למרות המשבר: אל תספידו את מועדוני הצרכנות

עו"ד דון סוסונוב טוען ברשימתו ("כלכליסט", 4.2.2020) כי מועדוני הצרכנות מעודדים צריכה מוגברת והגדלת הפערים החברתיים ואי-השוויון בין העמיתים לבין אלה שאינם. בנוסף, לשיטתו ("כלכליסט", 16.4.2020), משבר הקורונה תפס את מועדוני הצרכנות לא מוכנים ואיטיים בתגובתם לשינויים שבאו בעקבותיו.

טרם התחלה - הבהרה. עניין הצריכה המוגברת, בעיקר אם הוא בא על חשבון הפרשות העמיתים לחסכונות עתידיים כגון פנסיה וקרנות השתלמות, הוא אכן מקור לדאגה עצומה. הוא אפילו נושא לטיפול בחלק ממועדוני הצרכנות האמורים. אולם הפתרון לכך אינו טמון במניעת הטבות ממי שמיטיב לכלכל את צעדיו, אלא דווקא בחינוך לצרכנות פיננסית נבונה.

בשורה התחתונה מועדוני הצרכנות מאפשרים לעמיתים לרכוש מוצרים ושירותים במחירים מוזלים, וכך הם תורמים להגדלת מרכיב ההכנסה הפנויה של משקי הבית ולהורדת יוקר המחייה שלהם.

צרכנות. כחלק ממועדון או בלעדיו | צילום: אי פי אי

ריבוי המועדונים מייצר למעשה מחיר אפקטיבי הנמוך ממחיר הקופה, הן נוכח קלות השגתן של ההטבות (לרוב, לכל אחד חברות ביותר ממועדון אחד) והן נוכח רף השוואתי חדש (מחיר "נתפס" נמוך יותר), ומכך נהנים גם כלל הצרכנים, גם אלה שאינם עמיתים במועדון כלשהו.

נחזור לעיקר. גם אם תגובתם של מרבית המועדונים אכן היתה איטית כפי שטוען סוסונוב, צריך לזכור שזהו טבעם של ארגונים גדולים, המספקים שירותים רבים ומגוונים לעמיתים בפריסה ארצית ונדרשים להבטחת מינימום איכות ועמידה בתנאי שירות. נכון, רבים מהארגונים וההתארגנויות הקטנות הזדרזו לתת מענה (טוב) ברמה המקומית, אך צריך לזכור שהם אינם נדרשים לעמוד בדרישות צרכניות ושירותיות נוקשות מדי.

חשוב גם לזכור כי המועדונים שונים באופיים זה מזה, גם אם זה לא נראה כך בהיבט הצרכני. אין דין "חבר" וקרנות השוטרים כדין מפעל הפיס, ובהיבט הזה הראשונים דומים יותר לארגונים או ועדי עובדים גדולים, שנדרשו לתת מענה לעובדים מהבית. אכן, תאגידים עסקיים רבים מיהרו וסיפקו מופעים לילדים, למשל, אך הם עשו זאת בעיקר מתוך צורך, אפשר לומר אפילו קיומי - להגדיל את האפקטיביות של אוכלוסיית העובדים מהבית בצל משבר הקורונה.

אני מסכימה עם סוסונוב כי היה מצופה ממועדוני הצרכנות לתת מענה בתחומים שהתבלטו במוקד המשבר, בעיקר כאלה שהמועדונים עוסקים בהם בשגרה, כגון: מזון והנגשת משלוחים מבתי עסק שונים. אסכים אפילו להודות שפיננסים ומיצוי זכויות הם נושאים חשובים בעת הזו, וסביר לצפות שלפחות המועדונים המטפלים בקבוצות עובדים (בניגוד למפעל הפיס למשל) יתנו מענה כזה.

אך כאן דרכינו מתפצלות. העובדה שהוא, כמו רבים אחרים, מצפה מהמועדונים לתת מענה לנושאים נוספים מעידה על היתרון היחסי של מועדונים אלו על פני אחרים. בראייתם כמובן, אך גם בראיית העמיתים שלהם. ולכן, זה לא בבחינת מעט מדי או מאוחר מדי כפי שנרמז. זה צריך להיות מדויק, שירותי ואמין. מה גם שזה עוד לא נגמר. המשבר עדיין בעיצומו, והמענה יינתן, כך יש לקוות, באופן מתגלגל ובהתאמה לצרכים המתעוררים של העמיתים.

קניות. איך מתמודדים בעידן הקורונה | צילום: הרצל יוסף

ראשית, חשוב להבין כי לכל המועדונים הללו מערכת יעילה של קשב לעמיתים שלהם, כך שחלק גדול מהפתרונות יינתנו בהתאם לצרכים העולים מהשטח גם אם לא בהכרח חשבו עליהם מלכתחילה.

שנית, המועדונים מנהלים כעת דיונים קדחתניים בדבר האופן בו יינתן מענה לסוגיות שעל הפרק, ובהם: פיננסים, מיצוי זכויות, סיוע למימוש שירותי רפואה פרטיים, וכן - גם הצעות רכש מעסקים קטנים ללא פריסה ארצית. אם יש משהו שהקורונה הוכיחה הרי היא שניתן לספק שירותים ללא תלות במיקום פיזי. אם יש משהו שהקורונה יצרה, הרי היא הצורך "לתת כתף" לעסקים המקומיים והקטנים - כאשר גם הספקים וגם המועדונים (אם רק ירצו בכך) יידרשו לשנות תהליכי רכש ואבטחת איכות ולתת מענה לעמיתים, בראשם הקשישים.

שלישית, וכאן אני שוב נאלצת להסכים עם סוסונוב - המענה שיינתן לעמיתים על-ידי מועדוני הצרכנות מגדיל את אי השוויון, בעיקר בין השכירים לבין העצמאים, סקטור שנדמה כי ספג פגיעה קשה מאי-פעם בעקבות מאורעות החודשיים האחרונים.

מעניין יהיה לראות מה יקרה בעתיד הנראה לעין, ובאיזו מדיניות ינקוט כל מועדון – הרחבת שירותים, העמקת הקיים או שינוי מדיניות סבסוד.

גם אם סערת קורונה תחלוף מחיינו מהר מהצפוי, לבטח יהיו לקחים שניתן ליישם באמצעות למידה ורכישת ידע מתמשכת לאורך המשבר. ‏