אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כך משנים הבידוד והסגר את הרגלי הקולינריה בעולם צילום: רויטרס

משבר הקורונה

כך משנים הבידוד והסגר את הרגלי הקולינריה בעולם

בסין דור שלם של צעירים התחיל לבשל או לשלב מצרכים שבעבר לא היו חולמים לזרוק ביחד לאותו הווק, והכל בגלל הקורונה. באיטליה, לעומת זאת, מעדיפים לרעוב ולא לגעת בסוג מסוים של פסטה. איטריות או לא להיות

23.03.2020, 08:25 | אסף אביר

הסינים כבר כמעט הפסיקו לבשל. כלומר הצעירים כמעט הפסיקו. רבים מהמילניאלז - שמהם כשליש מהאוכלוסיה, והכוח המודרני, הדיגיטלי והפרו־מערבי בסין - מוותרים על חיי זוגיות וגם על בישול בבית, או בכלל. אין להם זמן, ויש להם מספיק כסף לאכול רק בחוץ או בטייק אווי. כבר ב־2015 ענף השליחויות בסין גלגל 20 מיליארד דולר בשנה, כפול מבארצות הברית. כן, יש הרבה יותר סינים, אבל שם ארוחה עולה פחות מ־30 שקל למשפחה. רבבות מיליוני צעירים הזמינו מסביב לשעון.

קראו עוד בכלכליסט

והם ממשיכים להזמין. אומרים שהטייק אווי הציל את ווהאן. אבל הצעירים הסינים עושים עכשיו עוד משהו. הם חוזרים לבשל, בענק. כמו אנשים שחיים בעוצר כבר שבועות ארוכים.

ברויטרס ראיינו בשבוע שעבר את וו שואה, בת 30 שעובדת בחברת אינטרנט ובפברואר לימדה את עצמה אפייה והכנת אטריות מסורתית, במטבח ביתה, מסרטונים ב”יוטיוב הסיני” Bilibili.com, שדיווח על יותר מחצי מיליארד צפיות בסרטוני בישול בלבד בחודשים ינואר־פברואר.  

שף עטוי מסכה בעיר טיניאן בסין מעביר שיעור בישול מקוון במסעדה הריקה. המילניאלז שנאלצו לוותר על משלוחי מזון, החלו ללמוד לבשל, צילום: רויטרס שף עטוי מסכה בעיר טיניאן בסין מעביר שיעור בישול מקוון במסעדה הריקה. המילניאלז שנאלצו לוותר על משלוחי מזון, החלו ללמוד לבשל | צילום: רויטרס שף עטוי מסכה בעיר טיניאן בסין מעביר שיעור בישול מקוון במסעדה הריקה. המילניאלז שנאלצו לוותר על משלוחי מזון, החלו ללמוד לבשל, צילום: רויטרס

באתר מתכונים בשם xiachufang.com אפשר לצפות ברשימת המתכונים לפי מועד ההעלאה. באתר מופיעה רשימה של 1,000 ההעלאות האחרונות לאתר, כולן עם פרטים ותצלומים. בשבועות האחרונים הרשימה מתחלפת חמש פעמים ביום. מתכון שעלה אליה כרגע ייעלם מתחתית העמוד האחרון תוך פחות מארבע שעות. אם תדביקו את כתובת האתר בשדה התרגום בשירות Google Translate, תקבלו לינק לגרסה של האתר בתרגום לעברית. זה מאפשר להציץ בשטף המתכונים הבלתי פוסק, וגם באוכל שמכינים הסינים. מעניין לראות מה מכינים מי שרק עכשיו גילו עוד טעם בחיים.

בשנג’ן, העיר הסינית שמשקיפה על הונג קונג מהיבשה, חיים כריסטופר תומאס וסטפני לי שמפעילים את הבלוג וערוץ היוטיוב Chinese Cooking Demystified - “הבישול הסיני, מובהר” בתרגום חופשי - הערוץ עושה בדיוק את זה: מבהיר איך ה”גלייז” של ירקות מוקפצים בא מקצת מים מעורבבים במלח, סוכר וקורנפלור, ועוד סודות סינים קטנים.

לפני חודשיים נכנסו השניים לבידוד, והתקשו מאוד להשיג בסופרמרקט מצרכים טריים, בעיקר ירקות. החנויות והירקנים בשנג’ן מקבלים משלוח פירות וירקות אחד ביום, שאוזל במהרה. עשבי התבלין והעלים הירוקים אוזלים תוך דקות.

“אז אתה מתחיל לחשוב על בישול אחרת, כבר לא נכנס למטבח וחושב מה בא לי, אלא חושב מה יש לי, ומה המקסימום שאוכל להוציא מזה”, סיפר תומאס בראיון טלפוני שנתן לרדיו הציבורי האמריקאי NPR. בזמן שהמוני צעירים סינים מגלים את הבישול הביתי, תומאס ולי מתעמקים באמנות האלתור מהמזווה, באיך יוצרים גרסאות פשוטות למנות אהובות, ואיך מחברים באופן טעים מצרכים שמעולם לא נפגשו.

באינסטגרם שלהם שמוקדש לגרסאות אידיאליות למתכונים שנוצרו אחרי ניסוי וטעייה, מופיעות מאז ינואר מנות ביתיות שהחוכמה הקולינרית שלהן היא בחיבורים: ירקות מוקפצים עם ממרח סויה כבושה חריף־חמוץ, עטופים בטורטייה ביתית וגבינת וואחאקה (Oaxaca) מקסיקאית לעידון.

שילובים אחרים פונים ללב הבשלן הביתי: קדירת אורז, שעליו ברוקולי מאודה, פרוסות נקניק סיני חרפרף־מתקתק־מעושן וחלמון כבוש. בלי פריצות דרך, בלי “אינסטגרמיזציה”, למעשה זה נראה כמעט כמו פארודיה על צילומי אינסטגרם, משהו שלא היה עולה בחשבון של פודיז רציניים. זה שם כי זה טעים - וזה מה שהצעירים הסינים הנתונים במצור אוכלים, היום וזה מעורר השראה. חפשו את התגית cookupinlockdown# וצרפו לבישולי ההסגר שלכם. 

מדפי הפסטה במרכולים באיטליה התרוקנו, מלבד סוג פסטה אחד שאף איטלקי לא לקח: פֶּנֶה לִישֶה, “פנה חלק”, שלא מתאחד היטב עם רוטב, ציחלום: שאטרסטוק מדפי הפסטה במרכולים באיטליה התרוקנו, מלבד סוג פסטה אחד שאף איטלקי לא לקח: פֶּנֶה לִישֶה, “פנה חלק”, שלא מתאחד היטב עם רוטב | ציחלום: שאטרסטוק מדפי הפסטה במרכולים באיטליה התרוקנו, מלבד סוג פסטה אחד שאף איטלקי לא לקח: פֶּנֶה לִישֶה, “פנה חלק”, שלא מתאחד היטב עם רוטב, ציחלום: שאטרסטוק

אסון עולמי הוא הזדמנות ללמוד על עצמנו. גם דברים קטנים,. כשהסגר הגדול התחיל בצפון איטליה אנשים התנפלו על הסופרמרקטים, ועד מהרה עלו לחשבונות הסושיאל תצלומי מחלקות שוממות ומדפים ריקים. מדפי הפסטה היו ריקים במיוחד, מלבד סוג פסטה אחד. בלב השממה הזדקרו אריזות של פסטה שאף איטלקי לא לקח, גם בשעת פאניקה: פֶּנֶה לִישֶה, “פנה חלק”. הרבה מהתמונות מלוות בתגית הסושיאל pennelisce#. פנה זה נוצה באיטלקית, וזה שמה של הפסטה שנראית כמו צינור קצר שקצותיו חתוכים באלכסון, כמו בקצה החד של עט נוצה. יש שני פנה עיקריים: ריגאטה, המפוספס בחריצים, ולישה החלק. והמוחרם.

זו סיבה להערצה: בתוך הזוועה, בשיא הפאניקה, הם מחרימים את הפנה לישה - כי הוא לא מחזיק טוב את הרוטב. צורות הפסטה השונות נועדו להיצמד לרטבים שונים. פסטות עדינות וחלקות טובות לרטבים עדינים חלקלקים. העבות המחורצות טובות לרטבים עבים ועשירים. הן אמורות “לתפוס” יותר רוטב. פנה לישה הוא עבה וחלק. מזמין רוטב סמיך, אבל לא משתדך אליו בהצטיינות. הסוג הראשון שנעלם מהמדפים, דרך אגב, הוא לפי הדיווחים ספגטי דק, מה שבארץ נמכר כספגטיני מספר 3, של ברילה לדוגמה, והאיטלקים אוהבים אותו עם רוטב עגבניות או פירות ים.

בספר הפולחן ”מלכוד 22”, שמתרחש במלחמת העולם השנייה, קבצן איטלקי מסביר לגיבור האמריקאי איך איטליה מנצחת תמיד: הם תמיד מפסידים. פתוחים לכל כובש ומשעבד כל עוד האיטלקים יכולים להמשיך להיות איטלקים. סינים משגשגים. יהודים מסתגלים. האיטלקים שומרים על צלם אנוש. יש להם אומדן שאין לערער עליו, ויש הוכחה מצולמת.

אסף אביר הוא מחבר הספר "לא ספר בישול".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות