אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כך משטח נתניהו את עקומת הדמוקרטיה צילום: יונתן זינדל/פלאש90

כך משטח נתניהו את עקומת הדמוקרטיה

משבר הקורונה מתלבש על המשבר החוקתי המתמשך, ושניהם מאפשרים לנתניהו לחבל בדמוקרטיה ולהעצים את פולחן המנהיג העליון. הרעיון ההזוי של שני שרי משפטים הוא הראייה הניצחת לכוונתו להמשיך ולהחריב את מערכת המשפט, עכשיו, אם אפשר, גם בסיועו ובגיבויו של גנץ

22.03.2020, 07:00 | משה גורלי

1. הדמוקרטיה – זה כל הסיפור. מפת המנדטים מבהירה אותו: לגוש הימין ומצביעיו, 58 מנדטים, לא אכפת מהדמוקרטיה. לגוש ה־62 שמנגד חשובה הדמוקרטיה, אבל הוא מפוצל ומבולבל מכדי להיאבק עליה בנחישות יעילה. ובעברית פוליטית – הגוש בהנהגת בני גנץ וכחול לבן מתלבט האם, ובאילו תנאים, יצטרף לגוש שוללי הדמוקרטיה. קבלת תיק המשפטים צריכה להיות תנאי בל יעבור להצטרפות.

קראו עוד בכלכליסט

בינתיים, מי שיוצאים לקרב על הדמוקרטיה הן התקשורת, עמותות איכות שלטון וזכויות אזרח, אזרחים שיוצאים להפגין למענה ועכשיו גם בג"ץ שנכנס בימים אלה לתמונה.

משבר הקורונה מתלבש על המשבר החוקתי המתמשך: ממשלת מעבר, כנסת משותקת, תיקו פוליטי שלא ניתן להבקעה, מערכת משפטית מאוימת. ושני המשברים מאפשרים לנתניהו לזנב ולחבל בדמוקרטיה. משרד הבריאות מספק לו את רעיונות ההחמרה – מהסגר הכללי ועד מעקבי השב"כ. הכל כשר כדי לשטח את העקומה. ומצבו האישי מספק לו את המוטיבציה. כי מה מצפה לו אחרי המשבר? פתיחת משפטו בתיקים שכבר ממתינים במחוזי בירושלים, פתיחת חקירה על המניות שקיבל ממיליקובסקי ואולי גם ועדות חקירה על הצוללות ומשבר הבריאות. גם לו יש עקומה לשטח.

בנימין נתניהו, צילום: יואב דודקביץ בנימין נתניהו | צילום: יואב דודקביץ בנימין נתניהו, צילום: יואב דודקביץ

2. בינתיים הוא מנסה לשטח את הכנסת ואת בתי המשפט. נתניהו מנסה לחבר בין בהלת הקורונה המוצדקת לבין הסנטימנט האנטי־דמוקרטי של מחצית העם ולצרף לשניהם את גנץ. ובגנץ אין לקנא – הוא באמת שוחר טוב, והוא מתקשה לסרב להזדמנות להציל את הדמוקרטיה. אבל האם הסיכוי שווה את הסיכונים: גם לשרת תחת נתניהו, גם להאמין להבטחותיו, גם לסכן את שלמות כחול לבן ובסוף להיות גם שותף להרס הדמוקרטיה.

יולי אדלשטיין , צילום: יואב דודקביץ יולי אדלשטיין | צילום: יואב דודקביץ יולי אדלשטיין , צילום: יואב דודקביץ

סירובו של נתניהו להרפות ממשרד המשפטים הוא תמרור אזהרה בוהק. אם נתניהו מתעקש להשאיר את אוחנה, סימן שידיו אינן נקיות. איך אמר פעם נתניהו על אולמרט – ראש ממשלה שהוא נאשם בפלילים הוא גם חשוד בניגוד עניינים בהפעלת סמכויותיו. נדמה שגם בעניין הזה עבר נתניהו מזמן ממעמד של חשוד לנאשם. ולמצבור הראיות שיפורטו בהמשך, נוסף גם הרעיון החדש – שני שרי משפטים.

אמיר אוחנה, שר המשפטים, צילום: יהונתן ולצר, TPS אמיר אוחנה, שר המשפטים | צילום: יהונתן ולצר, TPS אמיר אוחנה, שר המשפטים, צילום: יהונתן ולצר, TPS

3. הרעיון עלה בימים האחרונים במסגרת המשא ומתן לאחדות – למנות שני שרי משפטים או שר וסגן שר ברוטציה שמחוייבים בהסכמה ביניהם. החוק אינו מאפשר שני שרים, אבל אין לדעת, בימים טרופים ומוטרפים אלה הבדיחה של היום היא תקנות שעת החירום של מחר. בכל מקרה, הפתרון עוקף החוק יכול להיות בדמות הסכמה על שר וסגן שר שווי מעמד. המתכונת הדו־ראשית הזו היא לא רק רעיון מטומטם שירבה קטטות, והיא לא רק רעיון שיגביר את אי האמון במערכת המשפט. היא בהחלט כל אלה, והיא עוד משהו – היא הראייה הניצחת לכוונתו של נתניהו להמשיך ולהחריב את המשפט והדמוקרטיה. ועכשיו, אם אפשר, גם בסיועו ובגיבויו של גנץ.

למה צריך שני שרי משפטים? כדי שהחתול ישמור על העכבר ולהיפך. אז הם לא ישמרו, הם ימשיכו להתקוטט – על מינוי פרקליט מדינה, על דמותו של היועץ המשפטי הבא, על השליטה בצינור החקיקה בפונקציה של ראש ועדת שרים לענייני חקיקה. ושר המשפטים הוא גם ראש הוועדה לבחירת שופטים. אז מי יעמוד בראש הוועדות האלה? החתול או העכבר.

ושר המשפטים נושא גם באחריות הממלכתית להגנת שמה הטוב של מערכת המשפט – היועץ המשפטי, הפרקליטים והשופטים שמנועים מלהתגונן מפני ביקורת בגלל מעמדם כעובדי מדינה ושופטים. נניח שמחר יגדפו שרי ממשלה את בית המשפט העליון בגלל פסיקה שלא מצאה חן בעיניהם. מה יעשו החתול והעכבר? האחד יגן על השופטים והשני יצטרף למנאצים?

אם יש הצדקה לכניסת גנץ לממשלת אחדות היא הצלת המשפט והדמוקרטיה. הסירוב של נתניהו להרפות ממשרד המשפטים מלמד על כוונתו לסכל כוונה זו. למה להחליף את אמיר אוחנה שעושה חיל בכל הקשור לבוס שלו. לפי הרעיון הדו־ראשי אוחנה יישאר ויצורף לו סוג של משגיח. התוצאה היא שנקבל את אוחנה בווליום מוגבר – שימשיך להתעלל גם במערכת וגם במשגיח.

מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה , צילום: יריב כץ מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה | צילום: יריב כץ מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה , צילום: יריב כץ

4. הראיות להתנקשות מתמשכת בדמוקרטיה הישראלית הולכות ומצטברות: האשמת הרשויות בתפירת כתב אישום כדי לבצע הפיכה שלטונית; יוזמות חילוץ חקיקתיות; מינויים כמו "מלטף המדינה" ושר המשפטים; מחשבות למנות יועץ משפטי לעיכוב ההליכים; תקנות חירום לסגירת בתי משפט. ועכשיו המאמצים להשבתת הכנסת. נתניהו משתחרר בהדרגה מכל רסן מוסרי או פוליטי. איזונים ובלמים? על זה אמרו ב"ארץ נהדרת" – מה הבעיה, בשביל זה לא צריך את הכנסת, המוסכים פתוחים.

הזלזול המתמשך של נתניהו בדמוקרטיה מונע מהתמריץ האישי שמגובה כעת במשבר הקורונה. והוא נעטף ומלובה בסביבה האנושית שמנהלת אותו ומתנהלת בהשראתו. רעייתו ובנו שמתבצרים בבלפור, המוציא והמביא נתן אשל, והדמויות הפוליטיות שהוא מתפעל כדוד אמסלם, יריב לוין, זאב אלקין, מיקי זוהר ואמיר אוחנה. בהחלט גלריה שדמוקרטיה לא תצמח מהם.

והסכנה עמוקה אפילו יותר מזו שמזמנות הנסיבות הפוליטיות והבריאותיות. ברשתות גוברת הבריונות ועוצמת השטנה כלפי כל מי שמעז לפקפק במנהיג. תהליך פולחן האישיות הולך ומתעצם. ההופעות התכופות בטלוויזיה מפמפמות את הגדולה של הראש, את המסירות האינסופית למען העם, את הקשרים הבינלאומיים שבלעדיהם לא ניוושע. והעיקר, המאמץ המוסווה, אבל הברור לעין, לסמן את האחראים למחדלים שמתחילים להיחשף, שזה כולם חוץ ממנו.

במובן הזה ברורה גם קריאתו לגנץ להיכנס תחת האלונקה ולהרחיב את מוטת האחריות לקראת חצי מיליון המובטלים שישוועו להנשמה כלכלית, ביחד עם האחרים שישוועו להנשמה אמיתית.

אבל נתניהו לא יכול לאחוז בשני אלה – גם בהרחבת האחריות וגם בהחרבת הדמוקרטיה. או אחריות משותפת אמיתית או שלטון יחיד מתמשך באמצעות ממשלת מעבר, שלא תעבור מהעולם.

מעקבי השב"כ או בריונות המשטרה כלפי המפגינים הם עדיין לא עדות לגיוס הגופים האלה לדיקטטורה שבדרך. אבל, ככה זה מתחיל. ככה מרגילים את הציבור. וממילא צריך להרגיל רק את חציו, כי לחצי השני ממילא לא אכפת.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות