אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בלי גבולות ומעצורים: איך זה שנאשם בפלילים תובע את ראשות הממשלה? צילום: אלכס קולומויסקי, אלעד גרשגורן

בחירות 2020

בלי גבולות ומעצורים: איך זה שנאשם בפלילים תובע את ראשות הממשלה?

חמש תשובות לשאלה זו מתלכדות למסקנה אחת מדאיגה: בנימין נתניהו, שמשפטו יחל בעוד קצת יותר משבועיים, ממשיך לשעוט בשדה הפוליטי כי הוא מוכן לרסק את הדמוקרטיה הישראלית. והמסקנה המדאיגה עוד יותר: כמחצית העם מברכת או אדישה לסכנה זו

02.03.2020, 06:54 | משה גורלי

נאשם בשוחד, שלא יכול להתמנות למנהל בית ספר או לסגן השר לאיכות הסביבה, יכול לכהן ולהיבחר לראש הממשלה במדינת ישראל. המשטר המשפטי מאפשר זאת, וכנראה שגם כמחצית מהישראלים. האבסורד הזה ייבחן בקרוב כשתוגש שוב העתירה למנוע מנאשם לקבל את המנדט הנכסף להרכבת הממשלה.

ובינתיים, השאלה היא איך מצליח בנימין נתניהו לחבוש גם את ספסל הנאשמים, את כתר ראש הממשלה, וכנראה גם להמשיך ולתבוע את הכתר הזה במידה ותוצאות הבחירות היום (ב') יזמנו את הנאשם מספר אחת ללשכתו של האזרח מספר אחת לקבל את המנדט. במקביל, קבוע לו מפגש עם שלושת השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים. המרחק הזה שבין בית הנשיא לבית המשפט מתאר את המרחק האדיר שאנחנו עוברים, ובמהירות שיא, בין דמוקרטיה נורמלית לאוליגרכיה מושחתת.

קראו עוד בכלכליסט

ולשאלה איך נתניהו עדיין על הסוס, מציע טור זה חמש תשובות שמשתלבות זו בזו למסקנה מטרידה במיוחד: נתניהו יכול כי הוא מוכן לרסק לצרכיו את כללי המשחק ואת הדמוקרטיה כאשר כמחצית העם מברכת או אדישה לסכנה זו.

 , צילום: יונתן וקסמן צילום: יונתן וקסמן  , צילום: יונתן וקסמן

1. כי הוא חייב, כי הוא נלחם על חייו

לשכת ראש הממשלה עבור נתניהו אינה רק יעד פוליטי אלא עיר מקלט שכיבושה הוא ציווי עליון קיומי — משפטי ומשפחתי. סיכויי החילוץ המשפטי שלו טובים יותר כשהוא ראש ממשלה. בין אם ינהל משפט, יחתור לעסקת טיעון או יגבש חבילת חילוץ חקיקתית בדמות חוק צרפתי מגובה בפסקת התגברות.

גם המניע המשפחתי ברור. הרעייה והבן יתקשו עד מאוד להיפרד מהמעטפת המפנקת והמשפיעה בבלפור. המציאות הזו הפכה את אבי המשפחה מפוליטיקאי ששואף לנצח בחירות לחיה פצועה שנלחמת על חייה. זה מסביר את היעדר המעצורים, את רמיסתן של מסורות וכללי משחק שמחזיקים בקושי את חישוקיה הרופפים ממילא של הדמוקרטיה הישראלית מרובת השבטים והשסעים. בדמוקרטיה אפשר להחליף ראש ממשלה. נתניהו שובר את הכללים כדי לנתץ את הלגיטימציה למהלך כזה.

