משבר הקורונה מחייב עצמאות חקלאית ישראלית

התפשטות נגיף הקורונה נחתה במפתיע על המשק הכלכלי העולמי והישראלי. אם בתחילה, נראה היה כי מדובר בעניין מקומי שיתכן ואף יפסח מעלינו, התבדנו וכיום כבר ברור כי לאור התפשטותו של הנגיף והשלכותיו על הכלכלה העולמית, זו עלולה להיות שנה קשה עבור הכלכלה הישראלית.

כבר עכשיו, עוד לפני שיא התפשטות הנגיף בישראל, ניתן לראות את החשיבות של עצמאות תזונתית עבור מדינת ישראל. התנועה האווירית כמעט שפסקה, קצב תנועת הסחורות בעולם הואט וניכרות השלכותיה השליליות של המדיניות הממשלתית שבמשך שנים מבכרת יבוא מזון מהחי על פני ייצור מקומי.

המדינה מובילה לאורך שנים מהלכים המצמצמים יצור מקומי של מזון לטובת יבוא. כתוצאה מכך מגדלי בע"ח סוגרים את פעילותם בזה אחר זה ואיתם נפרדת המדינה מנכסיה האסטרטגיים ביניהם ידע מקצועי וקרקע. נכסים אלו מהווים בסיס הכרחי לשימור יכולת פוטנציאלית לייצור מזון מהחי בעת חירום, בין אם בעקבות התפשטות מגיפה, אירועים בטחוניים או שינויי אקלים.

מדיניות הממשלה מבוססת ככל הנראה על ההנחה כי יבוא מזון מן החי מביא להפחתת המחירים לצרכן ולהורדת יוקר המחיה. אלא שנתוני משרד החקלאות ובחינת המחירים ברשתות השיווק מלמדים כי למרות היבוא המוגבר ורפורמות נוספות שהנהיגה המדינה בשנים האחרונות, המחיר לצרכן לא הוזל. להפך, החקלאים והמגדלים המקומיים נעלמים, השווקים הופכים יותר ויותר ריכוזיים, המדינה מעשירה את קופתה ממיסים, והאזרח הקטן? הוא באורח פלא לא נהנה מהוזלת מחירי הבקר, צאן, מוצרי חלב, דגים ועוד.

היקף הייצור המקומי של חלב, מוצר יסוד המצוי תחת פיקוח, עומד על כ- 1.5 מיליארד ליטר בשנה | צילום: אריאל בשור

הסכם החלב האחרון של המדינה, שטרם יושם עקב המצב הפוליטי, כולל פתיחת יבוא למוצרי חלב - גבינות וחמאה. מהלך זה צפוי להעביר מאות מיליוני ליטר (כ- 15% אחוז) מהייצור המקומי לטובת ייצור במדינות אחרות, זאת בנוסף לשחיקת המחיר למגדלים. גם בתחום זה כמו ברבים אחרים, פגיעה בייצור המקומי צפויה להוביל לתגובת שרשרת שתפגע במפעלים מקומיים, מחלבות, אפשרויות תעסוקה ועוד.

היקף הייצור המקומי של חלב, מוצר יסוד המצוי תחת פיקוח, עומד על כ- 1.5 מיליארד ליטר בשנה. חלק מהותי מהכמות המיוצרת בישראל לא ניתן ליבוא בשל חיי מדף קצרים. היתרה – מאות מיליוני ליטר בשנה, נבחנת חדשות לבקרים תחת רפורמות והסדרים שונים שנועדו על פניו להוריד את יוקר המחיה, כאשר בפועל המדינה עלולה להגביר את התלות ביבוא ולגרור לירידה בביטחון התזונתי של התושבים.

דגים מיובאים הם דוגמא לאחד ממקורות ההכנסה הגבוהים של המדינה ממסים. דגי אמנון מובילים בראש רשימת הפריטים הרווחיים ביותר למדינה כתוצאה משיעורי המכס הגבוה הנגבים על ידה עבורם. בזמן שמגדלי הדגים הישראלים כמעט ונעלמו מהשוק המקומי המחיר לצרכן לא ירד. מרבית הציבור אינו מודע לכך שמרבית דגי האמנון המיובאים לישראל מגיעים מסין. כעת, כש"מכת הקורונה" פוגעת בכלכלות העולם, נשאלת גם השאלה האם ניתן להסתמך על יבוא אמנונים במצב כזה.

מובן שבניהול סיכונים וכלכלות שוק גלובליות אין הגיון להתבסס על ייצור מקומי בלבד, אולם האיזון בישראל הופר שכן התועלת הפוטנציאלית ממדיניות היבוא - הוזלת המחיר לצרכן, לא התממשה בפועל ואילו היכולת לאספקת המזון לאוכלוסיה בעת משבר, כבר עתה מוטלת בספק. משרד החקלאות עצמו מדווח כי בעשור האחרון כמות המקנה המיובאת לישראל רשמה עלייה משמעותית, יבוא צאן גדל פי 3 בין השנים 2019-2014 ויבוא העגלים צמח פי 2.4 משנת 2011 – והכל על חשבון יכולת הייצור בשוק המקומי.

מזון מן החי מיובא מאוסטרליה, פורטוגל, סין ועוד, וכך באמצעות שורה של רפורמות שמטרתן "שיפור איכות החיים והורדת יוקר המחיה", החלישו ממשלות ישראל בשנים האחרונות את העצמאות הכלכלית של מדינת ישראל ואף פגעו בכלכלה המקומית ובבטחון התזונתי של התושבים.

בחסות הקורונה, הפרשנים הכלכליים כבר מכינים את הציבור לעליית מחירים דרמטית ולמחסור הצפוי במוצרי מזון בסיסיים, כאשר מדינת ישראל במו ידיה הגדילה משמעותית את התלות במדינות אחרות לצורך אספקת בשר בקר, צאן, מוצרי חלב ודגים. אולי דווקא ברגעי השפל תתבהר ההבנה שאיזון נכון בין כלכלה מקומית עצמאית וחזקה, המשלבת יבוא כגיבוי וכמענה לצרכים עונתיים, הינה אבן יסוד בחוסנה הכלכלי והבטחוני של מדינת ישראל בשגרה ובעתות משבר.

מדינה החפצה חיים חייבת להיות ערוכה למשברים. שימור יכולת הגידול והיצור המקומי חיונית להגברת העצמאות הכלכלית, לאספקת מזון איכותי ולהרחבת מקורות תעסוקה ובטחון. המפתח נמצא בידי הממשלה שרק צריכה לשנות תפיסה.

אורי לופט הוא מנכ"ל מילובר