אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הנאשם נתניהו וממשלתו מגיעים לבג"ץ

פרשנות

הנאשם נתניהו וממשלתו מגיעים לבג"ץ

תהליך ריסוק הדמוקרטיה הישראלית מגיע מחר ומחרתיים לבג"ץ. 11 שופטי בית המשפט העליון ידונו בעתירות נגד הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו כנאשם בפלילים ובפסילת ההסכם הקואליציוני. העותרים יכולים למצוא עצמם בסוף הסיפור הזה כמי שבאו לקלל ונמצאו מברכים: אם נתניהו צולח את משוכת בג"ץ הוא יחגוג וגם יחקוק על גבו את תו הכשרות. עבורו, העותרים הם בבחינת אליטות שנואות, אך בלעדי אנשים כמותם ראש הממשלה היה מתקשה לשווק את עצמו כמר כלכלה וביטחון

02.05.2020, 20:08 | משה גורלי

1. מחר (א') יחל בבג"ץ מרתון נתניהו עם הדיון בעתירות השונות שהוגשו. מחר ידונו השופטים בפסילת נאשם בפלילים מהרכבת ממשלה, ומחרתיים בפסילת ההסכם הקואליציוני שמתגבש במקביל למהפכה משטרית־חוקתית שבאה לעולם מסיבה אחת בלבד - ששני ראשי הממשלה החילופיים, בנימין נתניהו ובני גנץ, לא מאמינים האחד לשני. בהחלט, תרומה ישראלית ייחודית לקורס בתולדות מהפכות חוקתיות שנולדות בדרך כלל ממשברים בסדר גודל של המהפכה הצרפתית, מלחמת האזרחים האמריקאית או מלחמת העולם השנייה.

קראו עוד בכלכליסט

אפשר לצפות לישועת בג"ץ, אך לא סביר שזה יקרה. הקולבים המשפטיים שניתן לבסס עליהם התערבות שיפוטית הם קלושים מדי. ובכל זאת, חשוב להבין את המקור לתקוותם ולציפייתם של ישראלים רבים להתערבות כזו: התחושה שהגענו לנקודה קריטית בתהליך ריסוק הדמוקרטיה בידי נאשם פלילי חסר מעצורים, שיעשה הכל כדי להישאר על כיסא ראש הממשלה ולהימלט מספסל הנאשמים.

נתניהו וגנץ חותמים על ההסכם נתניהו וגנץ חותמים על ההסכם נתניהו וגנץ חותמים על ההסכם

לישראלים האלה, שאינם מצפים לישועת השם או למשיחו, נותר הבג"ץ ככתובת האחרונה. הם מקווים שהשופטים ינטשו את הקמעונאות המשפטית הקטנה, את פיתולי הפלפול, את העקרונות הפרשניים המקובלים ואפילו את החוק המפורש כדי להתעלות לגודל השעה ולהמריא אל־על כדי להתעמת עם הנאשם, עם גודל השעה ורוחב האחריות ההיסטורית שהונחו לפתחם ולהציל את הדמוקרטיה הישראלית.

2. הראשון לצנן את התקווה הזו היה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בתגובתו לבג"צים ביום חמישי, הוריד את מפלס הציפיות לאפס ולמטה מזה. הוא מנה "קשיים משפטיים" לרוב, חלקם אפילו "משמעותיים" ו"ניכרים", אבל לא מצא, ולו מניעה משפטית אחת - לא בהכשרת הנאשם להרכיב ממשלה ולא בסעיפי ההסכם הקואליציוני שמוקדם עדיין לדעתו להידרש אליהם בגלל שטרם הפכו לחוקים.

הנוסחה הזו - "יש קשיים - אין מניעה", סוג של "כשר אבל מסריח" - חביבה על היועץ. היא מאפשרת לו ללכת עם (נתניהו) ולהרגיש בלי. לעומת זאת, מניעה משפטית של ממש, סכנה ברורה לשלטון החוק, הוא מזהה רק בדבר אחד - בדן אלדד, ממלא מקום פרקליט המדינה. וזה מחזיר אותנו גם לחמישי האחרון, שעבר על מנדלבליט כרכבת שדים. בבוקר הוא היה בעננים כשבג"ץ פטר אותו מעונש מינויו הזמני הנוסף של שנוא נפשו. אלא שאז החלה הנפילה: בצהריים הוא חטף ביקורות רצחניות על רפיסות תגובתו לבג"ץ, ובערב את המהלומה התורנית מערוץ 13 שממשיך לנקר בסגירת התיק נגדו בפרשת מסמך הרפז. וכך נסגר מעגל: אלדד שהועלם בבוקר, התעורר לתחייה בערב, ומי יודע אולי גם ערך ביקור נוסף גם בסיוטי הלילה של היועץ.

מנדלבליט. ללכת עם, להרגיש בלי, צילום: יהונתן ולצר, TPS מנדלבליט. ללכת עם, להרגיש בלי | צילום: יהונתן ולצר, TPS מנדלבליט. ללכת עם, להרגיש בלי, צילום: יהונתן ולצר, TPS

3. 11 שופטים ידונו בעתירות. מספר מרשים שזכור ממקרים מועטים בלבד - בעתירה לביטול חוק האזרחות שאסר על ערבים מישראל "לייבא" כלות וחתנים מהשטחים, בבג"ץ ההתנתקות, בדיון הנוסף על הביציות של בני הזוג נחמני.

עותרים יקרים, יאמרו השופטים, החוקה הישראלית מאפשרת לנאשם לכהן עד הרשעה בגזר דין סופי בעבירה שיש עמה קלון. ואם יכול לכהן, קל וחומר שהוא יכול לקבל מנדט להרכבת הממשלה, שזה בכלל בסמכותו הבלעדית של נשיא המדינה. האם אתם מצפים שאנו נחוקק הסדר חוקתי חדש, גם אם נסכים שהנוכחי גרוע?

וישיבו העותרים: כבודכם תרמו תמיד לביעור השחיתות. כך פסקתם ששר לא יכהן לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, וכך גם ראש עיר.

נכון, יסכימו השופטים, אבל יש הבדל. כאן יש לנו חוק מפורש ועוד חוק יסוד שמאפשר כהונת נאשם כראש ממשלה. והבדל נוסף - בשני המקרים שהזכרתם, היו לנו כתובות להוצאת הצו לפיטורי הנאשם. לראש הממשלה שבסמכותו לפטר שר, ולמועצת העיר שבכוחה לפטר את ראש העיר. קבענו שאין זה סביר שהם לא יעשו כך. אבל ראש ממשלה נבחר בידי הציבור, מקבל מנדט מהנשיא, ובמקרה שלנו יקבל גם אמון מרוב מובהק של חברי הכנסת. האם אנו יכולים לקבוע שהחלטות הבוחרים שידעו על כתב האישום, של נשיא המדינה, של קרוב לשמונים חברי כנסת אינה סבירה?

ועכשיו לעוד משהו שהשופטים לא באמת יגידו, אולי בלבם בלבד: עותרים יקרים, הצבעתם למפלגות שהניפו את דגל ה"רק לא ביבי". המפלגות האלה קיבלו 62 מנדטים, והנה, במקום להרכיב ממשלה הן בחרו להתפצל ולרוץ לחיקו של הנאשם, אז מה בדיוק אתם רוצים מאתנו?

4. ביום חמישי הפציעו על המסך שני תומכים משפטיים של נתניהו במשקל בינוני־כבד: חיים רמון וגדעון סער. לרמון חשבון פתוח עם מערכת המשפט, שהעניין הציבורי היחיד להיזכר בו הוא העמדתו לשירות נתניהו. לסער יש חשבון משלו, לאחר שבג"ץ ביטל בייבי שלו, את תקופות הכליאה הארוכות למסתננים. ועכשיו, לאחר ביטול חוק הפיקדון נשמעה שוב זעקתו של סער שמתוסכל לנוכח החמלה האנושית שמפגין בג"ץ כלפי האומללים. ועל הדרך מנה סער והתריע מפני שאר גילויי העצמאות האחרונים של בית המשפט: הצו ליולי אדלשטיין לכנס את הכנסת, ההוראה לחוקק את איכוני השב"כ, הסרת מינויו הזמני של דן אלדד. ייתכן שמאגרי התעוזה האלה מוצו ועכשיו בג"ץ ירסן עצמו, אבל תמיד טוב שיש לנו את סער, "הליכודניק הנקי", שיזהיר את השופטים ומפניהם. ובתזכורת הזו יש גם את הנחמה שעדיין יש שופטים בירושלים.

סער. "הליכודניק הנקי", צילום: יאיר שגיא סער. "הליכודניק הנקי" | צילום: יאיר שגיא סער. "הליכודניק הנקי", צילום: יאיר שגיא

5. תגובת נתניהו לבג"ץ היא מסמך מרתק וגם מטריד. ה"דמוקרטיה" מככבת בו. נתניהו מוצג כלוחם קנאי לדמוקרטיה ואוי ואבוי למי שיעז לפגוע בה, וזה כולל את בית המשפט. "התערבות גסה מצד הרשות השופטת בעיקרון הפרדת הרשויות", נכתב, "עלולה ליצור פגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפט... וליצור שבר עצום בדמוקרטיה הישראלית, אשר סופו מי ישורנו". שזה במילים אחרות - אם בג"ץ יפסוק נגדי, לא אוכל להיות אחראי לכמויות הרפש וההסתה שהבן שלי ישפוך על בית המשפט.

העותרים, לשיטתו של נתניהו, מבקשים "לרמוס ברגל גסה את הכרעתם של רבבות אזרחי ישראל". העותרים הם האליטות השנואות: "עם כל הכבוד לאזרחים ה'בכירים', במדינת ישראל לא התקבל שלטון האליטות של אפלטון וקולו של כל אחד מהם בבחירות שווה לקולו של כל אזרח אחר". האליטות של אפלטון הן העותרים באמצעות עו"ד דפנה הולץ־לכנר. ביניהם פרופ' רות ארנון מפתחת הקופקסון, דב מורן ממציא הדיסק־און־קי, אורני פטרושקה, עמי אילון, כרמי גילון, יובל דיסקין ועוד כמה שמות שבלעדיהם לא היו לישראל לא כלכלה ולא ביטחון. בלעדיהם נתניהו היה מתקשה לפאר ולשווק עצמו כמר כלכלה וביטחון.

אבל הוא צודק, קולותיהם של האליטיסטים האפלטונים לא שווים יותר מקולות מצביעיו, בדיוק כמו שקולות שלא הצביעו עבורו נספרים לטובתו רק בגלל שנשדדו בידי שותפיו החדשים. בעניין זה מפתיע מנדלבליט שכותב בסעיף 245 בתגובתו על ההסכם הקואליציוני: "בפנינו אם כן, ברמת המאקרו, תוצר הכרעתו של הבוחר כפי שהוא משתקף על ידי רוב מובהק של חברי הכנסת ה־23". הרוב המובהק הוא של חברי הכנסת, אבל בהחלט לא תוצר "הכרעתו של הבוחר".

6. העותרים יכולים למצוא עצמם בסוף הסיפור הזה כמי שבאו לקלל ונמצאו מברכים. אם נתניהו צולח את משוכת בג"ץ הוא יחגוג וגם יחקוק על גבו את תו הכשרות.

אבל, כשמדובר ב־11 שופטים, יש בהחלט מצב למגוון גדול של תוצאות ומצבי ביניים.

האחד - האם יהיו דעות רוב ומיעוט. גם אם התוצאה תהיה דחיית העתירות, מעניין אם יהיו שופטים (וכמה) שינפיקו דעת מיעוט.

השני - הרטוריקה באולם ובפסק הדין. עד כמה השופטים יתנו ביטוי למורת רוחם ובאיזה ווליום.

השלישי - האם יפסלו סעיפים בהסכם הקואליציוני או רק ירשמו הערות אזהרה להמשך למקרה שסעיפים המנוגדים לדין יחוקקו ותוגש נגדם עתירה בהמשך.

ואם יחליטו לפסול את הנאשם ואת ההסכם - הניח בפניהם מנדלבליט כמה ציטוטי עבר מפסיקות בג"ץ ל"גזור והדבק". למשל של הנשיאה בדימוס דורית ביניש: "כאשר מדובר בהסכם הנגוע באי־חוקיות או בהסכם הסותר את תקנת הציבור, בית המשפט לא יירתע מלהצהיר על ביטולו. כדי להכריע בשאלת הפסול נבחן אם הפגמים שנפלו בהסכם נוגעים להוראות מהותיות באותו הסכם ואם הם מן הסוג שיש בו כדי לגרום לפגיעה בערכים מהותיים של שיטת המשטר שלנו, לפגיעה בעקרונות הנוגעים במבנה החוקתי של שיטתנו הדמוקרטית, או אם פוגעים הם בערכי היסוד העומדים בבסיס השיטה המשפטית שלנו. כך גם נבחן אם נגוע ההסכם בסממני שחיתות או בהשחתת המשטר. אף בכל אלה אין כדי למצות את עילות הפסילה שכן המציאות בתחום הפוליטי היא דינמית וקשה לחיזוי מראש".

תגיות