אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
עוזי וייל: "בקושי יש לי רגשות גם ככה, אז רגשות אשם? שיעמדו בתור" צילוםף Michael Endo Weil

עוזי וייל: "בקושי יש לי רגשות גם ככה, אז רגשות אשם? שיעמדו בתור"

הסופר והתסריטאי שותה עשר כוסות קפה ביום, מספר סיפורים לעצמו, לא מאמין בניתוחים פלסטיים, למד להתפלל אצל מורה זן, מזדהה עם אודיסאוס ופספס קריירה כמטפל שיאצו. "מה השאלה", מדור חדש

10.03.2020, 08:33 | מאיה נחום שחל

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בסטודיו שלי, מכין אותו לבידוד עבור בן משפחה שחזר מחו"ל. הרגשה מוזרה שמורכבת מ'בחיים לא עשיתי דבר כזה', ו'אבל ראיתי דברים כאלה בסרטים וזה אף פעם לא נגמר טוב'".

איך אתה שותה את הקפה שלך ואיפה אתה שותה אותו?

"בסטודיו, פרנץ' פרס, חזק ושחור. עשר כוסות ביום, כי שמעתי שזה עוזר לקורונה. ולפני הקורונה, כי שמעתי שזה עוזר לעור פנים חלק".

עם איזו אישיות היית רוצה לשבת לקפה או בירה?

"עם סטיבן סונדהיים. גם כי אני בדיוק כותב מחזמר לטלוויזיה, וגם כי האיש הזה מעשיר את חיי כבר שלושה עשורים, שוב ושוב ושוב. ובעיקר בגלל שכל משפט שהוא מוציא מהפה זה כיתת אמן".

על מה אתה עובד עכשיו?

"בעיקר על לשכנע אנשים לקרוא את ספרי החדש 'האיש שמחק את העולם'. חצי אוטוביוגרפיה, חצי מד"ב, הדבר הכי מורכב ופסיכוטי שעשיתי בחיים. חמש שנים של עבודה בנסיון לתאר משהו שקרה לי פעם, ושאין לו הסבר".

מה השריטה שלך?

"שאני יכול להיות לבד בחדר ולהיות מאושר. זה הופך אותי לאדם קצת בודד".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"מסטיבן סונדהיים: The choice may have been mistaken; the choosing was not. משפט שאי אפשר לתרגם בלי להרוס. אבל נגיד, משהו כמו: 'אולי זו לא היתה הבחירה הנכונה; אבל נכון היה לבחור' — רואים שאי אפשר לתרגם את זה?"

 עוזי וייל , צילוםף Michael Endo Weil עוזי וייל | צילוםף Michael Endo Weil  עוזי וייל , צילוםף Michael Endo Weil

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"בניסיון לכתוב עוד קצת לפני שנכנסת השבת. תמיד עוד קצת, עוד קצת. אני כמו הילד הזה שרוצה עוד סיפור קטן לפני השינה, אבל באורח פלא מסוגל לספר לעצמו".

איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?

"יש לי. ר' הסעיף הקודם".

באיזה נסיבות יוצא לך לשקר?

"בשאלונים לעיתון, כמובן".

למה אתה מתגעגע ואיפה הכי היית רוצה לגור?

"תשובה אחת לשתי השאלות: היתה דירה אחת קסומה בעברי, ברחוב וייזל בתל אביב. סבתא שלי גרה שם, ואחר כך דודתי האהובה, ובמשך כמעט 20 שנה היא היתה לי מקום מפלט, גן עדן עירוני, קטנה וצנועה וקרובה לכל מקום שאי פעם רציתי להיות בו: הים, בתי הקפה, גן החיות, בתי הקולנוע הקטנים, חנויות הספרים העצמאיות הראשונות. שנים חלמתי שאני חוזר לשם".

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"כשיהיה לי כסף, אחשוב על זה".

מה היית רוצה לשנות בעצמך וממה אתה לא מרוצה בהופעה החיצונית שלך?

"האמת, כלום. השאיפות שלי אינן בתחום האסתטיקה הפלסטית".

על מה יש לך רגשות אשם?

"בקושי יש לי רגשות גם ככה, אז דווקא רגשות אשם? שיעמדו בתור".

מה מפחיד אותך?

"כל רגע שבו אני לא עושה משהו מעניין, או חדש, או טוב. הייתי שוקע בכיף בתהומות של עצלנות, אם לא הייתי נכנס לפאניקה תוך חמש דקות: 'לא קורה כלום! זה נורא! קום, עשה משהו, תחשוב מחשבה חדשה, לך לים, משהו!'"

מה עושה אותך מאושר? ומתי היית הכי מאושר?

"הכי הייתי מאושר, אני חושב, באותו זמן מוזר ומרגש וחסר הסבר שאני כותב עליו בספר. וגם הכי מפוחד. מאז, רוב החיים שלי הם נסיון לעשות אותו דבר, אבל ברגוע, ובתנועות קטנות".

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

"חבילה שקיבלתי פעם ממאסטר השיאצו היפני, ריוקיו אנדו. היו בה שרשרת בודהיסטית, מקדש קטנטן נייד, כרית עם תוף מעץ ומקל — ומכתב, שבו הוא ענה לי על שתי שאלות ששאלתי. הוא האיש שלימד אותי להתפלל, לימד אותי כמה זה פשוט וכמה זה מורכב ואינסופי, ובזכותו יכולתי בפעם הראשונה להבין מה יהודים עושים בעולם. ומה אני יכול לעשות".

מה עושה אותך מאושר? ומתי היית הכי מאושר?

"הכי הייתי מאושר, אני חושב, באותו זמן מוזר ומרגש וחסר הסבר שאני כותב עליו בספר. וגם הכי מפוחד. מאז, רוב החיים שלי הם נסיון לעשות אותו דבר, אבל ברגוע, ובתנועות קטנות".

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

"חבילה שקיבלתי פעם ממאסטר השיאצו היפני, ריוקיו אנדו. היו בה שרשרת בודהיסטית, מקדש קטנטן נייד, כרית עם תוף מעץ ומקל — ומכתב, שבו הוא ענה לי על שתי שאלות ששאלתי. הוא האיש שלימד אותי להתפלל, לימד אותי כמה זה פשוט וכמה זה מורכב ואינסופי, ובזכותו יכולתי בפעם הראשונה להבין מה יהודים עושים בעולם. ומה אני יכול לעשות".

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

"שהם נדיבים. כולם. זו אולי התכונה שהכי כובשת אותי, לא יודע למה. נדיבות. למה יש כל כך מעט מזה?"

עם איזה דמות היסטורית אתה הכי מזדהה?

"אודיסאוס. אחרי שהוא כבר מגיע חזרה הביתה, אלת החוכמה אתנה מקבלת את פניו. אבל הוא לא בטוח מי היא, אז הוא דופק לה ארבעה עמודים של סיפור שקרי לחלוטין שהוא ממציא על המקום. היא מפסיקה אותו ואומרת: 'סוטה, מניפולטור, שקרן אובססיבי שכמוך, האם לא תפסיק, אפילו בארצך שלך, עם כל הסיפורים וההמצאות, כולם מצוצים מהאצבע? אבל בוא לא נדבר על זה — שנינו שקרנים מומחים, שנינו מומחים בערמומיות: אתה הטוב בין בני האדם בעצה חכמה ובסיפור סיפורים, ואני בין האלים'. — אפשר שלא להתאהב?".

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?

"בספרות: יורם קניוק, פנחס שדה, ארנסט המינגווי, גרהם גרין, פיליפ ק. דיק; בשירה: מארק סטרנד, האחד והיחיד; בתיאטרון: סונדהיים ושייקספיר. שניהם עומדים על אותה במה, לדעתי; בטלוויזיה: דניס פוטר ולינץ', לינץ', לינץ'".

אם לא היית סופר מה היית עושה?

"כנראה מטפל שיאצו. עשיתי את זה שבע שנים, והייתי טוב בזה. אבל אז, יום אחד, התקשרו אלי מרשות השידור ואמרו: 'נהיה לנו חור בלוח השידורים, שמונה דקות ביום. רוצה לעשות עם זה משהו?' — וזהו, הבחירה נעשתה. אולי לא הבחירה הנכונה, אבל נכון היה לבחור".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות