צילום: שאטרסטוק
הקרח בגרינלנד ובאנטרקטיקה נמס בקצב מהיר פי 6 בהשוואה לשנות ה-90
אבדן הקרח בגרינלד ובאנטארקטיקה תואם לתרחיש הגרוע ביותר של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים. לדברי מדענים, ללא קיצוץ מהיר ודרסטי בפליטות גזי החממה, עד סוף המאה 400 מיליון איש שחיים לאורך חופים יהיו חשופים כתוצאה להצפות חוזרות ונשנות
הקרח בקטבים נמס בקצב מהיר פי 6 לעומת שנות ה-90 של המאה הקודמת, ואבדן הקרח בגרינלד ובאנטארקטיקה תואם לתרחיש הגרוע ביותר של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) – כך לפי ניתוח חדש שנחשב למקיף ביותר שנעשה עד היום.
לדברי מדענים, ללא קיצוץ מהיר ודרסטי בפליטות גזי החממה, עד סוף המאה 400 מיליון איש שחיים לאורך חופים יהיו חשופים כתוצאה להצפות חוזרות ונשנות.
הניתוח החדש מעדכן ומשלב מידע ממחקרים עדכניים שבחנו את היקף הקרח בקטבים. השתתף בו צוות של 89 מדענים מ-50 ארגונים בינלאומיים, ששילוב ממצאים מ-26 סקירות קרח ומידע שנאסף מ-11 משימות לוויינים לניטור השינויים בהיקף הקרח בקטבים. לפי הממצאים, 2019 תשבור השיאים של שנים קודמות בכל הנוגע לאבדן הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה. שנת השיא הקודמת, 2010, נרשמה אחרי מחזור אקלים שהוביל לכמה קייצים חמים במיוחד. ואולם, גל החום ששטף בשנה שעבר את החוג הארקטי מבטיח בוודאות גבוהה שהיקף הקרח שאבד השנה יהיה גבוה יותר.
מדי שנה בעשור האחרון איבדו גרינלנד ואנטארקטיקה 475 מיליארד טון קרח בממוצע, לעומת 81 מיליארד טון בשנה בשנות ה-90. בסך הכול, בין 1992 ל-2017 נרשם אבדן של 6.4 טריליון טון קרח, 60% ממנו בגרינלנד. התחזיות העדכניות ביותר של IPCC צפו עלייה של 53 ס"מ בגובה פני הים עד 2100, אך אם המגמות העדכניות יימשכו צפויה העלייה לעמוד על 70 ס"מ.
"כל סנטימטר של עלייה בגובה פני הים מוביל להצפות לאורך חופים ולשחיקת חופים, ומשבש חיים של אנשים בכל העולם", אמר לגארדיאן פרופ' אנדרו שפרד מאוניברסיטת לידס והמדען המוביל בניתוח. "תוספת של 17 ס"מ משמע שמספר האנשים שיחשפו להצפות מדי שנה יעלה מ-360 מיליון ל-400 מיליון. לא מדובר באירועים לא-סבירים עם השפעה קטנה. זה משהו שכבר מתרחש ושיחריב קהילות שחיות לאורך חופים".
ד"ר אריק איבינס ממעבדת ההינע הסילוני של נאס"א, שהוביל את הניתוח לצד שפרד, הוסיף: "אבדן הקרח הוא סימן ברור להתחממות גלובלית. המדידות הלוויניות מספקות ראיות בלתי-ניתנות לערעור וממקור ראשון". שפרד ציין שהקרח בקטבים הגיב באיטיות להתחממות הגלובלית, ושגרינלנד ואנטארקטיקה היו יציבות בתחילת שנות ה-90 חרף עשורים של התחממות. המשמעות, לדבריו, היא שגם אם פליטות גזי החממה ייפסקו כיום צפויות לפחות עוד 30 שנים של נמיסת קרח בקטבים.