אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שלושה תמרורי אזהרה מהמבקר לימי הקורונה צילום: תדמית

דו"ח המבקר

שלושה תמרורי אזהרה מהמבקר לימי הקורונה

מבקר המדינה מזהיר: הפנסיות בצה"ל ממשיכות להתנפח (כשהאבטלה במשק גואה), מאגרי המידע פרוצים (בזמן שהמעקב אחר אזרחים הולך ומתגבר), ומערכת הבריאות מפלה את בתי החולים העצמאיים (שנשאו במרבית נטל הקורונה)

05.05.2020, 06:56 | עמרי מילמן, אדריאן פילוט ועומר כביר

האתגר הגדול ביותר של הממשלה שתקום בישראל (במוקדם או במאוחר) יהיה גיבוש תקציב מדינה, לאחר שהמשק ספג מכה אנושה ממשבר הקורונה, שעלה מאות מיליארדים לקופה הציבורית.

קראו עוד בכלכליסט

בהקשר זה מעניין לקרוא את הפרק בדו״ח מבקר המדינה שפורסם אתמול ועוסק בהסדרי הפנסיה בישראל בדגש על הפנסיות התקציביות ופנסיות הגישור בצה״ל. פרק זה מספק תזכורת חשובה לאחת ההחלטות המתבקשות במסגרת נסיונות הממשלה להכיל ולו חלקית את נזקי משבר הקורונה.

צה"ל: ניפוח הפנסיות

פרשנות אין שמות, אין אחריות אישית, אין ביקורת: הדו"ח העקר של אנגלמן האינפוגרפיקה השתפרה, ויוצרו סרטונים להנגשת הדו"חות לציבור. אלה אינם אלא פעלולים שנועדו לטייח ולמרוח את הממצאים החמורים שמתחבאים בין השורות שחר אילןלכתבה המלאה

כשברקע יותר ממיליון מובטלים, ורבים נוספים שסובלים מקשיים כלכליים, המבקר מזכיר את המחלוקת בין צה"ל למשרד האוצר בעניין הגדלות הפנסיה מצד הרמטכ"ל וקובע שוב כי על הצדדים להגיע להכרעה. סכום ההגדלות שבמחלוקת עמד על 1.1 מיליארד שקל ב־2018 בלבד, וגדל מאז בעשרות מיליונים מדי שנה. תוספת הרמטכ"ל היא תוספת של אחוזים למקבלי פנסיה תקציבית מצה"ל, שאמורה היתה להיות מחולקת רק במקרים חריגים אך בפועל מחולקת עד היום באופן גורף לפורשים.

על התוספות החליטה הממשלה ב־1961 כשקבעה כי הרמטכ"ל יוכל להעניק הגדלה ל"חייל פלוני". מאז הרמטכ"לים אימצו את השיטה כדי לנפח את הפנסיות התקציביות של פורשי צה"ל. בחלק מהמקרים מביאה ההגדלה לתשלום קצבת פנסיה חודשית של יותר מ־70% מהשכר האחרון של הפורש.

מתניהו אנגלמן, צילום: באדיבות מבקר המדינה מתניהו אנגלמן | צילום: באדיבות מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, צילום: באדיבות מבקר המדינה

לפי צה"ל מדובר בתוספת שנתית שתעמוד בשנים הקרובות על מעל 20 מיליון שקל בשנה אבל בהמשך תתייצב על 15–20 מיליון שקל. השאלה שעליה אין תשובה היא מה העלות האקטוארית, המצטברת, של אותן הגדלות. קשה לטעון שהגדלות הרמטכ"ל פונות לשכבות החלשות כאשר לוקחים בחשבון כי לפי הדו"חות הכספיים של הממשלה הקצבה הממוצעת של הפורשים ב־2018 עמדה על 17.2 אלף שקל וגיל הפרישה הממוצע עמד על 46.

המבקר מזכיר שהרמטכ"ל הקודם, גדי אייזנקוט, הכריז ב־2017 על הגבלה של אותן הגדלות ללא יותר מ־10% (מהשכר שלפני הפרישה) כשעד אז הן הגיעו גם ל־19%. אבל מגבלה זו תהיה רלוונטית רק למי שנכנס לקבע ראשוני ב־2017 כך שיעברו שנים עד שנראה צמצום בפועל. לפי הערכות האוצר מתוך תקציב הגמלאות של צה"ל שעמד על 7.8 מיליארד שקל נכון ל־2018 – 1.1 מיליארד שולמו בעקבות הגדלות הרמטכ"ל, ומאז הסכומים רק המשיכו לעלות.

מבקר המדינה מתח ביקורת קשה על נושא הפנסיות המנופחות בצבא כבר ב־2006. הפעם המבקר אנגלמן לא מפנה ביקורת כלפי שרי הממשלה שאמורים היו להכריע בסוגיית הגדלות הרמטכ"ל כבר לפני שנים אך נמנעו מלקבל החלטות. במשרד האוצר יבקשו מהדרג הפוליטי להסדיר את הנושא עם גיבוש התקציב הקרוב, באופן שיגביל מאוד את ההגדלות, במסגרת הנסיונות להדק את החגורה ולאתר כל מקור תקציבי לכיסוי הגרעון.

נושא נוסף שמחייב הסדרה, על פי הדו"ח, ושווה מיליארדי שקלים לקופה הציבורית הוא פנסיות הגישור. למרות שלכאורה הנושא סוכם במסגרת הסכם כחלון–יעלון בסוף 2015, עדיין לא נקבעו התקנות שיסדירו כיצד הקצבה הממוצעת עבור פורשי צה"ל תרד ל־12 אלף שקל (במונחי 2015). כיום קצבאות הפורשים עדיין גבוהות באלפי שקלים מהסכום שסוכם. גם הסדרת פנסיות הגישור במסגרת התקציב הבא תעלה על השולחן במסגרת הצמצומים המתבקשים, ובהתאם להנחיית משרד המשפטים.

