אפשר לעבור ממדיניות מחמירה למקלה ולא להיפך

1. הדיווחים לפיהם כמה מטייסי אל על שהצטרפו לקורס של חברת התעופה קיבלו מכתב פיטורים, זה רק קצה הקרחון. ישנן מאות חברות תיירות או תלויות תיירות קטנות ואף בינוניות, שקיבלו ביממה האחרונה ביטולים המוניים והיו מחויבות להגיב בחזקה. עובדיהן ברי המזל קיבלו הנחיה על חל"ת ארוך ואלו שלא התמזל מזלם כבר קיבלו מכתבי פיטורים.

המצב בסקטור הזה כבר קשה מאוד. ככה זה בתיירות: הכל קורה מהר. כי אם אין תיירים, אז אין הכנסות ואין משכורות. החלק היותר גרוע בסיפור הזה הוא שאין תאריך תפוגה, קרי, לא ברור מתי יהיה אפשר להכריז על חזל"ש ועל סוף הסיוט.

נוסעים במסיכות בנמל תעופה בן גוריון | צילום: שאול גולן

היעדר שכר והכנסות יכול להימשך גם חודשים. עובדים מפוטרים הופכים בן לילה למשקי בית שמפסיקים לצרוך ולהשקיע (או לפחות מפחיתים באופן חד) ואפקט הדומינו מתפשט במהרה. זו הסיבה שבכירי משרד האוצר, לרבות מנכ"ל המשרד, שי באב"ד, יצא לתדרך את התקשורת הכלכלית. השיקולים הכלכליים עד כה, נשארו מאחור. הסיבה המרכזית לכך היא כי חולשת משרד האוצר והעומדים בראשם שברו את שיא כל הזמנים. המשרד מפורק, מקוטב ומסוכסך. למעשה, המשרד שהיה פעם הכי חזק במדינה, היום, הוא רוח רפאים. אפילו לא הצל של עצמו. המשבר הפוליטי החריף והחמור שפוקד את המדינה רק מקצין את אותה חולשה כאשר החלטתו של ראש הממשלה להכריז על ניר ברקת כשר האוצר מטעמו, הפך למסמר האחרון של ארון הקבורה הפוליטית של משה כחלון.

אין ספק כי היחסים האישיים משחקים כאן תפקיד מרכזי: נתניהו קרוב מאוד למאיר בן שבת, יו''ר המל"ל ומי שאמון על ניהול המשבר וקרוב מאוד ליעקב ליצמן, שר הבריאות ולמנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, שהוא "איש המקצוע" שמנהל את האירוע בצד הרפואי. מנגד, היחסים מול שר האוצר ומנכ"ל האוצר שי באב"ד - חלשים אם בכלל. נתניהו סומך על בן שבת ועל בר סימן טוב, הרבה פחות על כחלון ובאב"ד. ומה עם רוני חזקיהו, החשב הכללי ושאול מרידור הממונה על התקציבים באוצר? בינתיים הם רבים ביניהם וטרם הצליחו להסכים על תקציב "צל" שיהווה בסיס לתקציב ההמשכי. ובכל זאת מגיע צל"ש לאוצר החלש: אין פאניקה, אין היסטריה, ואין דרישות מופלגות על "רשת ביטחון אינסופית ובלתי מוגבלת" לכולם. רק אחרי שהתמונה תתבהר וגודל הנזקים יתברר, יקבלו פיצויים. רק נותר לקוות שעבור סקטורים כמו תיירות, זה לא יהיה מאוחר מדי. מה שחשוב כעת היא שאותם עסקים קטנים ובינוניים לא יוותרו ללא אמצעי מימון - וזה תפקידו של בנק ישראל ורשות שוק ההון.

כחלון. מסמר קבורה פוליטי | צילום: אוראל כהן

2. התפרצות והתפשטותו המהירה של נגיף הקורונה הכניסו את כל אזרחי העולם לרבות אזרחי ישראל למשחק ברור ושמו "ניהול סיכונים". בנקים, חברות ביטוח, ענקיות אנרגיה, חברות טכנולוגיה ומוסדות ציבוריים ובינלאומיים מוכנים לשלם כל סכום עבור מנהלי סיכונים טובים. זה כבר מוגדר כמקצוע העתיד וכאחד התפקידים האסטרטגיים והחיוניים בכל ארגון. מספיק להסתכל על הפעולות שנקטו בהן שאר המדינות המערביות כדי להבין מייד שניהול הסיכונים של ישראל הוא ל"חומרא". ישראל היא בין המדינות המחמירות, אם לא הכי מחמירה. לסגירת גבולות לאזרחים גרמנים, צרפתים, סינים, ושוויצרים לא רק השלכות כלכליות אלא גם דיפלומטיות מרחיקות לכת והן אכן יגיעו. כאמור, אין הרבה מדינות שנקטו מדיניות בידוד כה נוקשה ומערכת שמפרסמת לציבור הרחב את החקירה האפידמיולוגית של כל חולה וחולה כדי להכניס עוד ועוד מאות אנשים לבידוד (המספר עלול להגיע לבין 50 ל-100 אלף מבודדים היום, אחרי ההנחיות החדשות).

מחצית מאיטליה כבר מושבתת

אך דבר אחד המשבר הזה כבר לימד אותנו: אפשר לעבור ממדיניות מחמירה למדיניות מקלה, אבל לא להיפך. איטליה היא דוגמא חיה. הם נקטו במדיניות מקלה ואיבוד את החוט: הרשויות האיטלקיות בוודאות כבר לא יודעות מי נשא, איפה, כמה,וכו. עכשיו הם נבהלו בגלל המספרים ובעיקר מספרי המתים (107 נכון לאתמול, המספר הגבוה אחרי סין וגבוה יותר מאיראן). אך עכשיו זה כבר מאוחר מדי והם נאלצים לנקוט בצעדים קיצוניים ביותר בצורה של סגירת כל מוסדות הלימוד במדינה: מבתי ספר ועד מוסדות להשכלה גבוהה. המשמעויות הן כי מחצית מהמדינה מושבתת מכיוון שלילדים האלו יש הורים שחייבים לשמור ולהעסיק אותם לשבועיים. הצעד הזה אותת על מצב חירום, העם האיטלקי הסתגר וה"מגף" הפך לכפר רפאים. עכשיו הפגיעה היא גם בריאותית, וגם כלכלית - ואף חריפה.

לפי תחזית הצמיחה המעודכנת של ה-OECD לשנת 2020, המשק האיטלקי לא צפוי לצמוח בשנה הנוכחית (0%) ורק בחצי אחוז בשנה הבאה והמשמעות היא צמיחה שלילית לנפש. כשבר סימן טוב מדבר על מחיר כלכלי כבד יותר, הוא מתכוון לתרחיש האיטלקי שהפך מערטילאי לגמרי לממשי. לכן, משרד הבריאות הישראלי משחק את המשחק ניהול הסיכונים בתבונה. הוא גם מנצל יתרון נוסף שיש למדינת ישראל ואין לרוב המדינות: "יתרון הקוטן" -  אנחנו מדינה קטנה מאוד שאפשר להגיע במהרה וכולם מכירים את כולם, על כן הכרחית ריכוזיות מערכת הבריאות שהיא רובה ככולה ממשלתית.

נגיף הקורונה בונציה | צילום: רויטרס

3. אז מה בעצם רוצה להשיג משרד הבריאות? מה המטרה האמיתית שלו? עד מתי ימשיך להטיל גזירות קשות על הציבור? יעדו של משרד הבריאות הוא כפול: "לשטח את העקומה (מספר החולים)" ולדחות את קיצה של התפרצות בלתי מבוקרת. זו תנועת מלקחיים. ככל שתהיה שליטה על גידול החולים והגדילה תתאחר - כך ייטב. כל יום הוא ניצחון - כי כל יום שעובר ללא התפרצות בלתי מרוסנת מקרב אותנו למועד ה-X, היום בו יימצא חיסון או תרופה. הסיבה שמשרד הבריאות רוצה כמה שפחות חולים בבת אחת ידועה וכבר נחשפה: למנוע עומס וקריסת  מערכת האשפוז הציבורי של מדינת ישראל, שעוברת את ימיה הקשים מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתית. לפי האמרה הידועה: רק כאשר המים יורדים מגלים מי שחה בלי בגד ים. והנה המים יורדים, ומגלים מי לא השקיע מספיק בתשתיות בריאות, מי לא בנה מספיק מיטות, מי לא פתח מספיק תקנים לרופאים ואחיות ומי לא שדרג מחלקות פנימיות.

עכשיו הכל צף. משרד הבריאות מכיר את המספרים היטב ויודע מה גבולות הגזרה של המערכת שהוא אמון בה. פחות או יותר יודע: הוא ממש לא מעוניין לבדוק את הקיבולת האמיתית. לפי נתונים שסיפק בית החולים שיבא, המתקן הייעודי שבנה מכיל היום 34 מקומות אשפוז. כעת ישנם 12 חולים ועוד 9 מבודדים מספינת התענוגות. חולים נוספים יגיעו היום ומחר ככל הנראה. אבל גם 9 המבודדים ישחררו 9 מיטות. עוד נמסר כי בית החולים –שקיבל שוב מקום הכבוד בעשירייה הפותחת של מגזין ניוזוויק בדירוג 10 בתי החולים הטובים בעולם- יכול לאשפז מחוץ לכותלי בית החולים עד 100 חולים (יש במתחם מבנים נטושים או שלא בשימוש שבימים אלו כבר עוברים הכנה).

אבל ישנם מתקנים נוספים כמו ה"מרובע" בראשל"צ. אלא שהמתקן הזה אינו יכול לטפל בחולים קשים, רק בחולים קלים. למשרד הבריאות יש תוכניות מפורטות לכל תרחיש ותרחיש. כפי שנחשף בכלכליסט לפני שבוע, בכירים במערכת לא הסתירו כי התוכנית "המסווגת" כוללת, בשלב הסופי שלה, טיפול בחולי קורונה באמצעות מערך "הקהילה"- שם קוד למרפאות של קופות החולים. אכן כך: אם ההדבקה תגיע למספר משמעותי, לא היה מנוס מלגייס את בתי החולים וגם את המרפאות. במקרה כזה ה-TRADE-OFF ברור: טיפול רחב תמורת הדבקה רחבה יותר. בכל זאת חשוב לזכור כי ישנם 600 חולים ישראלים מאושפזים בבידוד עם מחלות זיהומיות קשות כגון שחפת, ללא קשר לקורונה.

ובכל זאת, כאמור, כדאי לדחות את השלב הזה, לכמה שיותר מאוחר. מה עוד יש למשרד הבריאות בשרוול? הכל, כולל הכל, כולל איסור נסיעה בתחבורה ציבורית. השתקה מוחלטת. לא ברור גם מה התועלת בשלב הזה, להציג לציבור באופן לא אחראי תרחישים אפוקליפטיים. אבל כולם נלקחו בחשבון ובר סימן טוב לא מסתיר כי הוא בקשר גם עם משטרת ישראל אך גם עם פיקוד העורף ועם צה"ל. דבר אחד בטוח: ככל שעוברים הימים והדברים בשליטה, מספר המבודדים אמור לרדת כי פחות ופחות ישראלים יוצאים לחו"ל ובכך הסיכוי לייבא שוב את הנגיף, הולך ופוחת. כמה זמן עם ישראל ומדינת ישראל תוכל לספוג ולסבול את הגזירות הקיימות ואלו שיבואו אלינו לרעה? רק ימים יגידו.