צילום: רויטרס
ניתוח כלכליסט
המוצא האחרון של טראמפ: חלוקת כסף ישירות לאזרחים
התחמושת שבזבז טראמפ לא הרגיעה את השווקים, ורעיון פיזור הכסף ישירות על האזרחים מקבל תאוצה. יש כבר הסכמה נדירה בין הדמוקרטים לרפובליקנים בסוגיה, אבל האפקטיביות של המהלך מוטלת בספק
שבוע חלף מאז הודה דונלד טראמפ כי משבר הקורונה הוא אמיתי והתחיל בניסיון להתמודד עמו. אלא שהכלים הקונבנציונליים ובראשם הורדת ריבית, הזרמת מאות מיליארדי דולרים למערכת הפיננסית וגיבוש חבילת תמריצים פיסקאליים "רגילים" מוצו במהירות מבהילה. השווקים, בעיקר בארה"ב ובאירופה, שני מוקדי הקורונה הנוכחיים, ממשיכים לשדר עצבנות חריפה בתנודות יומיות שטרם נראו עד היום.
קראו עוד בכלכליסט
את הפחד הנוכחי בשווקים לא הצליח אף לא אחד ממנהיגי העולם להדביר עדיין באמצעים "המשבריים" הרגילים. כעת הצורך בהפעלת כלים לא קונבנציונליים ברור. אנחנו לא בעוד משבר, אלא במשבר בלתי קונבנציונלי שפוגע בו־זמנית הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש.
המשבר הדו־צדדי הזה מוביל כעת גם להסכמה דו־צדדית נדירה בין הכלכלנים והפוליטיקאים הדמוקרטיים לבין הצד הקונסרבטיבי כי לא נותר אלא לפנות למוצא האחרון – כסף הליקופטר (helicopter money). לא מדובר בעוד מונח כלכלי מורכב שנזרק לחלל האוויר מאז פרוץ המשבר, אלא פשוטו כמשמעו: לפזר דולרים ישירות על אזרחים. לא באמצעות ריביות או הלוואות, אלא ממש במשלוח המחאות לתיבות דואר.
סטיב מנוצ'ין, שר האוצר האמריקאי, אמר ביום שלישי: "אנו רוצים לוודא כי האמריקאים מקבלים מזומנים לכיסים שלהם מהר. הנשיא יודע שהאמריקאים זקוקים למזומן, וזה צריך לקרות בשבועיים הקרובים". על פי המסתמן, מרבית אזרחי ארה"ב יקבלו 1,000 דולר, אם כי בשלב זה עוד לא ברורים הפרטים הקטנים ויהיו החרגות מסוימות. כפי שאמר מנוצ'ין, "אין סיבה לשלוח צ'קים לאנשים שמרוויחים יותר ממיליון דולר בשנה". היקף תוכנית החירום עשוי להגיע לטריליון דולר, כאשר אתמול עוד לפני פתיחת המסחר בניו יורק אמר שר האוצר האמריקאי כי שיעור האבטלה בארה"ב עלול לזנק ל־20%.
"הליקופטר בן"
הרעיון של העברת כסף ישירה אינו חדש ונהגה עוד בשנות השישים על ידי הכלכלן הנודע זוכה פרס נובל מילטון פרידמן. גם בן ברננקי, שנחשב לאחד מיושבי הראש הטובים בהיסטוריה של הפד, שניווט את הכלכלה האמריקאית והעולמית כולה במהלך המשבר של 2008, דגל באמצעי המוניטרי הנוסף בארסנל ואף כונה בשל כך "הליקופטר בן".
במקור, התפיסה גובשה ככלי להתנעת כלכלה שתקועה בדפלציה, כלומר ההפך מאינפלציה, כאשר גם ירידת מחירים לא מצליחה לשכנע את הציבור לצרוך ובכך בולמת הגדלה של פעילות כלכלית, כלומר צמיחה. במקרה כזה אמורים הצ'קים לגרום לאנשים לבזבז יותר ולאפשר בכך לכלכלה לצאת ממיתון.
השאלה הגדולה כעת היא האם זה הזמן דווקא למהלך של העברת כסף ישירה לציבור. מרבית הכלכלנים מסכימים כעת כי הפד ירה מוקדם מדי באקדח הריבית ולא שמר לעצמו שום תחמושת לרגעי המשבר המחריפים. הפד מגיע לנשק כסף הליקופטר דווקא כשאזרחי ארה"ב נמצאים גם הם בדרך לסגר וחלק גדול מהעסקים כבר מושבתים. על כן, לא מדובר בהשגת היעד המקורי של הגברת הצריכה.
אלא שההסכמה הרחבה מקיר לקיר בין הכלכלנים מאסכולות שונות לגבי נחיצות המהלך, נובעת מכך שהצ'קים האלה נועדו בעיתוי הנוכחי להבטיח משהו בסיסי הרבה יותר – שרידות כלכלית של משקי בית. אזרחים, לא רק בארה"ב, אלא בעולם כולו יזדקקו לכסף רק כדי לעמוד בהוצאות הקבועות כגון רכישת מזון ותרופות לצד תשלום משכנתאות או דמי שכירות ותשלומים עבור השירותים הבסיסיים ביותר כמו חשמל ומים.
אחרי הונג קונג
הדוגמה הראשונה למהלך מגיעה, שוב, כמו כל דבר במשבר הקורונה, מהמזרח. הממשלה בהונג קונג הודיעה כבר בסוף פברואר על חלוקת צ'ק של כ־1,200 דולר לכל אזרח במדינה שמלאו לו 18. בינתיים עוד מוקדם מדי לדעת מה תהיה ההשלכה של הזרקת מזומנים זו על המערכת.
המתנגדים למדיניות זו טוענים לרוב כי חלוקת הכסף הישירה לא מבטיחה עלייה בצריכה. במקביל, שני פרופסורים נחשבים לכלכלה בברקלי, גבריאל זקמן ועמנואל סאז, העלו הצעה לפיצוי ישיר עבור חברות שנפגעו מהמשבר כגון חברות תעופה ותיירות. הם מציעים שהממשלות ישלמו את שכר העובדים במשך כמה חודשים בחברות שנפגעות הכי קשה. כך להערכתם אפשר להבטיח כי המיתון יהיה אמנם עמוק אך קצר ולא ייהפך לשפל כלכלי עם המוני מובטלים.