קריסת חוזי הנפט: אירוע טכני בלבד או איתות לעתיד קודר

אחד הצ'יזבטים המוכרים בוול סטריט מספר על סוחר ששכח לגלגל את חוזה הנפט העתידי לחודש הבא, ועל כן קיבל את הסחורה פיזית אליו למשרד.

טלטלת הקורונה, שהוגברה בגזרת הנפט עם פיצוץ ההסכמה בקרטל אופ"ק לקצץ בתפוקה בתחילת מרץ, הובילה לכך שהסוחרים בחוזים עתידיים על נפט - שקיוו עד הרגע האחרון לעליית מחירים - נתקעו איתם. זו הסיבה לקריסה ההיסטורית במחיריהם שלשום שנמשכה גם אתמול, יום פקיעת החוזה על מאי. לא מדובר בצניחת מחירה של חבית נפט עצמה, אלא רק במחיר החוזה לרכישת חבית נפט במאי.

חוזים עתידים מהווים מעין תעודת ביטוח מפני תנודה חדה במחיר לסחורות שמהוות חומר גלם משמעותי בשרשרת האספקה. כך, חברות תעופה שקונות דלק על בסיס קבוע רוכשות חוזים על נפט בניסיון להקטין את ההשפעות הפוליטיות על מחירו. אך גם שחקנים ספקולטיביים כגון תעודות סל או קרנות גידור שרוצות להיחשף לתחום הנפט רוכשות חוזים אלו. לאחר הפיצוץ בשיחות בין סעודיה לרוסיה, העריכו רבים כי בסופו של דבר הן יחזרו לשולחן המו"מ - מה שאכן קרה - ויסכימו על קיצוץ בתפוקה. גם זה קרה לפני כשבוע ולכאורה מחירי הנפט היו אמורים לזנק.

הספקולנטים, שלא באמת צריכים את חבית הנפט, אלא צריכים למכור את החוזה הקרוב ו"להתגלגל" לחוזה של החודש הבא, חיכו לעלייה במחיר, שלא הגיעה. וכך שלשום, יום לפני הפקיעה הקבועה ב־21 לכל חודש (עם פקיעת החוזה הסחורה מסופקת פיזית למי שמחזיק בו ־ ס.ש), מחיר החוזה צלל למחיר שלילי בלתי נתפס של 37 דולר בשפל ־ כלומר המוכרים מוכנים לשלם לקונים כדי שאלה יקחו מהם את החוזה.

אפיק השקעה מסוכן

הסיטואציה הנוכחית היא הסערה המושלמת: שילוב של משבר כלכלי אמיתי עם מלחמות גיאו־פוליטיות. בעוד הביקוש העולמי לנפט צולל ב־30% על רקע הקפאון בתחבורה האווירית והקרקעית בעקבות נגיף הקורונה והסגרים הפנימיים, יצרניות הנפט הציפו בו את העולם. שני האירועים הובילו לכך שהמחסנים בהן מאוחסנות חביות נפט שכבר הופק פשוט התמלאו. לפי גולדמן סאקס, ביום שישי האחרון המחסנים באתר המרכזי בארה"ב שקושינג באוקלהומה כבר היו בתפוסה של 77%, מה שאומר בתוך כשבועיים ייגמר שם המקום לחלוטין. המצב חמור עד כדי כך שהנפט כבר מאוחסן במכליות ים, ב־160 מיליון חביות ששטות - מספר שיא של חביות שמאוחסנות ושטות באופן זה.

דונלד טראמפ | צילום: איי פי

חרף הבהלה הנוכחית, מדובר באירוע טכני וזמני שפוגע בעיקר בתעודות סל וקרנות הגידור, שחוזי הנפט הן רכיב אחד מני רבים אצלן, ולכן התשואות שלהן לא התרסקו אלא רשמו ירידה של 10%. מחיר הנפט "האמיתי" ישתקף בחוזים ארוכים יותר, ליוני ויולי, שם הוא עומד על כ־20-15 דולר לחבית.

ככל שהמדינות יתחילו לשחרר את הסגרים, הביקושים לנפט צפויים לעלות. מדינות קרטל הנפט כבר חתמו ב־12 באפריל על הפחתה חדה של 10 מיליון חביות בהפקה היומית, שמחזירה אותה לרמה של שנות השמונים, וזה גם אמור להוביל לשינוי הכיוון במחירים האמיתיים ובחוזים.

אף שזהו התרחיש הסביר יותר, יש מי שרואה באירועי היומיים האחרון לא רק משהו טכני, אלא איתות לכך שהמשבר יהיה עמוק יותר והביקושים לנפט לא יתרוממו. זו גם הסיבה לכך שהמפולת בחוזי הנפט מתורגמת לירידות חדות בבורסה האמריקאית.

אירועי הימים האחרונים רק ממחישים כמה מסוכן לציבור הרחב לחשוב על נפט כעל עוד אפיק השקעה: נפט, בדומה למטבעות, הוא נכס שנתון לחסדיהם של ספקולנטים ופוליטיקאים, כך שהתנודיות ורמות הסיכון בו קשים להכלה למשקיעים מהשורה.

מיכלי נפט מלאים קושינג, אוקלהומה | צילום: רויטרס

סין כבר מצטיידת בנפט זול

ישנם שני סוגי נפט: WTI (ר"ת West Texas Intermediate) שמופק בארה"ב, משקף את האירועים בארה"ב, והוא זה שהיה נתון לתנודות חדות. סוג הנפט השני הוא BRENT, שנסחר בבורסת אייס האירופית, משפיע על ישראל, אירופה והמזרח התיכון, והוא למעשה המדד החשוב יותר שכן מדובר בשני שליש מהנפט שמיוצר בעולם. כיוון שניתן לאחסנו במדינות רבות, בינתיים מחירו יציב יותר. ברנט נסחר אתמול בצלילה של 15% במהלך היום לרמה של 21 דולר, לאחר שבתחילת היום עמד על 18 דולר - הרמה הנמוכה ביותר מאז 2001. עם זאת, במשברים קודמים, ב־2008 וגם ב־2014, מחירו של הברנט התאושש מהר למדי.

הצניחה במחירי הנפט על רקע עודף ההיצע היא הזדמנות למדינות ולחברות להצטייד בנפט זול שיסייע להן בתקופת ההתאוששות אחרי הקורונה. לפי עדויות, הסינים כבר עושים זאת, וגם חברות תעופה יוכלו להצטייד כעת בנפט במחירי חיסול, ובכך לצמצם את הפגיעה הקשה בביצועים הצפויה ב־2020. בגזרה המקומית בישראל, מחירי הדלק צפויים לרשום ירידה נוספת בעדכון הקרוב בסוף אפריל.

אולם המרוויחות והמפסידות הגדולות, כמו גם קובעות הטון הגדולות, הן רוסיה וסעודיה, שהשיגו בדיוק את מה שרצו: להראות לנשיא דונלד טראמפ כי תעשיית הנפט האמריקאית, שמבוססת על הפקה יקרה מפצלי שמן, אינה יכולה להתקיים לאורך זמן. זאת בניגוד להפקה המסורתית והזולה יותר שלהן.

הן סעודיה והן רוסיה נפגעות מהמשבר הנוכחי, אך חברות הנפט שלהן נמצאות בבעלות ממשלתית ולכן אין איום על המשך קיומן. זאת בניגוד לארה"ב, שמצויה בשנת בחירות ורואה את התרסקות חלום העצמאות האנרגטית של ארה"ב, כאשר שדות הפקה מפצלי שמן מכבים את האורות. טראמפ, שבסיס בוחריו נמצא בטקסס ובתעשיות המסורתיות שנפגעו, צפוי להפעיל על סעודיה ורוסיה לחץ במפגש אופ"ק הבא, ב־10 ביוני, כדי שיקצצו עוד בתפוקה ויחזירו את מחיר הנפט לרמות שפויות יותר: הוא חולם על יותר מ־45 דולר לחבית, הן יבחנו מי ממצמץ ראשון כדי להשאיר את הנפט מתחת לרף זה.