לא צריך לחפש מתחת לפנס: הברקוד יאפשר את פתיחת הקניונים

ככל שלא נצפה בגידול משמעותי בתחלואה מקורונה, יפתחו הקניונים בישראל בימים הקרובים - מהלך שחיוני להשבת המשק לפעילות. דיונים קדחתניים מתנהלים על האופן בו תתאפשר פתיחת הקניונים כאשר על פי הפרסומים, משרד הבריאות ידרוש ממנהלי הקניונים להטמיע מערכות טכנולוגיות לניטור הקונים במהלך שהותם בקניון - כתנאי לפתיחתם.

לכאורה, אין מדובר בסוגייה מורכבת. ישנן בנמצא מגוון רחב של אמצעים טכנולוגיים מסוגלים לבצע מעקב ופיקוח אחר הקונים. כך, למשל, ניתן לאכן קונים ברדיוס מסוים באמצעות רשתות סלולריות, או לעשות שימוש במערכות המבוססות על אמצעים לזיהוי פנים. ואולם, אליה וקוץ בה: שימוש בטכנולוגיות חודרניות מהסוג הזה מעלה חשש לפגיעה משמעותית בפרטיות הצרכנים.

מעבר לכך, הקמת מאגר שיכלול תמונות פנים ואמצעי זיהוי נוספים של קונים הוא משימה מורכבת בעלת השלכות משמעותיות לביטחון הפרט. עמדתנו היא כי שימוש באמצעים טכנולוגיים מסוג זה אינו ראוי וממילא אינו נדרש לאור האלטרנטיבות.

קניון הדר | צילום: שלו שלום

אנו קוראים לקניונים ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים לבחון את השימוש בטכנולוגיית הברקוד QR הוותיקה (אותו קוד ריבועי שהפך נפוץ בעשור האחרון במכשירי הטלפון הניידים) ולהתאים אותה לשימוש נרחב בקניונים כחלופה יעילה שתאפשר ניטור של הקונים. מדובר באמצעי יחסית פשוט להטמעה, כאשר כל אורח בקניון יקבל קוד QR ייחודי באמצעות האפליקציה, שבאמצעותו הוא יוכל להזדהות בכניסה לחנויות.

הצבה של סורקים בכניסה לחנויות זולה ופשוטה מאשר רישות הקניונים במצלמות. לצורך פשטות הסריקה - ניתן להשתמש באפליקציית סריקת QR שתעשה שימוש במצלמה של מכשיר נייד של החנות (טלפון או טאבלט). כיצד הדבר יעבוד? כל אדם שיהיה מעוניין להיכנס לקניון יצטרך להוריד את האפליקציה, באמצעותה הוא יקבל ברקוד ייחודי שיוצג על המסך.

בכניסה לקניון ולחנויות הוא יעשה "בורדינג" - הוא ייבדק בכניסה לקניון ובכל כניסה לחנות ומיקומו יירשם וידווח ככל שיידרש. בכל כניסה לחנות יסרוק המוכר את הברקוד. נכון אין הדבר פותר את כל הבעיות (כמו למשל במקרים בהם הקונה לא יבחר להיכנס לאף חנות ויסתובב בקניון) אך בראייתנו הפתרון המוצע בהחלט מספק. הנתונים יאספו למאגר אחיד שיכלול את פרטי הקשר של אותו קונה ורק את הפרטים האלו.

אנו סבורים שאין לפרט במאגר פרטים מעבר לשמות ולמספר הניידים שאיתם יהיה ניתן לאתר את הקונים. במקרה הצורך יתאפשר גם להצליב את הנתונים עם פרטי האשראי ברכישה בחנויות. מדובר בחלופה מספקת המתבססת על הנכונות של האזרחים לשתף פעולה.

ברור שהרעיון אינו מושלם. אחת הבעיות היא לגבי אוכלוסיות מבוגרות שאין ברשותן מכשיר טלפון חכם. גם למצבים האלו ניתן למצוא פתרונות בדמות צמידים חכמים; מה גם שהאוכלוסייה המבוגרת - זו שלצערנו הכי פגיעה למחלה - לא תמהר לפקוד את הקניונים בקרוב. קושי נוסף הוא עם הדרישה למדוד את החום של הקונים בכניסה. במרבית המקומות נדרשו מאבטחים למדוד את החום או, כמו שנעשה באיקאה, השתמשו במערכות זיהוי פנים. לדעתנו, ניתן להשתמש במערכות אופטיות למדידת חום בכניסה לקניונים, במנותק ממערכות לזיהוי פנים, שכן אין כל צורך בזיהוי האדם על מנת למדוד לו חום.

מבחינה משפטית, מדובר באמצעים המאזנים בצורה טובה בין הזכות לבריאות לזכות לפרטיות. הם מטילים עלויות נמוכות יחסית לאלטרנטיבות הקיימות על הקניונים והרשתות ומאפשרים בקרה יעילה על הקונים. לצד אלו אמצעים אלו מונעים פגיעה רחבה יותר בפרטיות ומצמצמים את החשיפה של הפרטים במאגרי המידע לפרטים הנחוצים והחיוניים ביותר. המסקנה שלנו היא שלא תמיד צריך לחפש פתרונות טכנולוגיים מתקדמים וניתן, לפעמים, לעשות שימוש במערכות פשוטות יותר שיודעות "לעשות את העבודה".

עו"ד ברודט הוא מנהל החדשנות של מרכז המחקר לאבטחת סייבר ומנהל הפיתוח של מעבדות החדשנות של דויטשה טלקום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.