אפוקליפסת הנדל"ן בדרך

עוד רגע מסתיים חודש מרץ ומאות אלפי שוכרים מיואשים - של דירות, משרדים, חנויות ועוד - צריכים לשלם שכירות ולא יודעים מהיכן לגרד את הכסף. עצמאים רבים סגרו את העסק ולא הכניסו החודש אפילו שקל אחד. במקביל, שכירים רבים מגלים שקשה מאוד לשלם שכירות עם דמי אבטלה.

קל להתפתות ליצור משוואה פשוטה בין שוכרים למשכירים, עניים מול עשירים, צמיתים מול וסאלים. קל להנהן למשמע הקריאה היוצאת בימים האחרונים לבעלי הנכסים שיוותרו לשוכרים על כמה חודשי שכירות, ולו בשל הערבות ההדדית והאינטרס המשותף שלא נגיע לקריסה חברתית.

בניית מגדלי משרדים | צילום: אריק דורי

אלא שלא כל בעלי הנכסים הם עזריאלי או עופר. בחסות שנים של ריבית נמוכה, מאות אלפי ישראלים הפכו בעשור האחרון לבעלי נכסים, אחרי שקנו מכל הבא ליד: דירות, משרדים, חנויות, מה לא. ולפני שהם בעלי נכסים, הם בעלי חובות משכנתא. לא מעטים משוכרי הדירות והחנויות המתקשים הם גם בעלי נכס מתקשים. כאלה שקנו לפני שנתיים־שלוש עם הבטחה לתשואה מרשימה, ומאז מעבירים בכל חודש את כל דמי השכירות שהם גובים לתשלום משכנתא, ואולי גם חלק מהמשכורת שלפתע נעלמה.

זה נכון לגבי חלק גדול מהמשכירים, לגבי חלק גדול מיזמי הנדל"ן ואפילו לחלק לא מבוטל מנותני החוב בשנים האחרונות, שבסך הכל גזרו קופון קטן על הלוואה שלקחו בעצמם ממישהו אחר במעלה הפירמידה. מי שחושב שהם יכולים לוותר על כמה חודשים של תשלום לא מודע לעובדה הפשוטה והמבהילה שרבים מהם על פי התהום, שהבור שהם ניצבים בפניו לא פחות עמוק מזה של השוכרים.

העברת הצרות משוכרים למשכירים, ואפילו מקונים למוכרים, לא תעצור את כדור השלג. אולי אפילו להפך. אם הממשלה לא תעמיד במהירות מכונות הנשמה לשוק הנדל"ן, בדמות ערבויות ומזומנים לחוליה הראשונה בשרשרת, היא עלולה להתמודד מאוד מהר עם קריסת המערכת כולה.