו, כחוק אנטי-דמוקרטי, כחוק מונע תחרות בלב הדמוקרטיה. הקרטל אינו מבחין בין ימין לשמאל, הקרטל רק רוצה להישאר בכיסא. הוא טוב לקרטל ורע לציבור.