נשק הריבית מהווה רק אקמול; הפתרון יבוא מתחום הפסיכולוגיה

בדיוק כשם שהקהילה הרפואית העולמית וההיפוכונדרים מנסים להבין במה שונה וירוס הקורונה מהשפעת הרגילה, כך גם מנסים האנליסטים והמשקיעים לפענח במה שונה המשבר הנוכחי מהמשברים הקודמים. אלא שאף משבר אינו זהה לאחר ולכן מדויקת כל כך ההגדרה השחוקה של "הברבור השחור". גם מי שסבר כבר חודשים ארוכים כי המניות בוול סטריט מתחילות להיות מנופחות, והזהיר מפני העקום המתהפך באג"ח ממשלת ארה"ב, לא העלה על דעתו מאיזה כיוון יגיע הטריגר למשבר ומה תהיה הליבה שלו.

הניסיון להשוות את המשבר הנוכחי למשבר 2008, שהוא האחרון שזוכרים מרבית מנהלי ההשקעות, אינו מועיל במיוחד. לנוכח המהלך הבהול של נגיד הבנק האמריקאי המרכזי ג'רום פאוול בשבוע שעבר, כאשר חתך את הריבית ב־0.5% מבלי להמתין לישיבה הקבועה ב־18-17 במרץ ניתן לראות שהפד, ובעיקר דונלד טראמפ, מנסים להילחם במשבר של 2020 בנשק של 2008. אלא שפעולה זו משולה למתן תרופות נגד אלרגיה, כאשר בפועל נדרש משכך כאבים – זה אולי מרדים קצת, אבל לא באמת מטפל בבעיה או בסימפטום. לכן פאוול לא זכה אפילו לכמה שעות של חסד, ומיד עם הפחתת הריבית הנדיבה המדדים קרסו ביום שלישי האחרון במהירות כאילו הוא וטראמפ לא ירו במה שנהוג לכנות בסלנג של וול סטריט ב"בזוקה", כאשר הנשיא ממשיך לצייץ כי בקרוב תגיע הורדת ריבית נוספת בשיעור דומה.

רק הנפילות דומות

הדמיון העיקרי בין אירועי ספטמבר 2008, כאשר קרס בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, משך אחריו בנקים נוספים ושיגר את כל המערכת הפיננסית העולמית למחנק אשראי, הוא בנפילות המהירות בוול סטריט. בתוך שלושה שבועות שבין 15 בספטמבר ועד 7 באוקטובר צנחו מדדי דאו ג'ונס ו־S&P 500 ב־13% וב־20% בהתאמה. כעת הירידות מהירות אפילו יותר, וזאת מכיוון שהקורונה תפסה את הבורסה האמריקאית, שבחרה להתעלם מהתפשטות הנגיף העולמית עד 19 בפברואר, ברמות שיא היסטוריות. בשבוע האחרון של פברואר המדדים צנחו ביותר מ־10%, אך דווקא את שבוע האחרון, חרף התנודתיות הרבה, הם סיימו בעליות. דאו ג'ונס עלה ב־1.8%, S&P 500 הוסיף 0.6% ונאסד"ק הסתפק ב־0.1%.

אבל הדמיון מסתכם רק בעוצמת הירידות. שני המשברים תופסים את הכלכלה האמריקאית במצבים שונים ועם בעיות שונות, לכן גם הטיפול הנדרש הוא אחר. ב־2008 רוחות של האטה ריחפו באוויר כבר מתחילת השנה, בעיקר מאז קריסת בנק בר סטרנס, והיו כבר משקיעים ששמו את האצבע על מארזי האג"ח מגובי המשכנתאות כמשהו שלא מריח טוב וזיהו מוקשים נוספים במערכת הבנקאות האמריקאית. המשבר היה פיננסי במהותו ונגע פחות בכלכלה הריאלית שהמשיכה לפעול, במידה רבה גם בזכות פמפום כסף רב למערכת על ידי הממשל כדי למנוע את מחנק האשראי שאליו דהרה המערכת הפיננסית.

כמו שהקהילה הרפואית מסתכלת כעת על שיעורי התמותה משפעת רגילה ומקורונה, אפשר לבחון את מהירות התאוששות המדדים במשבר של 2008. היא היתה מהירה מאוד, בעיקר ביחס לתחושת הארמגדון הכללית לנוכח קריסת מוסדות פיננסיים גדולים ומובילים כמו ליהמן ברדרס. הירידות נמשכו חצי שנה בלבד. אמנם היתה זו חצי שנה כואבת שבמהלכה איבד דאו ג'ונס יותר מ־40% ו־S&P 500 נחתך בחצי, אך רמות השפל נקבעו כבר במרץ 2009 ומשם החלו 128 החודשים של מגמה חיובית ברובה שנקטעה בפברואר 2020.

כמובן שבמרץ 2009 כולם היו שרויים בדכאון פיננסי עמוק ומי שהעז לומר באותה עת כי מדובר במחירי הזדמנות שלא יחזרו בקרוב זכה להרמות גבה ומבטי רחמים. אבל ככה זה תמיד, כשם שהציבור ברחבי העולם מסתער בשבוע האחרון על הסופרים בניסיון לאגור אלכוג'ל, פסטה ונייר טואלט, הוא מדיר רגליו מהסופר שבו לפתע כל הסחורה נמכרת ב־50%. כמובן שזה לא אומר שבשבוע הבא ההנחות בסופר הנטוש הזה ששמו וול סטריט, לא יעמיקו גם ל־70%, אבל הפרדוקס הקבוע עוד שם – רק לפני שבועיים כולם הסתערו וקנו מניות גם במחירי פרימיום.

לא רוצים לצרוך

דווקא למשבר בועת הדוט.קום מתחילת שנות ה־2000 ישנם יותר קווים מקבילים למשבר הנוכחי. הוא פרץ בלא התראה מוקדמת כאשר השווקים שייטו בשיא היסטורי לאחר רצף עליות ממושך. תקופה קצרה לאחר מכן הגיע אסון התאומים, שבדומה למה שקורה עכשיו פגע עמוקות בכלכלה הריאלית. האיום המרכזי על הכלכלה העולמית, והאמריקאית בפרט, כמו בספטמבר 2001, הוא שיתוק הצרכנים. אנשים לא רוצים לטוס, הם לא רוצים לצאת לשופינג במקומות המוניים וגם מוכנים לוותר על ארוחות במסעדות. במלים אחרות – הם לא רוצים לצרוך וזהו איום קיומי על הצמיחה. לראיה גם, תקופת ההתאוששות של המדדים מהתפוצצות בועת האינטרנט היתה ממושכת הרבה יותר ונדרשו שנים כדי לשוב למגמה חיובית עקבית. 

יו"ר הפד ג'רום פאוול ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ | צילומים: TNS ,AP

במרחץ הדמים הכללי של השבועות האחרונים מניות הבנקים רשמו ירידות חדות יותר ממרבית המניות, אבל זאת מהסיבות ההפוכות בדיוק ל־2008. היום לבנקים יש כסף ויש להם גם גישה למקורות אשראי נוספים, אבל החשש הוא שאף אחד לא ירצה ללוות מהם את הכסף הזה בזמן הקרוב. על כן גם נשק הריבית לא ממש יעזור הפעם והפתרון יצטרך לבוא ממקום אחר – דווקא פיסקלי או אפילו פסיכולוגי – בניסיון לעודד צריכה פרטית. אימוץ הצעדים הנכונים שמתאימים למשבר הנוכחי ולא לאחרון שזוכרים, יכול להיות זה שיקבע האם ההתאוששות תהיה איטית בצורת U, תנודתית בצורת W או מהירה בצורת האות V.

היסטוריה והיסטריה

הפחד העמוק הזה מתבטא לאו דווקא בשוק המניות או במדד הפחד, אלא בשוק האג"ח. שם נרשמה היסטוריה והיסטריה של ממש בשבוע האחרון כאשר התשואות על אג"ח ממשלת ארה"ב ל־10 שנים, מכשיר ההשקעה הסולידי ובטוח ביותר לכאורה, ירדו אל מתחת ל־0.7%. רק בתחילת השבוע עוד התלחששו המשקיעים בחשש על האפשרות הבלתי נתפסת שהתשואות ירדו מתחת לרמה של 1%.

תשואות שפל אלה משקפות את הבריחה הגדולה מהמניות אל הנכס הבטוח ואת החשש מפני כניסתה של הכלכלה למיתון. לפתע, תשואות שליליות על אג"ח ארה"ב הן כבר לא בגדר תרחיש בלתי אפשרי. עד לפני כמה שבועות עוד התנשאו האמריקאים על האירופאים, שהיו שקועים בתשואות שליליות כבר כמה שנים ורק החלו לצאת משם בחודשים האחרונים, ודיברו חוזקה של הכלכלה האמריקאית שמשתקפת מפערי התשואות באג"ח. כעת הציפייה הגורפת בארה"ב היא שהפד שוב יוריד את הריבית בחדות בשבועיים הקרובים. זאת בניצוחו של טראמפ שלא מפספס הזדמנות לנסות ולתת דחיפה לשוק המניות שבו הוא רואה חזות הכל.אלא שכעת דווקא בריאותה של ארה"ב, במובן הפשוט של המלה, מהווה את סימן השאלה הגדול שמרחף מעל הכלכלה העולמית. בעוד שבסין, מוקד התפרצות הקורונה, נראה כי המצב מתחיל להשתפר עם מיעוט של מקרים חדשים ותחילת חזרת המפעלים לעבודה, הרי שארה"ב נראית כמי שעומדת רגע לפני ההתפרצות הגדולה. רוב חברות הטכנולוגיה הגדולות בעמק הסיליקון ובסיאטל כבר הורו לעובדיהן להישאר בבית ולעבוד משם, אבל הפחד הגדול הוא מפני כמות אדירה של אמריקאים שכלל לא עוברים בדיקות לאבחון הקורונה וממשיכים להפיץ אותה ברחבי המדינה.

ואם כבר מדברים על טכנולוגיה, הרי שזהו הגורם המשמעותי השונה הפעם מול משברי העבר והשאלה היא אם הוא יכול להיות הגיים צ'יינג'ר שימתן את הפגיעה בצריכה.

מחכים לצאת מהבונקר

אחרי הכל אפשר להמשיך להזמין ארוחות ממסעדות שיגיעו באמצעות שליחי וולט ואת השופינג אפשר לעשות באמזון. אבל אלה דברים בנאליים, מעניין יותר יהיה לעקוב אחרי מניות טריות יחסית שהונפקו בניו יורק בשנה האחרונה, כמו זום, שמאפשרת ביצוע שיחות ועידה באינטרנט ועבודה משותפת מבלי לצאת מהבית או כמו פלוטון, יצרנית אופני הכושר הביתיים עם מדריכים שמופיעים על מסך המכשיר. בינתיים מניות אלה נזרקות עם כל היתר בבהלה הכללית, אך ייתכן שבקרוב המשקיעים יתחילו לצאת מהבונקר ולנסות לאתר מגזרים חסינים יותר מפני קורונה מעבר למניות של יצרניות מגבונים, נייר טואלט ואלכוג'ל.