צילום: גדי דגון
“כמו להגיע הביתה": הכוריאוגרפים שיוצרים כזוג
צמד הכוריאוגרפים המוערך נועה צוק ואהד פישוף מעלה לראשונה יצירה עם אנסמבל בת שבע. בראיון מהבידוד הם מתארים התרגשות גדולה
מגיפת הקורונה הובילה לגל ביטולים של אירועי תרבות, אבל מי האמין שתפגע גם בחדרי החזרות. בימים אלה מתקיימות החזרות האחרונות לקראת “גירלנדה”, ערב שיזמה גילי נבות, המנהלת האמנותית של להקת המחול בת שבע, עם מופעים קצרים של שישה יוצרים בביצוע אנסמבל בת שבע (הלהקה הצעירה), שיעלה היום בסוזן דלל. בין היוצרים גם נועה צוק ואהד פישוף הנמצאים בבידוד ביתי לאחר שחזרו מז’נווה, שם עלתה עבודתם “שאטדאון”.
כך, החזרות על היצירה ששמה “תוכן” מתקיימות כבר שבוע באמצעות אפליקציות פייס טיים וסקייפ — רקדני האנסמבל בחדר החזרות וצוק ופישוף בביתם, עם בתם בת ה־11 ובנם בן השנה ותשעה חודשים. “כשחזרנו היתה לנו חזרה קצרה ויום אחרי כבר נכנסנו לבידוד”, מספרת צוק. “זה קשה ומתסכל אבל אנחנו מוציאים את המיטב. מה שהכי מתסכל זה שלא נהיה בפרמיירה, אבל ברמת העבודה יש לנו מזל כי ממש לפני שנסענו הצלחנו להעמיד את העבודה. אנחנו מחוברים למערכת סאונד, צופים בחזרה בלייב ואז הרקדנים מתקרבים למצלמה ומקשיבים להערות. הכל הרבה יותר אטי, צריך לדבר לאט וברור. זה קשה כי אנחנו רגילים להדגים ולעבור עם הרקדנים תהליך פיזי. אבל יש מנהל חזרות וכולם מקסימים וסבלניים”.
“יש כוריאוגרפים בעולם שעובדים ככה כי הם משתדלים לא לטוס כדי לא לזהם את הכוכב”, מוסיף פישוף. “זה לא אידיאלי אבל אפשרי בעיקר כי כבר עשינו את רוב העבודה. אני לא יודע מה היה קורה אם זה לא היה בשלב הזה. אני לא יודע מה תהיה תוחלת החיים של הערב הזה אבל עבודות לא מפסיקות להתפתח בפרמיירה ואולי רק מתחילות לצמוח אחרי שהן עולות על הבמה”.
פישוף וצוק חיים יחד כבר 17 שנה ועובדים על יצירות יחד מ־2012. עבודותיהם מועלות בכל העולם ובשנים האחרונות עלו בישראל “החדר השרוף” ו”שאטדאון”. צוק היא כוריאוגרפית, שרקדה בעבר בבת שבע ומלמדת גאגא. פישוף, אמן סאונד, פרפורמנס ווידאו, החל דרכו בעולם המוזיקה, מייסד וסולן להקות “נושאי המגבעת” ו”הפה והטלפיים”, ובהמשך למד מחול בלונדון. שניהם יוצרים בפעם הראשונה עבודה עבור האנסמבל וזה מרגש אותם באופן מיוחד.
“הרקדנים מצוינים והעבודה נוחה יותר כי זה קיצור דרך מאוד משמעותי לעבוד עם מישהו שמכיר את השפה”, אומרת צוק. פישוף מוסיף על העבודה עם האנסמבל ש“זה היה תהליך מאוד קצר שעוד התקצר יותר, אבל זה גם היה כמו להגיע הביתה כי אנחנו חולקים עם האנסמבל הבנות ושפה. זו עבודה קצרה שהיא חלק מערב גדול ויש תחושה שקשה למצות את החוויה עד הסוף במסגרת הזו, הייתי שמח להתחיל אתם עכשיו עוד עבודה”.
הקטע של צוק ופישוף בערב נקרא “תוכן” אבל שניהם מתקשים להסביר את תוכנו. “אם היה אפשר לתמצת את זה למלים זה היה מייתר את הצורך לעשות את העבודה”, אומר פישוף. “עבודות הן לא תמיד על דבר אחד ותוכן זה מושג משונה, מין מלה שמשתמשים בה בהרבה הקשרים וככל שחושבים עליה יותר פחות מבינים מהי בעצם. עבודות מתחילות הרבה פעמים מהרבה מקומות ונקודות הפתיחה קשורות לדברים שלא יודעים, אז בודקים. יש לעבודה איזה היגיון פנימי — קצת כמו היגיון חלום”.
פישוף מגיע מעולמות המוזיקה ולדבריו הרבה פעמים הכלים שבהם משתמשים בתהליכי יצירה הם רעיונות שיש להם מקורות דומים בתנועה ובסאונד. “בתחילת התהליך הזה למשל יצרתי קטע שמבוסס על משפט מוזיקלי קצבי של 20 שניות שחוזר על עצמו בווריאציות, ויצרנו על זה תנועה שמתייחסת למקצב ולפרייזינג שיש במוזיקה הזאת, ואז נפרדנו מהמוזיקה. היא היתה רק פיגום שעזר לנו ליצור חומרים שיש להם חלוקה פנימית, ואז שכחנו ממנה. יש בעבודה איזו רוח רפאים של קטע מוזיקלי שנשאר בחוץ”.
איך זה לעבוד יחד כזוג?
צוק: “אנחנו מאוד אוהבים לעבוד יחד, זה מוציא את המיטב משנינו. יש חלוקת תפקידים טבעית. אהד אחראי על המוזיקה והטקסטים, ועל הדימויים אנחנו עובדים יחד. אני אחראית על הצד ההפקתי. כשיוצרים תנועה בסטודיו מביאים הרבה רעיונות יחד. ברגע שאני מתעייפת אהד ממשיך, כשלי אין השראה הוא נכנס לתמונה”.
פישוף: “אין אצלנו כל כך הפרדות בין עבודה וחיי משפחה. לנו זה עובד טוב. ברמה היומיומית, כיוצרים, אנחנו משלימים אחד את השני. זה גם עזר שלקח לנו כמה שנים עד שהתחלנו לעשות דברים יחד, לפני כן היתה לכל אחד יצירה נפרדת שלו וגם היום יש לכל אחד דברים שהוא עושה לבד”.
אין חיכוכים?
“לא כל כך כי שנינו לא אוהבים לריב”. אומרת צוק. “יכולה להיות אי הסכמה ואז ממשיכים לעבוד עד שמסכימים”.