צילום: אביגיל עוזי
ישראל זיו: "הרגשתי כמו חולה קורונה שמתרחקים ממנו"
בשבוע שעבר הוציא משרד האוצר האמריקאי את האלוף במיל' ישראל זיו מ"הרשימה השחורה" שלו; זיו הוכנס לרשימה לפני יותר משנה בטענה שעסק במכירת נשק לא חוקית בדרום סודאן, במסווה של פרויקט חקלאי; בראיון הוא מתאר מה עבר עליו מאז, איך נלחם על חפותו, ולמה הוא כועס על בנק לאומי - ולא כועס על האמריקאים; "עכשיו אני חייב לשקם את הפרויקט בדרום סודאן. זו החובה העליונה שלי, מוסרית וערכית"
אלוף במיל' ישראל זיו, מי שהיה אחד הלוחמים הקשוחים בצה"ל, מורגל במלחמות, אבל לא בכזו. "כל הדם שלך יוצא מהגוף. אתה לא יודע איך לגשת לזה. אתה מרוקן. כל החיים הייתי בהפתעות, הייתי במארבים, ירו עליי. אתה חוטף מכה אבל עדיין עומד על הרגליים. פה, זה השכיב אותי על הרצפה. לא היה לי מאיפה להתחיל לאסוף את עצמי. הכל סוגר עליך. אתה כמו נקבר חי" - כך מתאר זיו בראיון בלעדי את מה שעבר עליו בשנה האחרונה.
קראו עוד בכלכליסט
בשבוע שעבר, כשנה וחודשיים לאחר שזיו וחברות שבבעלותו הוכנסו לרשימה השחורה של משרד האוצר האמריקאי, בעילה שסחרו בנשק וליבו את סכסוך הדמים בדרום סודאן, המשרד הוציא אותם מהרשימה המפוקפקת. עד ההודעה הגואלת, הוא לא הפסיק להילחם על חפותו. "אני ישנתי בלילה, כי ידעתי שזה לא היה, אבל חמש הדקות האלה כל בוקר שבהן אתה נזכר שמאשימים אותך שאתה פושע, שעשית דברים נוראים, זה רגעים שבהם הרגשתי כמו חולה קורונה. כמו אחד עם קרינה רדיואקטיבית. שמתרחקים ממני, מסתכלים עליי בספק. סימן שאלה עומד לך מעל הראש", הוא אומר.
"פתאום אין טלפונים"
בעברו שימש זיו בין השאר כמפקד סיירת צנחנים, קצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה, ראש אגף המבצעים, והפך לאחר שחרורו לאיש עסקים שבין השאר עסק בייעוץ בטחוני למדינות לטיניות וכמפעיל חוות חקלאיות בדרום סודאן. הסרט הרע החל בדצמבר 2018, אז הודיע משרד האוצר האמריקאי כי זיו וחברות שבבעלותו הוכנסו לרשימה השחורה של המשרד. האמריקאים חשדו כי חברת החקלאות של זיו, גלובל, מהווה כיסוי לפעילות של מכירת נשק בהיקף של 150 מיליון דולר לממשל וגם למורדים בדרום סודאן. זיו הכחיש בתוקף, כפי שהכחיש פרסומים נוספים בהם נטען כי עסק בסחר בנשק.
"אני טיפוס של מתקן עולם, זה האופי שלי. זה יותר מעניין אותי מכסף", הוא אומר. "לקח לי 60 שנה לבנות את התדמית שלי, וביום אחד אפשר להרוס הכל. פתאום אתה פושע". את הרגע שבו השתנו חייו הוא לא ישכח: "אני בשדה התעופה בדרום אפריקה בדרך לארץ. מתקשר אליי העיתונאי אהוד יערי ואומר לי: 'ישראל, אתה יודע שאתה מופיע ברשימה השחורה האמריקאית?' הייתי בשוק. כל החיים הייתי במצבים לא פשוטים ואפילו קשים. התמודדתי עם אתגרים מכל סוג. מה שקרה כאן הוא במרחק הכי גדול ממה שאדם יכול לתאר. פתאום ניחתת עליך פצצה שאתה צריך להילחם מול המעצמה הכי גדולה בעולם. ואין לך כלים. בהתחלה אתה לבד. ממש מתחיל מאפס".
מה עשית?
"קודם כל אתה דואג שהקרובים שלך יישארו קרובים אליך. אתה צריך לשכנע אותם ולהגיד לא היה ולא נברא, ולהסתכל להם בעיניים. זה לבנות מחדש את האמון של המעגל הכי קרוב אליך. אחר כך יצרתי קשר עם כל גוף חקירה, כל גורם במדינה, ואמרתי: תחקרו אותי. מי שהרים את הכפפה זה אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י), שעשו לי שימוע. אחרי השימוע המערכת פה הבינה שאין ממצאים ויש בעיה, והם פנו לרשויות בארה"ב".
מה קרה אחרי שהוכנסת לרשימה?
"דבר ראשון, אנשים מסביבך מתרחקים. כאלה שלכאורה הם חברים שלי ופתאום הם לא כל כך חברים. עד אז הייתי מוזמן לאירועים חברתיים, ופתאום הטלפון לא מצלצל. החלק השני הוא החלק הפיננסי והעסקי שסוגר עליך. יש פה בנק (בנק לאומי - ל"ד) שלא חיכה והודיע לי שהולכים להקפיא לי את הכספים. והחלק השלישי זו ההשפלה. אנשים מסתכלים עליך באופן שונה, ואתה מבין שכל מה שבנית במשך כל השנים סוג של מתפרק. זו תחושה שכמעט מביאה אותך לשאלות קשות. זה להגיע לדד אנד, ואתה מתחיל לשאול את עצמך איך אתה יוצא מהדבר הזה והאם אתה יוצא מהדבר הזה".
לאחר הכנסתו של זיו לרשימה השחורה הקפיא לאומי את הפעילות בחשבונות הבנק שלו בישראל. זיו פנה לבית המשפט המחוזי בתל־אביב שיורה על ביטול ההקפאה, אך נדחה. הוא עירער לעליון באמצעות עורך דינו משה כאהן, אבל גם העליון לא נעתר. בין השאר טען בנק לאומי כי "טענת ישראל זיו כי הכרזת הרשויות בארה"ב מהווה 'עלילת דם' אינה סבירה, בשים לב לבדיקות הקפדניות המבוצעות על ידי משרד האוצר בארה"ב בהקשר זה טרם ביצוע ההכרזה".
זיו מתרעם: "זה אחד הדברים הכי מאכזבים שקרו לי. אותו בנק שכל הזמן רצה את קרבתך, רצה את כספך, רצה להיות השותף שלך לעסקים, מפנה עורף נגדך בצורה כל כך שרירותית ובוטה. תביני, בסוף אתה צריך להילחם על חפותך, וחלק מהאמצעים הכי בסיסיים שלך זה הכסף שלך והאמון של הבנק שלפחות יאפשר לך להתמודד על חפותך. ואז מסתבר שהבנק בתוך שנייה הפך אותך מחבר לזר. לא טענתי חלילה שהם היו צריכים לעבור לסדר היום, אני מבין שהיו צריכים לנקוט פעולות. אבל אני מעולם לא לוויתי כסף מהבנק הזה, זה כסף שלי, לא של הבנק, ואני צריך לשלם לעורכי הדין שלי, ולא יכול לשלם. איפה נשמע דבר כזה? הבנק התנהל באופן פחדני.
"בנק מזרחי נהג אחרת לגמרי. הוא קרא לי ותיחקרו אותי עם שאלות נוקבות, שמו את ההגבלות שלהם, אבל התייחסו אליי בכבוד ונתנו לי מעט חמצן שהייתי זקוק לו. נתנו לי למשוך כספים מסוימים. לא גזרו עליי גזר דין מוות בעניין הזה. יש לי הערכה עצומה אליהם".
בית המשפט המחוזי קבע שהחלטת לאומי ניתנה בהתאם להוראות הדין, שהבנק מגן על "אינטרס ציבורי רחב היקף של מלחמה בהלבנת הון ומימון פעילות טרור". האמון שלך במערכת המשפט נפגם?
"כן. הבנק הציג לדעתי סיכון שלא היה. למיטב ידיעתי, הבנק לא קיבל שום התרעה מגורמים בישראל שעוסקים בהלבנת הון. האם לשלם לי בישראל בשקלים, כדי שאני אשלם לעורך הדין שלי, יסכן את הבנק? ותזכרי, מעולם לא הייתה נגדי חקירה, שימוע, משפט. כלום".
"יכלו לבדוק אחרת"
במקביל לפנייתו לאגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון, פתח זיו בהליכים לביטול הסנקציות נגדו בארה"ב, ורתם גם גורמים מדיניים בדרום סודאן לסייע לו. גם האו"ם שלח לדרום סודאן צוות לבדוק את הטענות נגד זיו, ולא מצא בהן דבר.
זיו: "חשוב לומר, אגף הפיקוח על נכסים זרים במשרד האוצר האמריקאי (OFAC) הוא אחד הגופים הכי חשובים, אם לא הכי חשוב בעולם בהתמודדות עם בעיות של טרור, הגרעין באיראן, הלבנת הון ועוד. אין לי עליהם כעס. להפך, לכל אורך הדרך אני מכיר ומוקיר את חשיבותם העצומה. אבל ישראל היא לא איראן. היא בת הברית הכי קרובה של ארה"ב, ויש אינסוף אפשרויות לבדוק האשמות מהסוג הזה כלפיי. אמנם פעלתי באפריקה, אבל אני ישראלי מוכר. אין בעיה להגיע אליי. כל הסיטואציה יצרה טעם מאוד חמוץ ולא הגיוני. ולכן המערכת, כמו משרד הביטחון, פנו לאמריקאים, ופתאום לא הייתי כל כך לבד".
איך התנהל ההליך מול האמריקאים?
"שכרנו את עו"ד דיוויד כהן, שהיה סגן מנהל ה־CIA ולפני כן סגן שר האוצר האמריקאי. היה חשוב לי שדווקא האיש הזה, שהוא באמת אישיות, ייקח את התיק. הוא הגיע עם צוות לארץ ועשו לנו פה תחקיר מעמיק. הוא אמר לי שאם יש אפילו שריד של אמת בתוך העניין הזה, הוא לא ייקח את התיק שלי. זה הכי שיכנע אותי לשכור אותו. כבר נגמר לי אז הכסף, והחשש הכי גדול היה מסגירת הפרויקט החקלאי שהקמנו בדרום סודאן בעקבות הפרשה, כשלמעשה הוא הראיה הכי חשובה. אם הפרויקט ימות איך אני אוכיח את צדקתי? אז עשינו עבודה מטורפת, עבדנו ימים ולילות ברצף".
איך הצלחת לשכנע את האמריקאים?
"לקחנו חברה חיצונית שניתחה את החשדות שלהם, כדי להבין מה זה אומר 150 מיליון דולר בכלי נשק, מה המשמעות של זה מבחינה לוגיסטית, כספית ועוד. הם בנו מסמך עצמאי שמראה שהחשדות לא הגיוניים, ושלא ניתן להעלים עסקאות נשק בסכומים כאלה".
מי לדעתך התלונן נגדך לאמריקאים?
"אפריקה היא יבשת מטורפת של אינטרסים. חלק מהאינטרסים הם מעל לפני השטח וחלק מתחת לפני השטח. התחושה שלי היא שהנוכחות שלי שם היוותה איום והייתה לזרא בעיניהם של גופים מסוימים שם. מול 'חנות הדגים' שהם פתחו שם לנזקקים, פתחנו 'חנות חכות' עם דגל ישראל, ועוד עם גנרל בכיר, וזה דקר להם בעין. היה עניין לחלק מהגופים הללו לסלק אותנו מדרום סודאן".
איך אתה מרוויח מהפרויקט החקלאי? אתה הרי לא עושה זאת בחינם.
"החוזה שלנו הוא עם המדינה. אנחנו מקימים שם חוות חקלאיות. הם לומדים מאיתנו חקלאות מתקדמת, ואנחנו מסייעים לחקלאים בודדים. מדובר בפרויקט ממשלתי המנוהל על־ידינו. הוא כולל גידולי אורז, תירס, ירקות ובננות בארבע חוות, שתפעולן מתבצע על־ידי מקומיים בניהול ישראלי או דרום־אפריקאי. הפרויקט עוסק גם בהדרכה ומקיים קורסי נהיגת טרקטורים, סמינרים והדרכות לאגרונומים והשתלמויות לחקלאים. פרויקט משלים, מול חקלאים קטנים, מתקיים בשלושה אזורים נוספים".
מה אתה עושה כיום?
"קודם כל אני צריך להתאושש מהסנקציות. זו לא משימה כל כך פשוטה. אני נכנס כרגע למסע לשיקום העסקים. אני חייב לשקם את הפרויקט החקלאי, זה שעשו לו עוול מאוד גדול והפכו אותו למחסה כביכול של תעשיית נשק. מדובר פה באלפי אנשים שחיו מהמזון ומהמשכורות בפרויקט. זו החובה העליונה שלי. חובה מוסרית וערכית".
מה הדבר הראשון שהרגשת כשראית באתר האוצר האמריקאי שאתה כבר לא ברשימה השחורה?
"שמעתי את הרעש של הסלע שסחבתי שנה וחודשיים על הגב נופל. זו תחושת הקלה שאי־אפשר לתאר. זו לא שמחה. על מה יש לשמוח? הייתה לך התקופה הכי קשה בחיים, כמו פיגוע אישי. זו הקלה. עכשיו אני צריך להתרגל לשקט. זה כמו סופה שבאה משום מקום ופתאום נעלמת. אני לא מאחל גם לאויביי ולשונאיי את ההרגשה הזאת שהכל מתרסק לך".
כמה הוצאת להגנה על חפותך?
"מיליוני שקלים".
מבנק לאומי נמסר: "צר לנו על תחושותיו של מר זיו. לאומי פעל באופן המתחייב על פי הוראות הדין, תוך מאמץ למזער את אי הנעימות של מר זיו. אין לנו אלא להביע תמיהה על סברתו שכיבוד פסקי דין של בתי משפט בישראל על ידי הבנק אינו סביר. הבנק קיים דיונים עם באי כוחו על מנת למצוא פתרון שיעמוד בהוראות הדין ופסקי הדין, ואף הציע להעביר את הכספים לבנק אחר בישראל אם הדבר יסייע לו, אך הובהר שהעברה לבנק אחר לא מסייעת למר זיו. לפיכך אין יסוד לטענות שמעלה מר זיו".