הזכות לפרטיות: להתאים את הטכנולוגיה לדמוקרטיה

הימים ימי קורונה, כולנו מסתגרים בביתנו, באינטימיות שלנו, מרגישים מבודדים, אך למעשה חשופים כפי שלא היינו מעולם. טכנולוגיות שהיו בנמצא מזה זמן אולם השימוש בהן נחשב לטאבו הופכות להכרח מציאותי. יוזמות ממשלתיות ומסחריות לאיתורים, איכונים, ושלל התחקויות ודירוגים צצות חדשות לבקרים.

קיים חשש ממשי כי צעדים דרסטיים שייושמו היום כצעדי חירום לשם טיפול במגיפת הקורונה, יהפכו לתקדימים ולשגרה של המחר, בבחינת "נגעת – נסעת". לכן, קיימת חשיבות לקבוע כבר בשלב מקדמי זה, ודווקא בעת חירום את האיזונים הרצויים בין הזכות לפרטיות, לאוטונומיה ולחשיבה דמוקרטית, לבין ערכים חשובים אחרים כמו בריאות הציבור.

מבלי להמעיט בחשיבות ובצורך של מיגור המגפה, אין להתעלם מההשלכות של צעדים אלה על עיצוב עתידנו. בהקשר זה, יש לזכור את ההבדל בין היתכנות טכנולוגית לבין ערכים ומוסר. עלינו לעצב את הטכנולוגיה על פי המוסר והערכים החברתיים של המשטר הדמוקרטי בו אנו חיים, ואל לנו לאפשר מצב הפוך, בו הטכנולוגיה היא זו המובילה לעיצוב הערכים והמשטר.

לכן, גם בחיפוש אחר פתרונות להתמודדות עם המגפה שיאפשרו למשק חזרה לשגרה ושיקום כלכלי, יש להביא בחשבון שמירה על זכויות היסוד, בהן הזכות לפרטיות, ולוודא הטמעה של עקרונות עיצוב מוכוון פרטיות בפתרונות הטכנולוגיים המוצעים, יעילים ככל שיהיו. התפיסה של "עיצוב לפרטיות" - תהליך המכונה PRIVACY BY DESIGN - מבטאת את הרעיון שבעצם העיצוב של מערכת טכנולוגית, יש להטמיע עקרונות של הגנה על מידע אישי וציות לדיני הפרטיות. לפי תפיסה זו, פתרון טכנולוגי יפותח באופן שמצמצם את איסוף המידע האישי ועיבודו למינימום ההכרחי. המטרה היא שעיצוב המערכות ישרת את הצרכים העסקיים או הציבוריים, לצד מזעור הסיכונים לפרטיות והשקעת משאבים באמצעים מתאימים להגנה על המידע האישי של כל אחד מאיתנו.

מעקב אישי. ניהול המאבק במגפה אין פירושו ויתור על הפרטיות | צילום: שאטרסטוק

כחלק מתהליך עיצוב לפרטיות יש לשקול חלופות ולבחון האם הטכנולוגיה שנבחרה אכן מהווה את האמצעי היעיל והמתאים להשגת המטרה הרצויה או שניתן להשיגה באמצעי שפגיעתו בפרטיות פחותה. זהו הליך מתודולוגי אשר בשגרה מנתח באופן מקיף ושיטתי את השפעת השימוש בטכנולוגיה על הפרטיות, מזהה את מכלול הסיכונים לפרטיות, בוחן חלופות ומציע את הדרך לצמצם את אותם סיכונים למינימום.

כך למשל, בבחירת פתרון טכנולוגי יש לבחון היבטים הנוגעים לשמירת המידע ומשך השמירה, מחיקת המידע, האם המידע נשמר באופן אישי, אגרגטיבי או אנונימי, ולבחור בפתרון החוקי שיש בו משום פגיעה מינימלית בפרטיות. גם בעיצוב מוכוון פרטיות, ישנה אפשרות להשתמש בטכנולוגיות המאפשרות זיהוי וניטור התנהגות אנושית, אם כי לצד קיומם של מנגנונים מגני פרטיות, כגון כאלה הממזערים את היכולת לעשות במידע שימוש שלא למטרה לשמה נאסף.

עקרונות חשובים נוספים שיש לשמור עליהם נוגעים לשקיפות. יש לתכנן מראש איזה מידע משוקף למי שמידע אישי אודותיו נאסף, החל משלב איסוף המידע ובהמשך לאורך שמירת המידע. פגיעה קשה במיוחד יכולה להיגרם כאשר המידע האישי שנאסף ומעובד על ידי הפתרון הטכנולוגי עשוי להוביל לקבלת מה שמכונה בעגה המקצועית "החלטות אוטומטיות". באופן פשטני יותר מדובר על דירוגים בסגנון "מראה שחורה", כגון אישור כניסה למקום מסויים או לשימוש בשירות ציבורי, או במקרה הפחות מוצלח - מניעת הכניסה או השימוש בהם. לכן, כאשר מדובר בהחלטות אוטומטיות, יש לוודא כי קיים מנגנון המשקף על איזה מידע הסתמכו בקבלת ההחלטה וכיצד ניתן לערער עליה.

מעקב וזיהוי. לאפשר לציבור הגנה ההולמת את העידן הנוכחי | צילום: שאטרסטוק

בימים אלה, הרשות להגנת הפרטיות שוקדת על הכנת מדריך בנושא עיצוב לפרטיות ועריכת תסקיר השפעה על פרטיות ככלי עזר בתכנון פתרונות טכנולוגיים מבוססי עיבוד מידע אישי. מדובר על שלב התכנון הראשוני. הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת ובהחלט ייתכנו נסיבות, ודאי כפי אלה שאנו חווים כעת, המצדיקות את איזונה אל מול ערכים אחרים. עם זאת, ניהול המאבק במגפה אין פירושו ויתור על הפרטיות והדברים יכולים לחיות יחד. אחרת, עלולים להיווצר תקדימים מסוכנים, שימשיכו ללווות אותנו גם בעתות שגרה.

בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מכך שחוק הגנת הפרטיות הישראלי נחקק בשנת 1981. מבחינה טכנולוגית מדובר בעידן הקרח ממש – טרם השימוש המאסיבי באינטרנט, כל שכן טרום העידן הסלולרי. על מנת לאפשר לציבור הגנה ההולמת את העידן הנוכחי, ודאי אל מול יוזמות ומגפות שלא צפינו, יש לפעול לקידום תיקונים משמעותיים לחוק. תיקון משמעותי ראשון, הנוגע לסמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות, כבר הונח על שולחן הכנסת זה מכבר. יש לפעול לקידום מהיר של תיקון זה, במקביל לקידום תיקונים נוספים נדרשים.