אתגר האמהות החד הוריות בשוק העבודה הישראלי

היום מציינים את יום האישה הבינלאומי, ואין ספק כי הנשים של שנת 2020 הן יותר חזקות, מובילות, פורצות דרך ובולטות בעוד ועוד תחומים. ישנה קבוצה של נשים, שאין לה את הפריבילגיה לחשוב על קריירה או לחלום על הגשמה עצמית, זוהי קבוצת האימהות החד הוריות, שנמצאת בשולי החברה שלנו. לפי הנתונים האחרונים שפורסמו, בישראל חיות כ-135 אלף משפחות חד-הוריות, שבכ-86% מתוכן עומדות בראשן נשים, וכל משפחה רביעית כזו נמצאת מתחת לקו העוני . משפחות חד-הוריות נמצאות בעמדה כלכלית נחותה עקב האילוץ להתקיים ממשכורת אחת, והן בין האוכלוסיות הפגיעות ביותר עם היתכנות להידרדרות לעוני.

האימהות החד הוריות נושאות על כתפיהן, לבד, את הטיפול בבית, הדאגה לילדים וחינוכם, במקביל להיותן המפרנסות היחידות. האחריות הרבה שיש להן עם העדר התמיכה המשפחתית, מקשה עליהן לעבוד במשרה מלאה ואף במשרה חלקית. כ-20% מהן דיווחו כי אינן עובדות כלל או בהיקף של עד 10 שעות בשבוע בכדי לא לאבד את הקצבה הדלה שמקבלות מהמדינה. אנו רואים זאת בעיקר כשיש ילדים מתחת לגיל שנתיים אך גם בגילאי 7-8, גילאים שהילדים אינם עצמאיים דיו ודורשים את נוכחותה הצמודה של האם.

עבודה מהבית (אילוסטרציה) | צילום: shutterstock

נוסיף לכך את הנתון כי שוק העבודה בישראל הוא מבין מדינות ה-OECD בעלות מספר שעות העבודה הגבוה ביותר ואת העובדה שאין התאמה בין חופשי העבודה לחופשות בבתי הספר, ונראה כי המציאות התעסוקתית בישראל מקשה את הכלת האימהות החד הוריות בתוכה. מה גם, שמצב זה מדיר מעסיקים רבים מלקבל לעבודה אימהות חד הוריות, בשל הקושי שחוות לשלב בין חייהן המשפחתיים לעבודה.

נתון נוסף הוא, שכשלושת רבעי מתוך האימהות החד הוריות אינן בעלות השכלה אקדמאית או הכשרה מקצועית הרלוונטית לשוק העבודה. העדר ההשכלה מצמצם את הסיכוי שלהן להשתלב בעבודות איכותיות, עם שכר גבוה ואופק קידום, ומאלץ אותן להתפשר על עבודות שיעזרו להן לשרוד אם בכלל את החודש, ולהישען על קצבאות ממשלתיות. ממעגל זה קשה לצאת, מכיוון שהן אינן נחשפות לשוק העבודה במלואו ואין להן רשת קשרים שמסייעת להן למצוא עבודה אחרת. בנוסף אין להן את היכולת ללכת וללמוד בכדי לקדם את עצמן ולצאת לעצמאות כלכלית, בשל חוסר משאבים כלכליים או זמן.

בכדי לשבור את המעגל שתיארתי, הצעד הראשון הוא להסתכל על אוכלוסיית האימהות החד הוריות כמו על כל אוכלוסיית גיוון אחרת, הרחוקה משוק העבודה. באמצעות מספר התאמות פשוטות ניתן יהיה לגרום לשוק העבודה להכיל אותן בתוכו. למשל, מצד המעסיק, שילוב של עבודה היברידית מהבית ומהמשרד, ואופציה להשלמת שעות עבודה בערבים, יכולה לסייע לנשים הללו לקיים את האיזון בין משפחה ועבודה. עוד צעד שניתן לעשות, למשל מטעם המדינה הוא, במקום לעודד אימהות להישאר בבית ולהסתמך על קצבאות, הוא להתאים ולהרחיב את הזכויות המגיעות לנשים, ובכך לסייע להן להחזיק בעבודות במשרה מלאה (מימון קייטנות, צהרונים, בייביסיטר).

פתרון נוסף וחשוב שצריך לטפל בו הוא סיוע לאימהות החד הוריות ברכישת השכלה. אמנם כדי שיוכלו להתקדם משמעותית בשוק העבודה הן גם צריכות חשיפה אליו וכלים לדעת כיצד להשתלב בו. במקומות הללו ישנן עמותת, כמו עמותת itworks וקרן ידידות טורנטו, המקדמות הכשרות מיוחדות המיועדות לאימהות חד הוריות ומסייעות במיצוי זכויות, חיבור וליווי מול המעסיקים לטווח הארוך. סיוע כזה יכול לקרות רק אם יתאימו את ההכשרה לאתגריה של האם החד הורית ואם מעסיקים ישכילו לבצע מספר התאמות פשוטות, שבתמורה להן יזכו בעובדת מסורה עם אמביציה להצליח והתקדם, כדי לרכוש עצמאות כלכלית.

ביום האישה הזה אני חושבת ששוק התעסוקה הישראלי צריך לדבר על האימהות החד הוריות. יש לפעול למציאות שבה ה-DNA התעסוקתי בישראל יכלול ויכיל גם את האימהות החד הוריות, אוכלוסייה שהולכת וגדלה, שיכולה לקדם את הכלכלה הישראלית, במקום להישען עליה. השינויים שעוברים על מבנה המשפחה מתחילים לתת את אותותיהם בכל אורחות החיים, ועל המדינה והמעסיקים להתאים עצמם להכיל את כל המגזרים המודרים ממנו.