אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"הקורונה בלמה את ההמונים שנתניהו תכנן להוציא לרחוב" צילום: עמית מגל

ראיון כלכליסט

"הקורונה בלמה את ההמונים שנתניהו תכנן להוציא לרחוב"

משבר הקורונה עשוי להחליש את ראש הממשלה מול בני גנץ, סבור פרופ' יוסי שיין, ראש בית הספר לממשל באוניברסיטת ת"א. עם זאת מזהיר שיין כי “נתניהו עדיין מסכן את הדמוקרטיה ומולו ליברמן הוא חבל ההצלה שלנו"

17.03.2020, 09:35 | משה גורלי

המפגש בין משבר הקורונה לשלטון נתניהו מאיים על הדמוקרטיה הישראלית השברירית ממילא: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין משתמש בסמכותו כדי לא לכנס את המליאה ולהתניע את הכנסת שנבחרה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקש, בחסות המשבר, להפעיל את השב"כ נגד האזרחים. שר המשפטים אמיר אוחנה משתמש בסמכותו לסגור את בתי המשפט ושופטי נתניהו מזדרזים לדחות את פתיחת משפטו. האם צירוף המקרים מדאיג? 

קראו עוד בכלכליסט

לדברי יוסי שיין — פרופ’ למדע המדינה וליחסים בינלאומיים, ראש בית הספר לממשל ולמדיניות באוניברסיטת תל אביב ומחבר הספר “המאה הישראלית” — הקורונה היא “אולי הזדמנות של נתניהו לכרסם בדמוקרטיה אבל היא גם פוגעת בו. "הדמוקרטיה אולי נפגעת מהצעדים הדרקוניים אבל בו בזמן ההמון שרצה נתניהו להוציא לרחובות נגד גנץ וממשלת המיעוט — נבלם. בשעת חירום גם ההסתה נבלמת. צריך לנהל את הבידוד, צריך לשמור על 2 מטר בין איש לאחיו, האזרחים אפילו מבינים שבין הערבים יש רופאים. כל זה פוגע ביכולת הגיוס של נתניהו בעד ממשלת הימין ונגד ממשלת מיעוט. וזה גם מחליש אותו במשא ומתן על האחדות".

פרופ פרופ' יוסי שיין. “נתניהו ואוהדיו מנסים להפוך יריבים פוליטיים ל‘אויבים'" | צילום: עמית מגל פרופ

אתה מזהה באסטרטגיה הגדולה של נתניהו איום על הדמוקרטיה?

"אנחנו בתוך משבר פוליטי וחוקתי מתמשך והמערכת לא מתפקדת על פי היגיון של רוב ומיעוט. נתניהו ואוהדיו מנסים להגדיר את כללי המשחק על פי הגדרות של ‘אויבים’ ו’עמיתים’ ולא על פי הפרוצדורות הקואליציוניות של רוב ומיעוט או עליונות המשפט. לכן הם לא נותנים אפילו אמון בספירת הקולות כחלק מדה־לגיטימציה עמוק למערכת: עם סימון של היריבים מהשמאל כבוגדים ושל הערבים כאזרחים שלא ראויים לשבת בממשלה או אפילו לתמוך בה. אלה הדברים שמדרבנים את השר אוחנה לסגור את בתי המשפט ואת יו”ר הכנסת אדלשטיין שלא לכנס את הכנסת ולנסות להפעיל את השב"כ נגד אזרחים".

נדמה שהדגש עבר כרגע מהסתה לפולחן אישיותו של המנהיג.

“נתניהו מרגיש שמשבר הקורונה הוא אזור הנוחות שלו שיגביר את הפופולריות שלו כרופא־על. שם אין לו בעיה של גרעון תקציבי והוא יכול לתרגם את ההישג במדיה שם הוא נתפס בתור המושיע, המלך, הקוסם שאין בלתו. הדמוקרטיה הליברלית מצויה כרגע במגננה קשה. אין לה רעיונות והתומכים בה מתקשים מול פופוליסטים, מול מניפולציה תקשורתית וכרסום בדמויות המופת של הציבור ושל המוסדות עצמם — כל זה תוך ניסיון להלך אימים ולא לקבל תהליכים. לכן חשוב ששלושה רמט"כלים לשעבר יגבשו מולו אופוזיציה, שתעשה הכל כדי להקים ממשלה".

"ליברמן שחקן מפתח"

על ההנחה כי המגיפה מסייעת לנתניהו מכיוון שסגנונו מחייב לתחזק אויב, ואם לא הערבים, אז שתהיה הקורונה, משיב שיין כי "זה תואם את מהות הפוליטיקה והמדינה כפי שהוגדרה כבר על ידי התיאוריטיקן הגרמני קרל שמיט, כבסיס העליון לגיוס הקולקטיב הלאומי תוך הגדרת האויבים: 'פוליטיקת החירום' שבה הכל מתגמד מול המשימה לשמור ולהגן על השבט ולכך צריכים מנהיג על בעל סגולות יוצאות דופן. זוהי פוליטיקה העוינת את הפרוצדורות והליברליזם. הפוליטיקה השנייה נועדה להכיל שסעים ולשמור על חרויות בתוך מערך חוקתי של הפרדת רשויות ומגילת זכויות".

מה תרומת אביגדור ליברמן בהתנגדות לנתניהו?

"העובדה שאביגדור ליברמן הפך שחקן המפתח קריטית. הוא פשוט חבל ההצלה. ליברמן הבין היטב את הכשל הקולוסלי של מדינה מודרנית המתנהלת על ידי כוחות הלכה המחבקים את ראש הממשלה. והוא לוחם עד עכשיו באומץ. לא רק בברית הפוליטית־הכלכלית־הערכית בין נתניהו לחרדים הפוגעת באופי המודרני, הציוני והדמוקרטי של ישראל; אלא שהוא גם זה שמאפשר קואליציה חלופית לנתניהו, אפילו עם ערבים כתומכים, כי לדידו נתניהו ירד מהפסים.

“נתניהו שמבין שהחרדים הם הגוש היחידי שעליו כדאי להישען פוליטית, אף שהם לא מקבלים את האתוס הריבוני המודרני, עושה תעלולים: בין דיבורים על היותו אלוף מדינת הסטארט־אפ לבין היותו המקדם של מדינת ההלכה לבין היותו מצביא החירום. אבל יש סכנה שהכל קורס. הכלכלה והמוסדות. ראינו השבוע את הבוז שהחרדים רוחשים כלפי הריבונות ואת ההתרפסות של נתניהו בפני רבנים ואת עליונות הרב קנייבסקי, שקרא לתלמידי הישיבה להפר את הנחיות החירום בישיבות (בהמשך חזר בו והנחה לימודים בקבוצות של עשרה — מ.ג) וכל זה מתלבש היטב על מאבקו במערכת המשפט הישראלית”.

נתניהו מצליח באמת להרתיע ולהחליש את מערכת המשפט.

“נתניהו מנצל תהליך לגיטימי במאבק לגיטימי להחזרת המשילות מהמשפט לפוליטיקאים. אבל ברור שזה נועד לצרכיו האישיים כשהוא מזהה את האקטיביזם השיפוטי עם תפירת תיקים, כאילו שמערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שמנסים להשיב לעצמם את המשילות. הוא מצליח להפוך את הביקורת הלגיטימית לעוינות נוראה שמזעזעת את מערכת המשפט וההערכה שלי היא שהמערכת מורתעת, נחלשת ומתגמדת.

“בנוסף יש לה את הצרות שלה כמו סיפורי אפי נווה והגילויים המביכים על שופטים. בנוסף לאיבוד תומכיה הפוליטיים, מאבדת מערכת המשפט גם את יכולתה להתמודד עם הימין האינטלקטואלי מבית מדרשו של פרופ' אלן דרשוביץ, עם ביקורתם של דניאל פרידמן, מני מאוטנר, אמנון רובינשטיין ואחרים ועם מוסדות כמרכז שלם וקהלת. לכל אלה השפעה מצטברת שתורמת להיחלשות מערכת המשפט".

זה יציל את נתניהו ממשפט?

“זה לא יציל אותו. לדינמיקה ולביורוקרטיה המשפטית יש כוח משלהם. אחת מחולשות הטענה בדבר תפירת תיקים היא שאחראים לכך אנשים ישרי דרך כמו רוני אלשיך ואביחי מנדלבליט, שהוא עצמו מינה לתפקיד. אז נכון שגם אותם ניסו ללכלך בפרשות הממד החמישי (אלשיך) ומסמך הרפז (מנדלבליט), אבל ברגע שכתב האישום הוגש, המשפט יתחיל, גם אם באיחור".

"פה זה לא אירופה"

על השאלה אם אנחנו חשופים לסכנה של קריסת הדמוקרטיה, כפי שארע באירופה במאה ה־20. משיב שיין כי צריך להיזהר עם השוואות כאלה “המצב באירופה הפאשיסטית של אחרי מלחמת העולם הראשונה היה שונה מאוד. היא יצאה ממלחמה, המערכות לא תיפקדו. וגם המורשת הדמוקרטית עמדה תחת מתקפה.

הדמוקרטיה קרסה במלחמות אזרחים ובמאבקים עקובים מדם. היום אין אידיאולוגיות פאשיסטיות כאז, אבל יש כוחות חושך פופוליסטיים שעלולים לכרסם בדמוקרטיה הישראלית. זו מגמת שקיימת גם בארה”ב, הודו, הונגריה ופולין, שהתעוררה לעתים כתגובת נגד לעודף רציונליזציה, מערערעת על רוח הדמוקרטיה ומעוותת את הרצון האמיתי של האומה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות