הגיע הזמן להוציא גם את המשטרה מהסגר

הדיון היום בכנסת בהצעת החוק שתאפשר למשטרה להמשיך לקבל מחברות הסלולר, ללא חשד וללא צו בית משפט, מיקום של חייבים בבידוד לצורך אכיפה, מעיד שהממשלה לא הפנימה שהגיע הזמן לשחרר לא רק את הציבור אלא גם את המשטרה.  

החשש מאובדן שליטה על מחלת הקורונה, שכרגע לפחות לא מבוסס על נתונים בשטח, לא יכול להצדיק עוד את רתימת השוטרים לדרישת משרד הבריאות לסייע במניעת התפרצות. זה רע מאוד לאמון הציבור בשלטון ומוסדותיו.  

שוטר מתשאל אשה לגבי המרחק מביתה בזמן משבר הקורונה | חיים הורנשטיין

השימוש הנרחב במשטרה בשבועות האחרונים היה בשל צורך דחוף ומידי בהגבלת תנועת האזרחים, איסור על התכנסויות ואכיפת הדרישה לשבת בבית. אלא שהסט החדש של ההנחיות, שמאפשרות בפועל לכל אחד להפעיל שיקול דעת אם לצאת לעבודה, לספורט או לתפילה, רק יוצר בלבול וחיכוך מיותר בין שוטרים לאזרחים.

שוטר מורגל ומאומן בהפעלת סמכות וכוח לצורך השגת מטרה, וכשהכללים לא ברורים, התוצאה בשטח לא פעם היא שיקול דעת מוטעה. קנסות מיותרים, אלימות לא סבירה ועוד. לא הוגן לעשות את זה גם לאזרחים וגם למשטרה.

הנושא הזה צף בדיון סביב הפיקוח על מחויבי בידוד. במהלך הדיון הסבירו נציגי משרד הבריאות המשפטים, שהמטרה היא שהמשטרה תדאג יותר להסברה מאשר תיתן דו"חות. "תלטף" בעדינות את האזרח ותסביר לו. אבל שוטרים, בכל הכבוד, הם לא דיילות בסופר. וגם לא נציגי שירות לקוחות. זה לא תפקידם.

המשימה של המשטרה, כמו שהסביר ראש אגף החקירות במשטרה לשעבר ח"כ יואב סיגלוביץ' היא חזרה ממניעה להרתעת הרבים - תפקידה בשגרה. להפעיל אותה עכשיו מול אנשים נורמטיביים זה מיותר. צריך לעשות בה שימוש רק במצבי קיצון. כשיש חשד אמיתי ומבוסס ראיות לביצוע עבירה, ולא איזה פחד תיאורטי כללי שהאזרח לא ממושמע.

מבודדים הם לא אסירים וגם לא חשודים במעצר בית

נקודת המוצא חייבת לחזור להיות שאנשים שומרים על החוק, עד שלא הוכח אחרת. מבודדים הם לא אסירים. וגם לא חשודים שנמצאים במעצר בית. הם בסך הכל חולים, או כאלה שבאו במגעים עם חולים. זה יכול להיות מחר כל אזרח במדינה. אי אפשר להתייחס אליהם כמו פושעים.

בדיון היום טענה נציגת המשטרה, סנ"צ איה גורצקי, כי הניסיון בשטח לימד את השוטרים שאנשים מעדיפים שיעשו שימוש באיכון טלפוני ויצלצלו אליהם, לפני ששוטר יבוא הביתה לדפוק בדלת. זה הרבה יותר מפחיד אותם, לדבריה, וגם השכנים אולי רואים.

המסקנה מההסבר הזה של גורציקי היא לא שצריך להמשיך להשתמש באיכונים. אלא שהגיע הזמן לשחרר את המשטרה ממשימות כאלה. את החיכוך השוטף עם אזרחים עדיף במצב שנוצר להשאיר לגורמים הרבה פחות מאיימים. ולא חסרים כאלה.

למשרד הבריאות למשל יש פקחים משלו. ולאור גודל והיקף הנדבקים אפשר גם להשתמש במערך הפיקוח והסיור בכל עיר. ואם אין ברירה גם בחיילים וחיילות מפיקוד העורף. אלה גורמים שחונכו ואומנו למגע רגיש, סבלני ופחות מאיים על ציבור המבודדים. ולפי נתוני המשטרה, רובם המוחלט של המבודדים לא מפרים את ההנחיות.

את המשטרה צריך להשאיר רק למקרים חריגים. מול מי שבוחר להפר באופן סדרתי את החוק, להתחמק, להיעלם, לא להגיב, או לנהוג באלימות. שזה 1% ממחויבי הבידוד שנבדקו עד עכשיו לפי נתוני המשטרה.

במקרים כאלה, כשיש חשד סביר, ראוי ומוצדק שהמשטרה תפעיל כוח וסמכות. תפנה לבית משפט. תקבל אישור למעקב טלפוני, צו כניסה לבית או כל אמצעי שהיא עושה בו שימוש בשגרה לצורך חקירה. בכל שאר המקרים צריך להניח לה. בכל מקרה אין שום אפשרות לוודא שכל אחד ואחד שמחויב בבידוד יושב בבית. האחריות בדמוקרטיה היא גם על האזרח.