נגיף אנטי־חברתי: פערים נוסח שוק ההון

אי–שוויון הזדמנויות: נגיף הקורונה צבע בימים האחרונים את מסכי בורסות העולם באדום בוהק, ואין כמעט חברה או ענף שהצליחו לחמוק ממרחץ הדמים. גם המניות של החברות החזקות והיציבות צללו בחדות. יש שיאמרו כי מדובר בתיקון מתבקש — גם אם דרמטי ואלים — שמגיע לאחר עליות מסחררות לאורך 2019, שהתרחשו בחסות הריבית הנמוכה והביאו חברות משלל תחומים להיסחר במכפילים שלעתים נשמעים דמיוניים. מנגד, יש רבים החושבים שמדובר בהתחלה של מיתון משמעותי, ושהתחתית עוד רחוקה.

על דבר אחד מסכימים מרבית המומחים והאנליסטים — בנקודה כזו או אחרת השווקים ישובו לעלות, ובטווח של 10 שנים, כך או אחרת, הבורסה תמיד עולה. אורי קרן, מנהל ההשקעות הראשי של חברת הגמל בבית ההשקעות מור, אמר ביום שני ל"כלכליסט", בראיון ראשון מאז נכנס לתפקידו, כי "ברגע שיהיו ניצנים ראשונים של התפתחות חיובית — ירידה בקצב ההידבקות, גילוי שהווירוס אינו עמיד לחום או תרופה שמקלה על החולים — השוק עשוי להגיב מהר ולחזור לעלות. זאת בעיקר עכשיו, אחרי שהורידו את הריבית בארה"ב ויש צפי לכך שהיא תמשיך לרדת. הרי אם לפני גל הנפילות הנוכחי לא היו אלטרנטיבות השקעה, למעט בנכסי סיכון, במה כבר אפשר להשקיע עכשיו, כשאג"ח ל־10 שנים מניבה תשואה של 0.55%?".

את הדברים האלה אמר קרן כשהבורסות חוו את היום הגרוע ביותר בעשור האחרון, וסיפקו פלאשבקים למשבר 2008. והנה, באותו לילה, על רקע דיווחים על התמתנות מספר הנדבקים בדרום קוריאה ואיתותי בלימה בסין, חזרו הבורסות באסיה לעלות, לפחות בתחילת המסחר, וגם מחיר הנפט, שקרס בימים האחרונים, החל להתאושש. אין פירוש הדבר שהמשבר חלף, וכל התפתחות לרעה תוכל להרעיד את השווקים. בישראל מספיק שמספר הנדבקים יזנק, או שיהיה מקרה מוות ראשון, כדי שהבורסה המקומית תצלול בחדות.

ובינתיים, על רקע הנפילות, הציבור הרחב, שונא הסיכון מטבעו, בורח מהבורסה. ביום שני הגיע היקף הפדיונות מקרנות הנאמנות לשיא של 5 מיליארד שקל. כלומר, מנהלי השקעות רבים קיבלו טלפונים בהולים מלקוחות שביקשו למכור את התיק על כל המניות שבו. "כשלקוח מתקשר ואומר 'אני רוצה שתמכור הכל, אני רוצה מחר את הכסף בחשבון', אתה חייב למכור מיד", אמר קרן. המכירות האלה הובילו לצניחה במחירי המניות.

אך על מנת שמישהו אחד ימכור, מישהו אחר צריך לקנות. ויש קונים — משקיעים מתוחכמים לסוגיהם (קרנות השקעה, קרנות גידור) ובעלי הון וממון, שברשותם הרבה כסף נזיל שאינו דרוש להם באופן מיידי, בשונה מרבים בציבור הרחב, שמערך השיקולים שלהם אחר לחלוטין. עבור אותם משקיעים מדובר בהזדמנות לאסוף סחורה במחיר נמוך, ובהזדמנות פז במקרה שמדובר במניות של חברות שלהערכתם יצמחו באופן משמעותי בטווח הארוך. זו הזדמנות גם עבור בעלי שליטה בחברות ציבוריות להגדיל את אחזקותיהם ולבצר את שליטתם במחיר נמוך.

כיוון שבטווח הארוך השווקים עולים, כאמור, הקורונה היא נגיף חברתי לא פחות משהיא נגיף כלכלי. זאת משום שבחסות המשבר שהיא מחוללת בשווקים היא עלולה לתרום, בסופו של דבר, להגדלת אי־השוויון.

הפיזיקאי האמריקאי מרק ביוקנן הגדיר את ספרו "האטום החברתי" — שבו הוא מסביר, בין היתר, מדוע העשירים מתעשרים בעוד העניים נעשים עניים יותר — כספר שעוסק ב"עושר, עוצמה, פוליטיקה, ובמצבי רוח של דכדוך או עליצות ששוטפים את שוק ההון. ומעל לכל הספר עוסק בתופעות חברתיות — אירועים הבאים כרעם ביום בהיר ומשנים את חיינו". כעת נדמה שהוא יכול לסווג את הווירוס הסיני שפרץ לחיינו לפני זמן קצר כאירוע כזה בדיוק.