2. כי הוא מוכן ללבות לצרכיו את השיסוי והשנאה

ימין נגד שמאל. יהודים־ערבים, חילונים־דתיים, אשכנזים־ספרדים, עשירים־עניים, פריפריה־מרכז. החברה הישראלית התברכה, ויש שאומרים קוללה, בשסעים ובשבטים שיושבים זוגות־זוגות על חבית אבק שריפה זמינה לכל פירומן. ונתניהו הוא המאסטר הגדול בהטלת הגפרורים לחבית, בהבערת שיח השנאה כטקטיקה פוליטית צינית ומחושבת. "הם שונאים הכול", אמר נתן אשל מקורבו של ראש הממשלה על חלק מחסידיו המשוטים, בהקלטה שחשפה שלשום אילנה דיין, "הציבור הזה - אני קורא לו אפילו הלא אשכנזי הזה, כן - מה מחמם אותו? הרי הוא אומר: מה? הם? נראה להם... הם שונאים הכל. הצלחנו להטריף את ה... השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו. אנחנו צריכים ללכת על הכאסח הזה".

בגזרה היהודית קל להעיר מרבצו את שד הקיפוח העדתי. את הפריפריה המזרחית ("הלא־אשכנזים", בלשונו של אשל) שממשיכה לסבול מנחיתות השכלתית וכלכלית אל מול המרכז־האשכנזי־המשכיל־העשיר, אל מול האליטות ששולטות באקדמיה, בתקשורת, במשפט. הליכוד בשלטון כבר יותר מארבעה עשורים, מאז 1977, למעט תקופות קצרות, אבל מפא"י היתה ותהיה תמיד האשמה בנחיתות ובשימורה. וזו הסיבה שכחול־לבן מתקשה להביא משם קולות, למרות שהיא בעצם ליכוד מינוס כתבי אישום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמו חיה פצועה, צילום: אי.פי ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמו חיה פצועה | צילום: אי.פי ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמו חיה פצועה, צילום: אי.פי

וההסתה נגד הערבים זמינה ודו־ראשית במהותה - גם גזענות וגם איום ביטחוני, כשנציגיהם בכנסת תמיד היו ויהיו "מחבלים" שזוממים את "מדינת כל אזרחיה" כתחליף למדינה היהודית־ציונית. נתניהו מיטיב מכולם ללבות וללכד את השיסוי. את המילים 'שמאל' ו'ערבים' הוא מתיז בהטעמת תיעוב מזועזע ששמורה לבוגדים ותוקעי סכין בגב האומה.

הפעם יש חידוש: לקבוצת ה"בוגדים" השנואה צורפו גם המשפט והתקשורת, שתי הסוכנויות המרכזיות לשימור הדמוקרטיה. נתניהו בעצם מסמן את הדמוקרטיה עצמה ש"בגדה" בו, כשאפשרה את כתב האישום נגדו. נתניהו פיצל את המפה הפוליטית לימין ושמאל שמוגדר על ידי ההתנגדות לנתניהו והשאיפה להחליפו, שמתקיימת במרחב הדמוקרטי. והמרחב הזה הפך לאיום אישי שיש לחסלו.

3. כי יש לו גוש ימין־יהודי חוסם ועוין דמוקרטיה

בתעודת הזהות החוקתית שלה מוגדרת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית". חלק בלתי מבוטל מבוחרי נתניהו בעקיפין, מצביעי גוש הימין, אינם באמת דמוקרטיים. הדמוקרטיה משוקצת אצל השותפים הדתיים שמחוייבים בציות לרבנים - הרבנים החרד"ליים של המתנחלים ורבני הישיבות שמנהלים את ש"ס ויהדות התורה. טבעו של ימין פוליטי מוגדר על ידי לאומיות, ממלכתיות וריבונות המדינה. החלק החרדי כופר בעיקרי המדינה והממלכתיות - בהשתמטות משירות צבאי ולאומי, בגידוף וניאוץ המערכת המשפטית, בביזוי סמלי השותפות הלאומית כיום הזיכרון. עבור חלקים בימין החרד"לי המדינה היא "חמורו של משיח" שנועד להעמסת המתנחלים על גבו כל הדרך אל גאולת ארץ ישראל השלמה, למדינת אפרטהייד ולהנצחת הכיבוש על כל היבטיו. ואם ראש הממשלה, שנבחר בבחירות דמוקרטיות, חותם על הסכם היפרדות מהפלסטינאים, נמצא הרב שיגזור עליו "דין רודף" ומשם, למדנו, קצרה הדרך ליד שתלחץ על ההדק. רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', וגם המחוזר הפוליטי הנחשק של נתניהו איתמר בן גביר, מחזיקים באג'נדה שעיקריה: מדינת הלכה, בית המקדש, המרת הומוסקסואלים והדרת נשים. זהו קלסתרה של היהדות שרתומה לגוש הימין, וכפי שאמר אריה דרעי, יהודים זה ימין. זו לא היהדות המתונה, של 'כל אדם נברא בצלם' של צדק לגר, אלמנה ויתום. פעם היו בכנסת נציגים ליהדות המוארת הזו. היום, הפוליטיקה הדתית נשלטת בידי קנאים ומתבדלים שעושים שימוש ציני בנתניהו, בדיוק כמו שהוא עושה שימוש ציני בהם.

גם הדמוקרטיה של החילונים בליכוד כבר מזמן איננה הדמוקרטיה של מנחם ובני בגין, של דן מרידור, של לימור לבנת, של רובי ריבלין. זוהי דמוקרטיה שממוקדת רק בשלטון הרוב. ללא זכויות אדם ומיעוטים, וכמובן ללא ערבים, שמהם נשללת הלגיטימציה להשתבץ ברוב כזה.

הקואליציה הזו מגויסת לריסוק שתי הסוכנויות הדמוקרטיות החשובות ביותר - המשפט והתקשורת. בדמוקרטיה הישראלית, הרופפת ונטולת בלמים אמיתיים על כוחו של השלטון, המשפט והתקשורת הם המפקחים האפקטיביים היחידים. שניהם, לתפיסת קואליציית הימין־הדתי, מחבלים ברצונו של העם. שניהם חברו לסיכול מנהיגות נתניהו והשליחות הקדושה של גאולת הארץ. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט גם הגיש את כתב האישום, גם התנגד לחוק ההסדרה בשטחים וכנראה שיתנגד גם לסיפוח חד־צדדי. נתניהו ואיילת שקד נלחמו למנותו וכך הוא גומל להם? בוגדים כבר אמרנו?

יו"ר כחול לבן בני גנץ. נתפס כנטול סכין בין השיניים, צילום: בלומברג יו"ר כחול לבן בני גנץ. נתפס כנטול סכין בין השיניים | צילום: בלומברג יו"ר כחול לבן בני גנץ. נתפס כנטול סכין בין השיניים, צילום: בלומברג

4. כי הוא יודע לרסס פייק מרושע ושקרי לכל עבר

תשובות 2 ו־3 מובילות למתאם הבא: ככל שהדמוקרטיה הישראלית נסדקת ומתפוררת, ככל ששיח ההסתה והשטנה מתגבר, כך גוברת הלגיטימציה למועמדות נתניהו. ולכך מיועדת טקטיקת היפוך היוצרות שהופכת את הנאשם למאשים - אלה שרקחו נגדו את כתב האישום, הם האשמים האמיתיים.

זה מתאפשר בעולם החדש של הרשתות וריבוי אוטוסטרדות התקשורת, שקל להפיץ בהן שקרים ומניפולציות ולהבעיר שנאה והסתה. בעולם הזה מתבטל הכבוד למידע בדוק, לדיון מושכל ולהשכלה בכלל. מועצם בו השיח השטחי, הגס, המרושע והאלים שמטפס מהמחילות התת־קרקעיות האלה ומרעיל גם את התקשורת המסורתית. זו תרבות הפייק שאומצה בישראל, במקביל לפריחתה בארה"ב. הפייק הזה מחסל עקרונות שאפילו נתניהו האמין בהם פעם, למשל שנאשם לא יכול להיות ראש ממשלה (בתנאי ששמו אולמרט). והוא גם טורף ערכים שפעם היו מקודשים או לפחות מוסכמים. כך יכול נתניהו להאשים את היועץ המשפטי בשידור חי מול פני האומה בתפירת תיקים ובהפיכה שלטונית ובתכנון הדחתו; כך יכול בנו לרסס רוע מרושע, שקרי ופוגעני לכל עבר, והשפלים שבתומכיו יכולים לאחל שריפה בכבשני אושוויץ והגיהנום לכל מי שמעז להטיל ספק במנהיג. הארס הזה ניתך על עיתונאי שנפצע קשה ועוטר בצל"ש; על טייסים ולוחמים שסיכנו את חייהם; על אנשי ביטחון, רוח ומדע שהקדישו את חייהם לביצור החוסן הכלכלי והביטחוני. וגם על רמטכ"לים לשעבר, שמוקעים כפושעים ופחדנים, רק בגלל שהציעו עצמם כאלטרנטיבה דמוקרטית.

הסרט 'קינג ביבי' מספר שנתניהו הוא בעצם מומחה אמיתי לדבר אחד - להופעה בתקשורת ובפני קהל. ואכן הוא באמת פרפורמר כריזמטי ואפקטיבי. אלא שהתקשורת המסורתית בישראל לא האירה לו פנים, ויעידו מאמצי העל שהשקיע, ובהצלחה לא מבוטלת, כדי להחלישה, להשתלט עליה, לשתול בה את שופריו. מאמצי העל האלה מתוארים בשניים משלושת כתבי האישום נגדו.

עידן הפייק התקשורתי אפשר לנתניהו לפורר את התקשורת וגם לעקוף אותה. ללכד ולמקד את תומכיו לאלטרנטיבה אלימה ותוקפנית שאינה עוצרת ואינה מכירה בשום גבולות של רשעות ושקר.

5. כי האלטרנטיבה נגדו לא מצליחה להתרומם

"עיתונאי" החצר של נתניהו לא חתומים על אף חשיפה או תחקיר, אפילו כאלה שמסייעים לאדונם. נתניהו, שיודע רק לקבל ולא לתת, נושך את התקשורת והמשפט גם כשאלה מסייעים לו.

את הקלטות מנדלבליט ואשכנזי, את תרגיל החקירה הפסול על ניר חפץ, את הסיפורים המביכים על השופטים, הביא ה"שמאל" התקשורתי. את "מתנת" הממד החמישי קיבל נתניהו מהתקשורת ומהיועץ. הפרשה שנולדה בדוח מבקר המדינה, נצבעה בפלילים בידי המשנה לפרקליט המדינה שלמה למברגר והושקה רק לאחר שהיועץ מנדלבליט אפשר זאת.

כל אלה מסייעים לנתניהו בקמפיין הארס וההרס, ומסייעים למנוע מכחול לבן להפוך מאלטרנטיבה לאלטרנטיבה מנצחת. יש כמובן סיבות נוספת לתיקו המשתק. מרביתן מתכנסות להבדלים בין נתניהו לבני גנץ, כפי שנמנו לעיל - בין מי שמוכן לעשות הכל לבין מי שמציע סגנון אחר, שלמרבה הצער נתפס, בעיקר בתקשורת, כרופס ונטול סכין בין השיניים.

הישראלים שיבחרו בסכין שלא יתפלאו כשזו תישלף נגדם. הם לא יבחרו רק בנאשם בפלילים, אלא גם בסכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית. אהרן ברק נהג לומר שמי שלא יגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עליו. והמסר הזה מכוון היום גם, ובעיקר, לכל האדישים שלא יגיעו לקלפי כי נמאס להם מהפוליטיקה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות