העבר מגלה לנו מה צופן עתיד ענף התיירות

 מוגש מטעם DUN'S 100

היום, כשאנחנו ממש בעין הסערה ונדמה לנו ש'הברבור השחור' שפרץ מסין בלתי ניתן לעצירה, זה אולי יישמע משונה לדבר על עתיד התיירות. ובכל זאת, מבט על ההיסטוריה הקרובה משאיר פתח לאופטימיות.

נכון שבנקודת הזמן הזו ענף התיירות נמצא בבלימה מוחלטת. למרות זאת, בתור מישהו שפועל ומכיר את הענף הזה, אני מעוניין להציג נקודת מבט טיפה יותר אופטימית שאינה מבוססת על משאלת לב אלא על בחינה של ההיסטוריה.

משנת משבר לשיא של כל הזמנים

בכל משבר, בין אם מדובר בעימות מלחמתי, אסון טבע או התרסקות כלכלית, עסקי התיירות הם מהראשונים להיפגע. המשבר הנוכחי קשה במיוחד כי הפגיעה היא גלובלית, מה שלא משאיר במגרש אפילו את זכייני התיירות הגדולים שבמקרה של משברים נקודתיים יכולים פשוט להחליף יעד. היום, בשל העובדה שתנועת המטוסים נעצרה והעובדה שבוטלו האטרקציות וכל הפארקים והמוזיאונים נסגרו, ענף התיירות נמצא בעצירה מוחלטת. המשבר אמיתי והדאגה של כל הנוגעים בדבר מובנת, ובכל זאת, כשבוחנים משברי עבר מגלים שאין סיבה להרים ידיים. אנחנו לא צריכים ללכת רחוק כי כל הדוגמאות של משברי הענק שאציג התרחשו במילניום הנוכחי.

ב-26 בדצמבר 2004 התרחשה בלב האוקיינוס ההודי רעידת אדמה בדרגה חריגה של 9.1 בסולם ריכטר. רעידת האדמה שיגרה גלי צונאמי אדירים לכל עבר, היא פגעה בחופי מזרח אסיה ומזרח אפריקה ולפי הערכות הביאה למותם המיידי של כ-300,000 בני אדם. מדינות מבוססות על תיירות חוף כמו תאילנד, אינדונזיה, הודו וסרילנקה נפגעו קשה ותשתיות התיירות שלהן טבעו בים. תרתי משמע. אנחנו מדברים על נתח משמעותי מהתיירות העולמית, ועדיין, השנה שאחריה, שנת 2005 נרשמה כשנה מאוד מוצלחת לתיירות עם 808 מיליון תיירים בכל העולם, מספר שבאותה נקודת זמן נרשם כשיא של כל הזמנים. ומה קרה לענף התיירות במדינות שנפגעו ישירות בצונאמי? כדוגמה ניקח את המקרה התאילנדי. ענף התיירות בתאילנד עבר תקופה לא פשוטה, אך גם הוא השתקם באופן יחסית מהיר ופחות מחצי שנה אחרי האסון כבר נפתחו מחדש חלק מהחופים שנפגעו. בחלוף עשור מהצונאמי הקשה, שילשה את עצמה התיירות בתאילנד, ביחס לתקופה שלפני האסון.

בנייה בימי קורונה – העבודה לא נעצרה לרגע, אתר תיירות בהקמה בגאורגיה | צילום: Kass Group

הממשלות חייבות לסייע

אחד הדברים שניתן ללמוד מהתנהלות תאילנד בעקבות הצונאמי של 2004 שיש משמעות רבה לאופן שבו הממשלה מתנהלת. אמנם לא חסרה ביקורת פנימית על תפקוד הממשלה בתאילנד אחרי הצונאמי ועדיין אין מחלוקת כי הממשלה השקיעה סכומים רבים, הן בשיקום הפיזי והן בפרסום כלפי חוץ. בתחילה התיירים היססו אבל בדיעבד ההשקעה הממשלתית הוכיחה את עצמה.

הצורך במדיניות ממשלתית חכמה ונדיבה מתגלה גם כאשר בוחנים דוגמאות נוספות. ב-29 באוגוסט 2005 פגעה סופת הוריקן שזכתה לכינוי 'קתרינה' בעיר ההיסטורית ניו אורלינס. הפגיעה בנפש, רכוש ותשתיות הייתה אדירה וחלק ניכר מבירת הג'ז העולמית נחרב והיא שכלה כמעט 2,000 הרוגים. למרות זאת, חצי שנה אחרי האסון בפברואר 2006 התקיים פסטיבל המרדי-גרא המסורתי, ובזכות התקציבים שהושקעו לא זו בלבד ששוקמו נזקי קתרינה אלא שופצו תשתיות שהיו מוזנחות שנים ארוכות. גם בניו אורלינס יש הרבה ביקורת של תושבים על אופן השיקום, אבל גם פה קשה להתווכח עם השורה התחתונה: עשר שנים אחרי קתרינה יש בניו אורלינס פי שניים מסעדות, מועדונים ובתי קפה מאשר היו בה ערב הסופה.

הרי געש ותאונות גרעיניות

מי שמחפש משברי תיירות שחלק ממאפייניהם מזכירים את מה שאנחנו חווים היום יכול למצוא נקודות זהות מסוימות בשורה של משברים שהתרחשו במהלך 2010 ו-2011. למשל, באביב 2010 סדרת התפרצויות של הר געש באיסלנד שיגרה לאוויר טונות של אפר וולקני שבמשך שבועות ארוכים שיבש את הטיסות במערב אירופה וגרם קשיים והפסדים חמורים לענף התיירות. חברות בודדות קרסו, אך חברות שהתנהלו באופן נבון לפני המשבר יצאו ממנו בתנופה שבאה לידי גידול חד בפעילות בשנים שאחריו.

מבחן יותר קשה ובעל מאפיינים דיסטופיים ראינו ב-11 במרץ 2011 כאשר תסריט האימים שחווינו ב-2004 באוקיינוס ההודי חזר על עצמו בים יפן. רעידת אדמה עוצמתית שיגרה גלי צונאמי אדירים לכל עבר והמראות שראינו בעיירות החוף בהונשו, האי הגדול ביפן, הזכירו מאוד את התמונות בחופי תאילנד ב-2004. אך ביפן נוסף למשבר הזה מימד נוסף ואפוקליפטי. גלי הצונאמי גרמו לפגיעה חמורה בתחנת הכוח הגרעינית ליד העיר פוקישמה. כתוצאה מהפגיעה בתחנת הכור אירעה התאונה הגרעינית החמורה ביותר מאז אסון צ'רנוביל. מיותר לציין שיפן השקיעה מאמצים לוגיסטיים וכלכליים אדירים להתמודד עם האסון. אך גם אחרי שמוני הגייגר נרגעו ורמות הקרינה חזרו לתקן, התיירים לא מיהרו לחזור ליפן שנקלעה למשבר התיירות הקשה בתולדותיה ומספר המבקרים בה צנח בארבעים אחוז.

הדרך בה הממשלה היפנית בחרה להתמודד עם משבר האמון עם התיירים הייתה מעניינת. בעלות של 10 מיליון דולר ממשלת יפן מימנה הטסה בחינם של 10,000 בלוגרים מכל העולם. בתמורה הם התבקשו לסקר את המדינה באופן אוהד. מהר מאוד התיירים שבו ליפן בהמוניהם ואפשר להניח שהמהלך הזה סייע.

צרת רבים חצי נחמה

אין לנו מושג מתי המשבר הנוכחי ייגמר, יש להניח שעד סוף הקיץ תתחדש התעבורה הבינלאומית. אין ספק שהמשבר הכניס את העולם למיתון וגם כאשר ייפתחו הגבולות ויסתיימו מצבי החירום במדינות השונות, הרבה מאוד אנשים עדיין ילקקו את הפצעים הכלכליים ויהיה לאנשים הרבה פחות כסף להשקיע בתיירות. אבל אחרי שזה נאמר, כנראה שתהיה גם כמיהה גדולה ויהיו מי שיעשו את המאמצים להתאוורר במקום אחר.

בשונה מהמשברים האחרים שתיארנו, התשתיות הפיזיות לא נפגעו, אנחנו לא צריכים לבנות את ניו אורלינס מחדש ולא לשקם את חופי תאילנד ויפן. היציאה מהמיתון לא תהיה קלה אבל דווקא בגלל שגם ההתנעה תתבצע באופן גלובלי ייתכן שהשיקום יהיה מהיר ממה שחושבים.

חצי הכוס המלאה

עבור חברות יזמיות שנמצאות בעיצומו של פיתוח ובנייה של מתחמי תיירות ונדלן משבר הקורונה יצר הזדמנות נדירה לפיתוח מואץ עם כמעט ללא מגבלות, כח עבודה זמין, בירוקרטיה מועטה, כבישים ריקים וסחורה שמגיעה מעכשיו לעכשיו לאתרים.

התחזיות מראות על חזרה לשמים פתוחים באופן מלא בתוך 7-12 חודשים לכל היעדים בעולם.

בזמן זה יסיימו חברות רבות בעולם את הפרויקטים בתמיכת הממשלות השונות בדגש על תחום התיירות שנחשב עוגן כלכלי אדיר עבורן.

החברות שנמצאות בישורת האחרונה ייהנו מהפירות הראשונים של ענף זה בחזרתו לשגרה.

בתוך כשנתיים נגלה שחסרים מאות אלפי חדרי מלון בעולם בשל יזמויות שלא יצאו לפועל וחברות תעופה שצמצמו פעילותן בעקבות משבר הקורונה , לא הגדילו רכישות מטוסים וסגרו קווים וכתוצאה מאקט זה, נגלה שבאתרים רבים בעולם אנחנו נחווה עומס רב ואף גבוה ממה שחווינו טרם המשבר.

מקורות:

http://theconversation.com/danger-in-paradise-resurrecting-tourism-after-natural-disasters-3827

https://www.travelweekly.com/Travel-News/Tour-Operators/Recovery-mode

מאת: תומר מור יוסף, סמנכ"ל פיתוח עסקי ותכנון פרויקטים, Kass Group International