אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה ספג החקלאי הוצאות משפט דרקוניות של 50 אלף שקל צילום: אתר ציפורי

משפט שדה

למה ספג החקלאי הוצאות משפט דרקוניות של 50 אלף שקל

בימים שאזרחים נאבקים על פרנסתם מול אי־ודאות כלכלית, הטיל שופט השלום מנצרת יובל שדמי לפני כשבועיים 50 אלף שקל הוצאות משפט על החקלאי אלי כהן, משום ש"גרר את המשיבה ואת בית המשפט להליך מורכב ויקר והפגין זלזול מובהק בחוק". מורכב, יקר, זלזול? שופט בדימוס: "אני קצת מתבייש בפסק דין כזה. הוא מרושל ומרושע"

10.05.2020, 08:11 | משה גורלי

50 אלף שקל הוצאות משפט הטיל שופט השלום מנצרת יובל שדמי לפני כשבועיים על החקלאי אלי כהן מציפורי. 50 אלף שקל, בימים שאזרחים נאבקים על פרנסתם מול אי־ודאות כלכלית. 50 אלף בבית משפט שלום, ולא נגד בנק או טייקון. חקלאי. כדי להצדיק את הסכום המופרז כותב השופט: "המבקש גרר את המשיבה ואת בית המשפט להליך מורכב ויקר והפגין זלזול מובהק בחוק". מורכב, יקר, זלזול? בתיק התקיים דיון קצר אחד והוגשה מטעם המשיבה, רשות הטבע והגנים, תגובה אחת. פסק הדין השתרע על פני 5 עמודים בלבד. אם ההליך כה מורכב, אורך פסק הדין לא משקף זאת. כאן יש לציין כי כהן הוא חבר שלי, ולכן אני נזהר שבעתיים. את פסק הדין העברתי למשפטנים נוספים, ולשופט בדימוס שענה: "אני קצת מתבייש בפסק דין כזה. הוא מרושל והוא מרושע".

קראו עוד בכלכליסט

שטחים במושב ציפורי, צילום: אתר ציפורי שטחים במושב ציפורי | צילום: אתר ציפורי שטחים במושב ציפורי, צילום: אתר ציפורי

1. מה כתוב במשוב?

וזה הסיפור: רשות הטבע והגנים הוציאה צו הריסה למבנה ששופץ בידי כהן. המחלוקת היא על מיקום המבנה. כהן טוען שמדובר בשטח חקלאי שלו בציפורי. הרשות טוענת שהמבנה בשטח הגן הלאומי. השופט כותב: "אף כי שוכנעתי שלמבקש (כהן) זכויות כדין לפעילות חקלאית במקרקעין שעליו נבנה המבנה, אין בכך כלל להכשיר את הבנייה ללא היתר נשוא הצו". ועוד הוא כותב: "את טענות (רשות הטבע והגנים) שלפיהן אין למבקש זכויות כדין במקרקעין, אני דוחה. המבקש הוכיח את זכותו במקרקעין בראיות שהגיש, שלא נסתרו".

כלומר השופט קובע שהמבנה נמצא על השטח של כהן, כך שלא ברורה ההחמרה שהוא מייחס למאבקו נגד צו ההריסה. הוא גם מתעלם מהנימוק המשפטי והעובדתי של פרקליטו של כהן, אליהו מאיר, הן ביחס לגבולות הסמכות של הרשות שנגזרים מהכרזת שטח כגן לאומי, והן לגבי ההסכמה העקרונית עם מושב ציפורי כי משקו של כהן לא ייחשב כחלק מהגן הלאומי. כלומר, אם לחדד - הרשות הוציאה צו הריסה בידיעה שמדובר במבנה שאינו נמצא או לא צריך להימצא בשטח גן לאומי. לעניין זה שווה להציץ למשוב השופטים שנערך לפני שנים רבות: האם השופט/ת יובל שדמי נוהג/ת לעיין בכתבי הטענות ביסודיות לפני הדיון הראשון בתיק? כן - 27% מהעונים; לא - 73%.

2. צמחי מים, לא נשק

סניגורו של כהן הצביע על 3 ביקורים של פקחי הרשות במהלך השיפוץ ובהם לא התריעו, עד שפקח נוסף התריע והניע את צו ההריסה. ועדיין את טענת כהן שהעבודות היו שיפוץ שאינו דורש היתר השופט מכנה "עזות מצח שיש לשקול לעניין ההוצאות". זה "שווה" 50 אלף? ניסיון של אזרח להיאבק ברשות שלטונית שהוציאה צו הריסה שגוי לטעמו?

כהן מגדל ומשווק צמחי מים ייחודיים, גם לנוי וגם לטיהור טבעי של מי שופכין, סוג של מתקני התפלה טבעיים. הוא לא מייצא נשק ותעשיות מזהמות לעולם השלישי, אלא אקו סיסטם אקולוגי של מים חיים. כהן הוא הפנים היפות של היצוא הישראלי. בשטח החקלאי שלו בציפורי הוא מגדל את צמחי המים האלה, ושם שיפץ את המבנה שבמחלוקת. 50 אלף שקל, גם אם פסק הדין מוצדק – אינם מוצדקים.

תגיות