אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האוצר ובנק ישראל מתקוטטים, ואין מבוגר אחראי שיעשה סדר צילומים: אוראל כהן, עמית שעל, אלכס קולומויסקי

האוצר ובנק ישראל מתקוטטים, ואין מבוגר אחראי שיעשה סדר

עם שר אוצר שנעלם ונאלם, 520 אלף מובטלים וחוסר ודאות, משבר הקורונה מצריך מנהיגות וחשיבה מחוץ לקופסה. הפתרון יכול לבוא בדמות הנפקת אג"ח ממשלתיות או ערבויות מדינה למגזר הפיננסי הרחב, אך בינתיים בנק ישראל והאוצר מטיחים האשמות זה בזה

24.03.2020, 07:00 | אדריאן פילוט

השבתת המשק כתוצאה מנגיף הקורונה חושפת במערומיה את היעדר המנהיגות הכלכלית שמאפיינת זה תקופה ארוכה מאוד את כלכלת ישראל: שר האוצר שנעלם ונאלם אחרי שרוקן את הקופה הציבורית, נגיד נמרץ וחכם מאד אך בוסרי שלא ניהל מעולם משבר, מנכ"ל משרד אוצר שעד לא מכבר ניהל קרבות עם פקידיו ואינו זוכה לאמון מצד חלק משחקני המשק, ופקידים שחלקם הוחלשו וחלקם טבעו ברצף האירועים כגון החשב הכללי רוני חזקיהו, שהצטיין במשבר 2008 כמפקח על הבנקים ובעקבותיו הגיע לגדולה, אך התפקיד החדש כיבה אותו. במקביל ישנו יו''ר מועצה לאומית לכלכלה שמזוהה פוליטית עם ראש הממשלה, ואינו זוכה להערכה מהקהילה הכלכלית.

קראו עוד בכלכליסט

היה ברור כי כל משבר רגיל יהיה גדול על מידותיו של הצוות התורן, ולרוע המזל משבר הקורונה הוא משבר בלתי קונבנציונלי שמצריך הרבה מאוד חשיבה מחוץ לקופסה, שימוש בכלים לא מסורתיים ובעיקר, הרבה מאד מנהיגות כדי להוביל את הכלכלה ואת האזרחים לחוף מבטחים. זאת משום שמה שהורג את הישראלי במשבר הזה הוא חוסר הוודאות, החרדה, הבהלה וחוסר האמון.

 , צילומים: אוראל כהן, עמית שעל, אלכס קולומויסקי צילומים: אוראל כהן, עמית שעל, אלכס קולומויסקי  , צילומים: אוראל כהן, עמית שעל, אלכס קולומויסקי

לא פלא כי בנסיבות שנוצרו, חילוקי הדעות וחילופי אשמות בין שני השחקנים המרכזיים בחדרי הדיונים הכלכלים - משרד האוצר ובנק ישראל - היו עניין של זמן. האולטימטום שהנחית ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבעצמו איבד את תדמית הסמכות הכלכלית כאשר הפך לאויב מחצית מעמו שאינו מאמין בו בכלל, רק הלחיץ עוד יותר את המערכות. והנה זה הגיע: גורמים בבנק ישראל מדברים על משרד האוצר "שלא עושה מספיק", שנתפס כוותרן, כאשר "הנגיד ירון בעצמו היה צריך ללחוץ את נתניהו כדי שהוא יחריג תעשיות שלמות שהיו אמורות להיסגר".

בניגוד למשבר ב־2008 - אז בנק ישראל והמדיניות המוניטרית הובילו - הפעם לגישתו של בנק ישראל הפתרון נמצא במדיניות התקציבית ובאסטרטגיה של משרד האוצר. בנק ישראל החל לרכוש אג"ח ממשלתיות, שנחשבות לנייר הערך המרכזי בשוק ההון וקובעות הלכה למעשה את הריבית ארוכת הטווח של המשק - וכל זאת כדי להזרים נזילות למערכת. כמו כן, על רקע המחסור בדולרים שנחשף ב"כלכליסט", הוא החל במתן נזילות דולרית (באמצעות עסקאות ריפו) בסך של 15 מיליארד דולר.

באוצר לא נשארו חייבים ושם מסבירים כי "בנק ישראל רוצים שנממן עכשיו מסעדות וברים. הם רשלנים". יתרה מזו, באוצר סבורים כי חלק מהפתרון למשבר הכלכלי כן נמצא בצד המוניטרי וכרוך ברכישת אג"ח קונצרני, דבר שלפי ראיון שהעניק ל"כלכליסט" המשנה לנגיד בנק ישראל אנדרו אביר, "נשקל" ואף ברצינות. טרם התקבלו החלטות בנדון, גם, בין השאר, כי הממונה על רשות שוק ההון משה ברקת, מתנגד למהלך בשלב הזה.

להנפיק אג"ח, לא להתחשב בגרעון

לפני שחושבים מה יש לעשות, כדאי להבהיר מה לא. ראשית, לא מתייחסים לאירוע הקורונה כ"ימים כתיקונם" ואפילו לא כמשבר רגיל. בשלב הזה, היקף הגרעון הצפוי בסוף 2020 אינו חייב לעמוד בראש מעייניו של אף אחד. משרד האוצר ייאלץ להזניק את ההוצאה הממשלתית באופן חסר תקדים - בשלב הראשוני רק בגלל המייצבים האוטומטיים. קרי, השילוב של זינוק בתשלום דמי אבטלה, הגדלת תקציבי הבריאות והרווחה, יחד הצניחה החופשית הצפויה בהכנסות המדינה ממסים כתוצאה מהשבתת 60% מהמשק, תביא לגרעון ממשלתי של 7% תמ"ג לפחות.

הפתרון היחיד שנותר: הנפקת אג"ח ממשלתיות. בימים כתיקונם הדבר עלול לגרום לקריסה של כלכלת ישראל, אך במקרה הזה הנגיד ירון כבר זרק את גלגל הצלה: הוא ירכוש אג"ח ממשלתיות כמה שצריך, ויספוג את ההיצעים העודפים תוך ריסון התשואות. הפעולה שקולה להפחתת ריבית (בנק ישראל מקבל אג"ח ומזרים כסף למשק, תוך הגדלת בסיס הכסף). זו בדיוק הסיבה מדוע יש חוק שאוסר על כך: הפעולה הזו עלולה לגרום לאינפלציה חדה, אך הפעם ישנם לחצים דפלציוניים, שכן הציפיות נחתכו בחצי בחודש האחרון לפי נתוני בנק ישראל. לפיכך, האוצר יכול לנשום לרווחה: הקורונה מאפשרת לרבע את המעגל.

האם משמעות הדבר היא שהאוצר צריך לשלוח בדואר המחאות לכל אזרח, כפי שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ (שגם רוכש אג"ח ממשלה אך גם אג"ח קונצרני וגם מניות) מציע? התשובה שלילית: העובדה שצריכים להגדיל את ההוצאה לא אומרת שצריכים לאבד את הראש. אך האוצר חייב לספק רשת ביטחון כדי לחסל את אי הוודאות, את החרדה ואת חוסר האמון.

פספוס הזדמנות לחיזוק האמון

לשם דוגמה, האוצר יכול להבטיח כי הוא יעניק דמי אבטלה לכל מפוטר או עובד שהוצא לחל"ת עד שלושה חודשים אחרי תום משבר הקורונה. זה ירגיע את המערכת, את האזרחים ואת הציבור - אך גם את המשקיעים, את השוק ואת הבנקים. עם הבטחה כזו בכיסו, אזרח יכול לגשת לבנק ולבקש הלוואה: אין סיבה שהבנק לא יעניק לו אם הוא יודע שלמובטל יש הכנסה והממשלה עומדת מאחוריו.

 החשב הכללי לשעבר שוקי אורן. טוען שיש כסף, אך הוא רועד מפחד, צילום: גיא אסיאג  החשב הכללי לשעבר שוקי אורן. טוען שיש כסף, אך הוא רועד מפחד | צילום: גיא אסיאג  החשב הכללי לשעבר שוקי אורן. טוען שיש כסף, אך הוא רועד מפחד, צילום: גיא אסיאג

את ההוכחה לכך ראינו בסוגיית ה"מחסור במזון" לכאורה: כל מנהלי המשבר הסבירו פעם אחרי פעם שאין מחסור במזון. התקשורת אף צילמה את המחסנים של רשתות השיווק. והנה, ההתנפלות בסופרים ארכה 24 שעות, שלאחריהם התורים נגמרו וכולם נרגעו כי הציבור הפנים שאין מחסור במזון. אותו הדבר חייב לקרות עם הכסף. כולם צריכים להבין שיש מספיק כסף והוא יגיע במהרה ל־520 אלף המובטלים (רובם המוחלט, כ־90%, בחל"ת). כך, למובטלים תהיה הכנסה עד יעבור זעם ואם יהיה צורך להאריך את תקופת קבלת דמי אבטלה - היא תוארך.

בנוסף, יש להגדיל זמנית את קצבאות הזיקנה - קיימים לא מעט קשישים ללא פנסיה שנמנעת מהם האפשרות לעבוד והם בקבוצת סיכון מוגברת לנגיף הקורונה. זה צו השעה, זה הגיוני כלכלית, זה שוויוני וזה יאפשר תפקוד תקין של המשק. הממשלה חייבת לחזק את האמון של האזרחים בה והיא לא עושה את זה דיו וממשיכה לפספס הזדמנויות לעשות זאת.

באופן דומה, לא ברור מדוע הרשויות, שמעניקות עד שנה פטור מארנונה לבעלי דירות שמשפצים, לא הכריזו על פטור גורף מארנונה לכל עסק ששמר חוק וסגר את שעריו לפי צו - לא סביר שהם ישלמו מס על פעילות שאינה קיימת. מהלך כזה, שסנונית ראשונה ומהוססת שלה נחשפה בסוף השבוע ב"כלכליסט", היה מחזק את האמון, היה מאותת שיש מבוגר אחראי, שיש התחשבות, שיש הבנה של הסיטואציה, שישנה יד חזקה על ההגה - שיש מנהיגות. כזה היה פרופ' סטנלי פישר, הפנים של המשבר הפיננסי ב־2008, ששניות ספורות לאחר שהיה מתחיל לדבר, כבר ניתן היה להבחין בשינויים במסכים בשער החליפין ובתשואות.

הפתרון: ערבויות ממשלתיות?

החשב הכללי לשעבר שוקי אורן, שהתמודד עם המשבר ב־2008, הציע רעיון דומה על בסיס עקרון השבת האמון: "100 מיליארד שקל. זה מה שצריך כחבילת ערבויות למגזר הפיננסי הרחב. אפילו לא שקל אחד תקציבי: את התקציב תשאירו למימון הרפואה, הזקנים והמובטלים. המשק לא צריך כסף - יש המון כסף אבל הוא רועד מפחד" כתב בפוסט שפרסם אתמול. "רק תכנית גדולה של ערבויות מדינה שתוריד דרמטית את הסיכון שרואה השוק, תשנה את התמונה. הרי נחזור לימים אחרים, נטוס ונבלה, בינתיים צריך הלוואת גישור".

אכן, כסף יש בשפע: לפי דוח הנכסים של הציבור האחרון שהתפרסם השבוע, תיק הנכסים הפיננסי של הציבור הכפיל עצמו כמעט מאז המשבר ב־2008 מ־2.2 טריליון שקל ל־4.1 טריליון שקל, והגיע ל־290% תמ"ג. יתרות המט"ח של בנק ישראל עומדות על 131 מיליארד דולר - סכום שמדרג את ישראל במקום השביעי ביתרות מט"ח לנפש. המערכת הבנקאית הישראלית מעולם לא היתה יציבה יותר.

אורן, איש פיננסים במקצועו, כותב: "הערבויות יינתנו בין היתר לחברות לביטוח אשראי, לחברות כרטיסי האשראי וגופי המימון החוץ בנקאי וגם לבנקים. תינתן גם ערבות לקרנות אשראי שיפעלו בשוק האג"ח. הערבויות יהיו כולן למיחזור חוב עם תקרת ריבית. המדינה תיקח על עצמה 85% מהסיכון. זו תוכנית ללא מעורבות ממשלתית ישירה, שתיתן לשוק את הכלים לעשות את מה שהוא יודע".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות