"בעולם שאחרי הקורונה אנשים לא ידברו יותר במונחים של מקצוע, אלא במונחים של יכולות"

"יש אנשים שואמרים לך שסוף העולם הגיע ויש מי שנמצא בסייל, בשופינג, ואפילו אומרים שזה לא מספיק להם, רוצים 80% הנחה. רק כשזה ידמם הם יקנו את הכל. יש אנשי שוק הון או אנשים שמשחקים עם כסף שאומרים לך, 'חיכיתי למצב הזה', הם נראים כמו בשופינג כשיש הנחה מטורפת. הם קורנים בגלל שרוב מי שסביבם חושב שסוף העולם הגיע. זה דבר מדהים. בכלכלה, במובן הפילוסופי שלה, יש אופטימיות כי בסוף היא אומרת לך 'הכל מסתדר, בסוף נהיה למעלה'".

"אבל לאדם הסביר יש חוסר ודאות ואין שום נארטיב שיהיה בסדר, בעוד שמי שבא מהיסטוריה כלכלית רואה שהמספרים היבשים אומרים לך שכל עוד האנושות תשרוד, האוכלוסייה תגדל, תהיה צריכה - ואנחנו נצמח למעלה".

"הם מסתכלים על משברים קודמים בעולם. בסוף שוק ההון מסדר למעלה. אני רוצה להגיד לך שלמדנו שכמו שמוצר הוא סיפור, גם המציאות היא סיפור בעיני המתבונן. אני שמעתי את כל ההערכות האפשריות, החל מכך שיש הרבה יותר חולים שעברו את זה להערכה שאומרת שזה הראיון האחרון שנערך באנושות כולה והאבולוציה לא תשרוד. תחליט איפה אתה עומד.

כשאתה מסביר לבן אדם שיש תנועה כזאת שעולה בסוף למעלה הוא מסתכל מפרספקטיבה יותר גדולה, ומבין שבסוף האנושות לא תיכחד. יש פה אופטימיות בסיסית כזאת שצריך טיפה לזכור אותה במאקרו כי היא מאוד חשובה. אנחנו עובדים על המון רגש שמביא פחד וחרדה, ויש פה המון מנהיגים של חברות וארגונים שנצמדים להיגיון ולרציו ואסור לשכוח אותם במשחק הזה".

אייל דורון

משבר מחדד פחדים ודברים בסיסיים באופי האנושי, אתה רואה את זה?

"לגמרי. רואים אנשים שלא פותחים את הבית ולעומתם אנשים שיוצאים ומסתדרים. אבל אני בעיקר רואה שעת מנהיגות. אני שומע שיחות שמנכ"לים הקליטו לעובדים שלהם, זה דבר מדהים. אתה רואה לאיזה חברה ולאיזה ארגון יש הנהלה שאומרת 'אני תומכת רגשית, אני נותנת לעובדים להרגיש שהקרקע לא נשמטה'. וזה דבר מדהים. הקושי זה לא לעבוד בבית עם הילדים והרעש, הסיפור הוא אם אתה בבית לבד או שהארגון נותן לך תחושה שאתה לא לבד, שאתה איתו ביחד. יש פה ניפוץ של העניין הזה של הארגון כמשפחה. יש ארגונים שהודיעו לעובדים, 'אנחנו איתכם, העבודה שלכם בטוחה, אנחנו נתמוך בכם'. רגעי המשבר מחדדים אתה אופי המנהיגותי של הנהלת החברה".

לדבר עם העובדים ולזכור שהרוב הגדול של העובדים לא יכולים להכיל שינוי ועמימות, ולא מיודדים עם חוסר ודאות, בניגוד אליך. קשה לך, מלחיץ, אתה במועקה, יכול להיות שהיית שווה 300 מיליון ועכשיו אתה שווה 0 או פחות אבל יש לך איזשהו שריר שלרובם אין, אתה מסוגל להכיל את השינוי. הם צריכים לשמוע את הקול שלך הם צריכים לשמוע אותך מדבר אליהם מתמלל להם את זה כי בימים האלה אין מהדורת חדשות מרגיעה, אתה פותח את הטלוויזיה ורק נבהל. הם צריכים לקבל קול שעושה סדר הם צריכים חיוך מהמנהל שלהם.

"להרבה חברות וארגונים מפוארים יש A-PLANE אבל בקושי יש להם תוכניות מגרה. לדוגמה, אל על חברה מפוארת וכשרונית, יש להם הנחת יסוד שאומרת 'אם אני לא ממריאה אני לא עושה כסף'. זה דבר מדהים. אין להם שום תוכנית ב' או ג'. מה אתה עושה בסדנאות של יצירתיות וחדשנות? אתה אומר מה יקרה אם עכשיו יפלו השמים ולא תוכל לעשות את זה יותר, איך אתה עושה כסף באמצעים אחרים. אם נפרק את אל על למרכיביה יש לנו טייסים מוכשרים, חדרי הכשרה, חדרי סימולציות, אנשי ביטחון, דיילים שמומחים בהתנהגות אנושית - כל הדבר הזה לא יכול לעשות כסף אם הוא לא טס? אתה לא יכול להתנהל במציאות בכלל עם תוכנית אחת שבה אתה מתמקד. פוקוס גם בהשקעות הוא לא פוקוס במניה אחת אלא במגוון של אפשרויות. חברות חייבות לפתוח את המשפך בצורה נורא מהירה עם הגב על הקיר. לשאול מה היכולת שלי ואיך זה יכול לבוא לידי ביטוי בעולם בצורה הרבה יותר גמישה מחשבתית".