בלי פרטיות: הפקרות במאגרים

הממשלה אישרה אתמול להאריך את סמכות השב"כ לאכן טלפונים, כשבמקביל היא פועלת במרץ כדי להסדיר בחוק את פעילות הריגול של השב"כ אחרי אזרחים ישראלים במסגרת המאבק בקורונה. חקיקה זו תושלם כנראה במהירות – בג"ץ הרי חייב את הממשלה להסדיר ריגול זה בחקיקה ובלעדיה תתקשה המדינה להמשיך ולאפשר לארגון החשאי שלה לאסוף מידע על אזרחים חפים מפשע.

המחויבות של הממשלה לפגיעה זו בפרטיות מטרידה בפני עצמה, אך היא מטרידה עוד יותר על רקע חשיפת דו"ח המבקר אתמול שהעלתה שמדינת ישראל מפקירה זה שנים רבות מידע רגיש של אזרחי ישראל בשלל מאגרי מידע ממשלתיים, חלקם ביומטריים ובהיקפים גדולים, מבלי להסדיר את פעילותם בחקיקה, וכאשר המידע שבמאגרים אלו משותף בצורה רחבה עם שלל גורמים ממשלתיים (כולל גם השב"כ).

בנימין נתניהו, צילום: לע"מ בנימין נתניהו | צילום: לע"מ בנימין נתניהו, צילום: לע"מ

לפי דו"ח המבקר, הבולט מבין אלו הוא מאגר תמונות רישיונות הנהיגה של משרד התחבורה. מאגר זה כולל 4.5 מיליון תמונות שהחל מ־2006 גם מצולמות באיכות ביומטרית. ואולם, לפי בדיקת המבקר השימוש בתמונות באיכות ביומטרית במאגר מעולם לא הוסדר בחקיקה, חרף העובדה שהמשנה ליועמ"ש התריע על צורך זה כבר ב־2005. "בקיומו של מאגר זה טמון סיכון לזכות החוקתית של אזרחי המדינה לפרטיות", הבהיר המבקר. "אי־אסדרה של מאגר תמונות באיכות ביומטרית שהיקפו עצום ובמשך תקופה כה ארוכה ראויה לבחינה. הקושי באי־אסדרה מתחדד בעיקר בהשוואה לאסדרה הנרחבת שנעשתה בנוגע למאגר הביומטרי הלאומי". בנוסף, בדיקת המבקר העלתה שמשרד התחבורה מעביר מידע מהמאגר, כולל תמונות, לגורמים שונים. משטרת ישראל ומשרד ראש הממשלה, למשל, מקבלים מדי יום שיקוף מלא של המאגר.

מאגרי מידע בעייתים נוספים שמציין המבקר הם מאגר התמונות של משתמשי כרטיס רב-קו, שהכיל ביולי האחרון את פרטיהם של 7.7 מיליון איש וטביעות האצבע של רשות התעסוקה – מאגר שהוקם בעלות של 2.6 מיליון שקל, ונכון למאי 2019 הכיל כרבע מיליון טביעות אצבע של דורשי עבודה.

בריאות: אפליה

משבר הקורונה חידד את הצורך ברפורמות מבניות עמוקות במערכת הבריאות. דו"ח המבקר מציף את אחת הבעיות העיקריות שמצריכות טיפול והיא המבנה הלקוי של מערך האשפוז בישראל. "הליקויים שעלו בדו״ח זה מדגישים כי גם לאחר הקמת חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים, עדיין עומד בפני משרד הבריאות האתגר להפריד בין תפקידו כמאסדר לבין היותו בפועל בעליהם של חלק ניכר מבתי החולים", כותב המבקר. משרד הבריאות הוא הבעלים של 24 בתי חולים בישראל ובמקביל משמש רגולטור שלהם כמו גם של כל יתר בתי החולים בארץ.  

הדו"ח חושף את האפלייה בין בתי חולים ממשלתיים לבין הציבורים העצמאיים. בשנים 2014 - 2017 היה התקצוב לבתי החולים הממשלתיים גבוה פי 2–5 לעומת בתי החולים העצמאיים. זאת כאשר דווקא בתי חולים בבעלות ממשלתית יעילים פחות, ולמרות זאת משרדי הבריאות והאוצר לא דרשו מבתי החולים הציבוריים להתייעל. "במציאות הנוכחית", כותב המבקר, "פועלים כלל בתי החולים בסביבה עסקית-רפואית דומה, אך בסביבה כלכלית-תחרותית שונה".

משה בר סימן טוב משה בר סימן טוב משה בר סימן טוב

מגפת הקורונה רק המחישה את הבעייתיות בכך כשבתי החולים הציבוריים העצמאיים נשאו בעיקר נטל הטיפול באוכלוסייה חלשה שהיתה פגיעה ביותר לקורונה (מדובר בעיקר במגזר החרדי, הערבי ובתושבי ירושלים). ההוצאות של בתי חולים אלה היו הגבוהות במערכת (באופן יחסי למחזור) ובד בבד, נרשמה ירידה חדה בהכנסות שכן הפעילות האלקטיבית – שמכניסה כסף לבתי החולים הללו – צנחה עד ל-50%.

גם הפגמים ביישום הרפורמה לבריאות הנפש מתחדדים בצל הקורונה. לפי דו״ח המבקר זמני ההמתנה לבדיקה ממיינת (אבחון) ולהמשך טיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפי עלולים להגיע ל־16 חודשים. בנוסף, אין מענה למצבי חירום דחופים והניסיון להסדיר זאת באמצעות מוקד לעזרה ראשונה נפשית לא קּודם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות