המעבדות קורסות, ולישראל אין מושג כמה באמת חולים

"מ־2010 כולם התריעו וכולם אמרו שאנחנו בקריסה. משרד הבריאות יודע ובאוצר הודו בכך, אבל לא באים לישיבות להתדיין. עכשיו שישלמו את המחיר. את כל מה שהסתירו בעשור האחרון, נגיף הקורונה חשף", את הדברים האלה אמרה אסתר אדמון, יו''ר הסתדרות המיקרוביולוגים, הביוכימאים ועובדי המעבדות, בשיחה עם "כלכליסט" על רקע המחסור בבדיקות לזיהוי קורונה.

אתמול נחשף כי אחד החולים, עובד רשות שדות התעופה, הגיע לקבל טיפול לדלקת ריאות, ולא בוצעה לו בדיקת קורונה, למרות שהוא ובני משפחתו התחננו שייבדק. לדבריהם, בבית החולים הוסבר להם שאין שום אפשרות לבצע את הבדיקה לכל מי שחש ברע או סובל מדלקת ריאות, משום שאין את המשאבים לכך והמעבדות עובדות בלחץ בלתי אפשרי.

עבודת חיטוי מושבים בתיאטרון הצפון בעקבות הקורונה | צילום: תיאטרון הצפון

לדברי מנהלי בתי חולים ששוחחו עם "כלכליסט", המקרה שנחשף אתמול אינו מבודד, אלא מעיד על קריסת מערך המעבדות. לדבירהם, סביר שיש עוד מאות חולי קורונה בישראל שאינם ידועים, משום שקיים עיכוב עצום בקבלת התוצאות.

דבריה של אדמון מקבלים משנה תוקף מנתונים שפורסמו בימים האחרונים, שלפיהם ישראל מפגרת מאחורי מדינות ייחוס, כמו דרום קוריאה. לפי הנתונים העדכניים, שם נערכות כ־15,000 בדיקות ביום, שהן 3,692 בדיקות לכל מיליון תושבים. זה כמעט פי עשרה לעומת יחס של 396 בדיקות לכל מיליון איש בישראל, לפי נתונים מ־8 במרץ.

לא בכדי בדרום קוריאה מערך הבדיקות משיג תוצאות אחרות. כ־8.2% מתקציב הבריאות של המדינה מיועד להשקעות בתשתיות בריאות, לעומת רק 4.2% מתקציב הבריאות של ישראל. שיעור הצמיחה הריאלית השנתית בתקציב הבריאות של דרום קוריאה בשנים 2013‑2018 עמד על 7.3% - הגבוה מבין כל מדינות ה־OECD. בישראל שיעור זה עמד על 2.6%, מעט מעל ממוצע של 2.4% בארגון.

במשרד הבריאות מסבירים כי דרום קוריאה היא החריגה בהקשר זה, וכי היא מובילה עולמית בביצוע בדיקות קורונה. עם זאת, גם באיטליה יחס זה גדול כמעט פי שתיים מזה של ישראל, עם כ־800 בדיקות למיליון איש. בקצה השני של הסקאלה מדורגת ארה"ב, עם השיעור הנמוך ביותר של בדיקות קורונה למיליון תושבים: 5 בלבד.

חדר בידוד בבית החולים שיבא | צילום: AP

"אין אופק קידום, הצעירים לא באים"

"כבר ב־2010 פנינו למשרד הבריאות והתרענו שאוכלוסיית עובדי המעבדות היא אוכלוסיה מתבגרת והיא תלך ותפחת: יותר ממחצית היא מעל גיל 60", הוסיפה אדמון. "במקום לטפל בזה, המקצוע הוזנח הרבה מאוד שנים. לרוב משלמים שכר מינימום עם השלמות, כך שהשכר הממוצע של עובדי המעבדות ללא תוספות וללא תורניות הוא 6,000‑7,000 שקל, וזה אחרי 10 שנות ותק. מדובר על שכר שעתי של 32 שקל. לכל עובדי המעבדות יש תואר ראשון, לחלק ניכר גם תואר שני ויש לא מעט דוקטורים ופרופסורים. גם אחרי התארים, עובדי מעבדה חייבים ברישיון ונדרשים לעבור קורסים והשתלמויות – אחרת אסור לעבוד. ובכל זאת, לצד השכר הנמוך, כמעט לאף אחד מהם אין אופק קידום. זו הסיבה שהצעירים לא באים. אנו בקריסה ומשרדי הבריאות והאוצר יודעים את זה". לצד הביקורת, אדמון מבקשת לשבח את ההתנהלות של משרד הבריאות בניהול המשבר ולא רוצה להתחשבן עמו דווקא בשעה זו - אף שקיים סכסוך עבודה פתוח בין הצדדים כבר חצי שנה.

סכסוך העבודה הזה נפתח עוד באוגוסט, אבל רוב הציבור לא שמע עליו. "החזירו אותנו לשולחן הדיונים ומאז ממשיכים להתדיין, כאשר כל הנטל על אבחון זיהומים יושב על עובדי מעבדות. שום דבר לא התקדם, חוץ מזה שעכשיו התחילו לחייב אותנו לעבוד 12 שעות ללא תוספת. המערכת הזו זועקת יום אחרי יום".

אדמון מזכירה כי כבר ב־2016 התריע דו"ח של מבקר המדינה על מצב חמור במעבדות בישראל. שנה מאוחר יותר, הוקמה ועדה מקצועית לבחינת הנושא, שהגיעה למסקנות קשות המצביעות על מצב קשה במעבדות. בראש הוועדה עמד פרופ' איתמר גרוטו, המכהן היום כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות.

המשבר הזה הגיע גם לפתחו של נציב שירות המדינה: ביולי 2019 אישרה הנציבות לבתי החולים הממשלתיים לגייס עובדי מעבדות גמלאים לנוכח המצוקה. "כולם סברו שאם לא יטפלו בנושא נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה, והנה עם הקורונה הגענו למצב הזה", הסבירה אדמון. לדבריה, המחסור בכוח אדם עצום: "אם לפני שבוע עשו בסורוקה 30 בדיקות ביום, היום עושים 200 עם אותה כמות עובדים - ויש בסורוקה 6 או 7 עובדים בלבד. לקחו עובדים שרגילים לעשות בדיקות מי שתייה והעבירו אותם לקורונה".

בתי קפה וברים ריקים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, השבוע | צילום: יריב כץ

אדמון מתארת מצב כאוטי שהיא מגדירה "כשוק עבדים": "אין לנו תורנים, כי את התורנים מעסיקים במחיר שעתי. אף אחד לא רוצה לעבוד בתורניות בשכר שעתי. זו עבודה ללא תקן, בלי קביעות. עבדת - קיבלת, לא עבדת - לא קיבלת".

אדמון חושפת עוד כי כעת משרד הבריאות שוקל להחליף את הבדיקות הנוכחיות לזיהוי קורונה, שמתבצעות באמצעות משטח מהאף או מהלוע, לערכות בדיקה לצואה. לדבריה, זו בשורה של ממש: הודות למאמצים של דרום קוריאה – שם שיעור התמותה עומד על 0.6% בלבד, דומה לשיעור התמותה של שפעת רגילה ונמוך משמעותית משיעור של 3%‑4% שדווח במדינות רבות. האבחנות המהירות מאפשרות לבודד החולים ולמנוע התפשטות מהירה יותר, וכן ללמוד עוד על הנגיף החדש.

"צריך מתכונת חירום, בדיוק כמו במילואים"

פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, שוחח גם הוא עם "כלכליסט" וחיזק את דבריה של אדמון. "חייבים להרחיב את התשתית המעבדתית: לבצע בדיקות במעבדות נוספות, להגדיל את נפח הבדיקות במעבדות שכבר בודקות קורונה, להסיר חסמים רגולטוריים, לגייס כוח אדם מתאים מהאקדמיה והתעשייה - בדיוק כמו למילואים - ולעבור לעבוד במתכונת חירום של 24 שעות ביממה, כולל בשבתות". לדבריו, "הרחבת התשתית תאפשר הרחבת מעגל הבדיקות לבחינת היקף ההדבקה בישראל. בנוסף למקרים חשודים שחזרו מחו"ל או חולים שהיו במגע עם חולים מאומתים, מומלץ לבדוק באופן מדגמי אנשים עם תחלואה נשימתית בקהילה, לבדוק מקרי תחלואה נשימתית חדשה - למשל דלקת ריאות - ולאתר ולבדוק צבירי תחלואה נשימתית במשפחות, בתי אבות, מקומות עבודה ומוסדות לימוד. כך יהיה לנו יותר מידע אפידמיולוגי־מעבדתי, שיסייע לקבלת ההחלטות הבאות".

"קצב הבדיקות זינק ל־600‑700 ביום"

ד"ר אודי קלינר, ממלא מקום ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, אומר שיש לו תשובות טובות לאירועים האחרונים הקשורים למעבדות. "בכל הנוגע לעבודה בשגרה, אנו מקבלים את רוב הביקורת. אבל זה ממש לא הסיפור כעת, באירוע הנקודתי הזה של הקורונה", מסביר קלינר. לדבריו, "באירוע הזה אין בעיה של תקציב. מה שאנו מבקשים להרחבת מעגל הבדיקות אנחנו מקבלים. בשגרה זה ממש לא כך. היקף ואופן בדיקות המעבדה מחייבים התאמה בכל שלב ושלב. מה שהיה נכון לפני חודש לא נכון עכשיו. אנו כל הזמן מנסים להעלות את ההספקים. קצב הבדיקות שלנו זינק ל־600‑700 ביום ואנחנו כבר עכשיו עובדים על בסיס של ארבע מעבדות, כל יום, כולל שבת, עד השעות המאוחרות של הלילה. לפני חודש עבדנו עם מעבדה אחת".

עוד לדברי קלינר, מאמצי המשרד לחיזוק המעבדות טרם הגיעו לשיאם: "אנו עובדים על הכשרה והקמה של מעבדות נוספות, כולל אפשרות לגיוס מעבדות של קופות חולים. זה עניין של ימים עד שבועות בודדים עד שנגיע ליכולת לבדוק אלפי בדיקות ביום".

קלינר מציע גם לבדוק את יחס הבדיקות לגודל האוכלוסיה, המראה לטענתו שישראל היא בין המדינות המובילות בעולם מבחינת כמות הבדיקות לגודל אוכלוסייה. בנוסף, הוא מסביר שצריך גם להתייחס לשיעור התחלואה. דרום קוריאה הזניקה את מספר הבדיקות רק כאשר נרשם זינוק בתחלואה. נכון לסגירת הגיליון מספר המקרים בישראל עמד על 82 ובדרום קוריאה על 7,755.

בכל הנוגע למקרים שלא נבדקים, קלינר מסביר כי "בסופו של יום, כאשר אתה קובע מדיניות, אתה חייב לקבוע כללים. כלומר, לקבוע קריטריונים שיגדירו את מי בודקים ואת מי לא. בהחלט ייתכן שיהיו מקרים שנפספס. הכללים האלו משתנים כל הזמן. התחלנו עם אלו ששבים מסין, הגדלנו לכל מי שחוזר מחו"ל ועכשיו הוספנו תסמינים ומקרים קשים. יש דינמיקה ואנו מרחיבים מאוד את הכללים". עם זאת, קלינר הסביר כי אם ישראל תגיע למצב של תחלואה המונית, המערכת לא תוכל לבדוק את כולם - וגם כבר לא יהיה בכך צורך.