אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כך נדאג ליום שאחרי צילום: קובי מהגר

כך נדאג ליום שאחרי

בסופה של תקופת הכאוס הנוכחית שהביא נגיף הקורונה תזרח השמש אך ורק על עסקים שיערכו כבר היום למצב החדש. מי שלא יידע כיצד לעמוד על זכויותיו – ייעלם

18.03.2020, 16:20 | עופר צור

נגיף הקורונה תופס אותנו בסיטואציה בלתי אפשרית. אנו עומדים מול צורך להתמודד עם אויב בלתי נראה בעל כוחות בלתי מוגבלים. צורת החיים של הנגיף פשוטה, או שמא נאמר – פשטנית. לפיכך אין לו חולשות. בניגוד לנו, הוא לא צריך חמצן, מזון או מים. הוא מתקיים בכל תנאי סביבה שהם. הארכי-נבל הזה (arch villain) מתרבה ומשתכפל כשהוא מוזן בפחד הכי קמאי שלנו. הפחד להישאר לבד. כך, ואם האינסטינקט הטבעי דורש בדרך כלל לצופף שורו נגד אויב משותף, הרי שהטפיל הזה דווקא מתעצם במצב שכזה וקצב ההדבקה אז נמצא בטור הנדסי עולה.

כדי להתמודד עם הנגיף אומרים שצריך לבודד ולהתבודד. לסגור גבולות. ערים, בתי ספר, בתי עסק, ובתים. הטרוריסט הזה הגיע אלינו לתקופה שאורכה אינו ידוע. הוא תוקף כל מי שהוא בא עמו במגע, כאשר מטרתו להמית בחניקה ולא ניתן להביס אותו בכלים רפואיים מוכרים. שימוש במודלים מתמטיים כדי לצפות את התעצמותו האקספוננציאלית מעורר חלחלה.   

הכותב, עו"ד עופר צור, צילום: קובי מהגר הכותב, עו"ד עופר צור | צילום: קובי מהגר הכותב, עו"ד עופר צור, צילום: קובי מהגר

תקופת כאוס, בלבול, חוסר ודאות כזו – לא ידענו. אם המצב לא היה כל כך נפיץ ומסוכן בכל מובן שהוא, היינו מתבוננים מהצד בהשתאות בניסוי החברתי הגדול והמורכב ביותר שזומן לאנושות אי פעם. ניסיון להתמודד ללא כלים מתאימים עם יצור שאינו יכול להיקרא חי ובכל זאת נוטל חיים.

במקום לשלוט בנגיף אנחנו מנסים לשלוט בטרפו. בעצמנו. במסגרת המאבק מזומנים לנו מלמעלה צווי חירום. נשללות מאתנו זכויות אישיות וחרויות בסיסיות אובדות. הכל נדרש בשם אחריות קולקטיבית וערבות הדדית. מדובר במצב דברים שמאתגר את כל מה שהכרנו. את דרך חיינו.

תחנת רכבת מרכז ריקה , צילום: עופר צור תחנת רכבת מרכז ריקה | צילום: עופר צור תחנת רכבת מרכז ריקה , צילום: עופר צור

האם אנו ערוכים ליום שאחרי? ליום שבו נצא מהבידוד רק כדי לגלות שאין ברירה אלא להמשיך ולחיות לצד הקורונה כל עוד לא ימצא לה חיסון והכל היה לשווא עד כה. האם אנו ערוכים להתמודד עם תקופה נוספת של בידוד. האם לצד השלילה (הזמנית?) של החירות ושינוי סדר העדיפויות קיים אצלנו תכנון עסקי ומשפטי פרטני לעתיד הקרוב והרחוק. האם המדינה נערכת ליום שאחרי? האם היא תדאג לנו? עסקים גדולים כקטנים קורסים ומאבדים כבר היום את דרכם.

תוניות עסקיות שהיו טובות לשבוע שעבר, נראות מגוחכות כיום. חסכונות של שנות דור אינם עוד. הבורסות קורסות. מוסדות פיננסים ואחרים מבצעים חישוב מסלול מחדש. האשראי הבנקאי יתאים את עצמו למצב החדש. קיפאון מימוני. לבידוד ניכנס בשנת 2020 אבל נצא ממנו 1980.

קשה לתכלל היום את ההרס והשמדת הערך. לא מדובר בהאטה כלכלית אלא בקטסטרופה בלתי נתפסת. כזו שנחזית להיות בשליטה רק מחמת שרמי מעלה חמורי סבר מדבררים אותה, אך היא מוזנת בפניקה. איש אינו יודע היום להעריך מה ילד יום. מתי יסתיים המשבר, ומה יקרה לאחריו.

חלק נכבד מההחלטות של היום מתקבלות רק כדי לתקן טעויות בהחלטות שנעשו אתמול וחוזר חלילה. בסופה של התקופה תזרח השמש אך ורק על עסקים שיערכו כבר היום למצב החדש. ישרדו רק כאלה שיקבלו החלטות מידיות היום כיצד לנהוג מחר. ישרדו רק אלה שלא יחכו לעזרת המדינה, שלא תגיע. ישרדו רק אלא שינעלו נעלי ספורט וירוצו מהר מהמתחרים. ישרדו רק אלה שידעו לנצל את ההזדמנות הגדולה ביותר שנולדה אי פעם - לחזור במנהרת הזמן 30 שנה לאחור אבל עם השכל של היום. לפני שהשמש תזרח – הלילה יהא אפל מאוד. סכינים ישלפו, ומלאה כל הארץ משפט. הערכות והכנה מוקדמת לכך כבר היום, תהיה במקומה. מי שלא יידע כיצד לעמוד על זכויותיו – ייעלם. העיקר הבריאות?, הלוואי!.

הכותב הוא ראש מחלקת הליטיגציה במשרד גורניצקי ושות' ויו"ר ועדת בית המשפט העליון בלשכת עורכי הדין

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות