צילום: שאטרסטוק
דו"ח טכנולוגי
פייסבוק מאפשרת לגוף חיצוני להסיר תכנים, אבל מה הוא לא יוכל לעשות?
החברה הקימה את ועדת הערעורים, שתכלול בין היתר את אמי פלמור הישראלית, שתדון בסוגיות חשובות ברשת החברתית, אך המטרה של פייסבוק היא אחת: להוריד את הרגולטור מהגב שלה
בימים אלו יוצאת פייסבוק לאחד הניסויים המסקרנים בתולדותיה, מתן כוח לגוף חיצוני, שמרגע שיתחיל לפעול לא יהיה בשליטתה כלל, לקבל החלטות מחייבות בכל הנוגע להסרת, השארת או החזרת פוסטים ותכנים אחרים ברשת החברתית ובאינסטגרם. לא כוח מוחלט לקבוע מדיניות, אלא רק החלטות ספציפיות לגבי תכנים פרטניים.
האופן שבו מוקם ויפעל הגוף, שמכונה ועדת הערעורים, מעלה שאלות רבות בהבטים כמו עצמאות, אובייקטיביות, יכולת אכיפה, אפקטיביות לאורך זמן ובעיקר איזה כוח או השפעה תהיה לוועדה על מנת להביא לשינוי משמעותי בפייסבוק. אבל אולי שאלה משמעותית יותר היא לא מה תוכל הוועדה לעשות או לא לעשות, אלא מה פייסבוק עצמה מקווה להרוויח מההפעלה שלה. מענה לשאלה זו יבהיר גם סוגיות כמו הכוח של הוועדה בפועל וההיתכנות של קיומה בטווח הארוך.
הוועדה תפעל כמעין בית דין עליון לערעורים, תדון ותקבל החלטות בתיקים שונים שיופנו אליה על ידי משתמשים או פייסבוק עצמה. היא תבחר בעצמה את התיקים שתדון בהם, ומטבע הדברים תוכל לדון רק בכמה עשרות או לכל היותר מאות תיקים כל שנה. אין כאן, לכן, כוונה להפוך את הוועדה לגורם שידון בכל פנייה ובקשה של גולש, אלא לכזו שדנה רק בכמה תיקים מייצגים שאמורים להבליט סוגיות חשובות.
בשבוע שעבר חשפה פייסבוק את זהות 20 החברים הראשונים בוועדה (המספר עתיד לגדול בהמשך ל-40), מה שאפשר לראשונה לשאול שאלות מהותיות על אופן העבודה שלה ועומק ההשפעה שלה. חברי הוועדה מגיעים מעולמות זכויות האדם, האקדמיה, העיתונות, הזכויות הדיגיטליות, המשפט ועוד. ארבעה מחברי הוועדה מחזיקים בתואר יו"ר משותף: ראש ממשלת דנמרק לשעבר, הלה ת'ורנינג שמידט, פרופ' קטלינה בוטרו-מרינו, דיקנית בית הספר למשפטים של אוניברסיטת לוס אנדס בקולומביה, פרופ' ג'אמאל גרין מאוניברסיטת קלומביה ומייק מקונל, שופט פדרלי לשעבר בארה"ב וכיום מרצה למשפטים באוניברסטת סטנפורד. כן חברה בוועדה כלת פרס נובל לשלום, תוואכול כרמאן מתימן.
קדאר זה של אנשים, מהשמות הבולטים בתחומי הפעילות שלהם גם אם לא כאלו שמוכרים גלובלית, אמור לדברי אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר והחברה הישראלית היחידה בוועדה, להבטיח שחרף המגבלות הרשמיות על כוחה (היא יכולה לקבל החלטה מחייבת רק במקרים פרטניים, ואין לה סמכות לקבוע מדיניות מחייבת לפייסבוק אלא רק להמליץ על כזו), היא לא תהפוך לגוף חסר רלוונטיות.
"כשנוצר מבנה כזה עם אנשים כל כך רציניים, זה לא יטוטא מתחת לשטיח", אמרה פלמור בראיון ל"כלכליסט". "יש לנו צוות תקשורת חזק שמרושת בכל העולם. אנחנו לא בית המשפט העליון, אבל אנחנו גם לא גוף אלגנטי שרק ייתן החלטה. אנחנו נאבק על זה. המטרה היא לייצר תקדימים. להחלטה יהיה אימפקט רוחבי, ואם זה לא יהיה ברור מספיק תהיה המלצת מדיניות. אבל השאלה של אכיפה היא לא רק חוק. יכול להיות גוף ללא כוח אכיפתי, ועדיין יכול להיווצר מצב שבו בלתי אפשרי להתעלם מההמלצה שלו. אני חושבת שלשם זה הולך, וזה תלוי הרבה בתקשורת. ככל שנשכיל לקבל החלטות עקרוניות ולייצר תהודה באמצעות כלי תקשורת נשכניים, תיווצר לפיתה שיהיה לפייסבוק קשה לברוח ממנה. ייווצר סנימנט שיפגע בפייסבוק אם לא תציית, וזו יכולה להיות גם פגיעה עסקית. זה אתגר יותר גדול ממה שהיה להם עד היום. זה לא אנשים רנדומליים, כשממנים אנשים כל כך רציניים קצת קשה לצפצף עליהם".
זה חזון אופטימי מאוד, לא בלתי-סביר בפני עצמו. ייתכן בהחלט שזה מה שיקרה, שהיוקרה והתהודה של הוועדה יהיו כל כך משמעותיות שלפייסבוק לא תהיה ברירה אחרת אלא למלא אחר המלצות הוועדה ולבצע שינויים במדיניותה בהתאם. אבל הבעיה היא שזה חזון שמתבסס על הנחה בעייתית: שלפייסבוק יש מספיק יושר פנימי, מספיק כבוד עצמי, על מנת שיהיה לה אכפת ממה שאומרים עליה בתקשורת. היסטורית, תוכניות או לחזון שמתבססים על תפיסה זו יש נטייה להתפורר במהירות.
בדצמבר 1961 הגיע ד"ר מרטין לותר קינג לעיר אולבני שבג'ורג'יה על מנת להשתתף בהפגנות ההמוניות נגד הפרדה ובעד הבטחת זכויות ההצבעה של אפרו-אמריקאים. ב-16 בחודש, בעיצומה של הפגנה שהוביל קינג, הוא ופעילים רבים נעצרו, נוהג די מקובל של כוחות הדיכוי הלבנים במהלך תנועת זכויות האזרח בשנות ה-60. בעת שקינג ישב במעצר, עמיתיו ניהלו מו"מ עם בכירי העירייה, ובראשם ראש העיר אסא קלי ומפקד המשטרה המקומית לאורי פריטצ'ט ובסיומו הגיעו להסכם ובו שני סעיפים עיקריים: כל האזרחים המקומיים שנעצרו ישוחררו מיד וללא צורך להפקיד ערבות, ואם השקט בעיר יישמר במשך 30 יום תוקם ועדת בת שמונה חברים ובה ייצוג שוויוני של שחורים ולבנים, שתדון בדרישות המפגינים.
היתה רק בעיה אחת: קלי ופריטצ'ט סירבו להעלות את ההסכם על כתב, מכיוון שלא רצו הכרה רשמית בקהילה השחורה של העיר. לפי הביוגרפיה על קינג, Bearing the Cross: Martin Luther King, Jr., and the Southern Christian Leadership Conference מאת דייוויד גארו, הוא היסס לקבל הסכם בעל-פה בלבד. "אני רוצה את זה בכתב", אמר לעמיתו עו"ד דונלד הולוול. זה השיב שאין צורך במסמך שכזה, מכיוון שהם עובדים מול אנשים מכובדים (Honorable Men). כחלופה, הם הסכימו על הצהרה מטעמם שתציג את עיקרי הסיכום, והורו להפסיק את המחאות.
עד כמה היו קלי ופריטצ'ט אנשים מכובדים התברר יום לאחר מכן, כשבמסיבת עיתונאים התנערו השניים לחלוטין מההסכם, תוך שהם מכחישים את קיומו וטוענים שהמפגינים שוחררו רק מכיוון שמסרו ערבות. לא נעשו שום ויתורים למפגינים השחורים, הם טענו. זו היתה מכה מוראלית אדירה לפעילים, והתנועה באולבני מעולם לא הצליחה לחדש את התנופה שהיתה לה בתחילת הדרך. התקשורת הארצית, כולל כלי תקשורת שהזדהו עם מטרותיו של קינג, כינו את הפרשה "תבוסה" למאבק זכויות האזרח, ופסקו ש"קשה לראות איך הקהילה השחורה המקומית השיגה דבר כלשהו" מההפגנות. זה היה אחד מרגעי השפל של קינג, והכל מכיוון שביסס את צעדיו על סמך אמונה ביושר הפנימי של אנשים ומוסדות.
אין שום דימיון בין פייסבוק לגזענים שעמדו בראש מרבית גופי השלטון בדרום ארה"ב במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20, אך התקווה שבה ניתלת הוועדה מבוססת על עיקרון דומה לזה שעליו ניתלה קינג: שפייסבוק היא גוף מכובד, ושעם מספיק לחץ תקשורתי לחברה לא תהיה ברירה אלא לעשות את הדבר הנכון. קינג למד, ליגונו, שמדובר בתקוות שווא. אין שום בטוחה שפייסבוק תתנהג אחרת. פייסבוק תעשה בסופו של דבר את מה שהכי טוב לפייסבוק, ותבחר במהלכים שיאפשרו לה לצמוח בצורה המהירה ביותר תוך צמצום ההפרעות השונות למינימום האפשרי.
לכן, כדי להבין איזה כוח והשפעה יהיו לוועדה צריך לנסות להבין למה בדיוק פייסבוק מקימה אותה. הסיבה הרשמית היא כדי לנהל בצורה טובה יותר סוגיות של חופש ביטוי, שפייסבוק גם כשלה בהן בעבר וגם הצהירה מספר פעמים שאין לה עניין אמיתי לנהל. "אנחנו לא רוצים לצנזר שיח פוליטי", אמרה, למשל, ג'סיקה זאקר, מנהלת מדיניות מוצר בפייסבוק העולמית, במפגש עם עיתונאים ישראלים בתל אביב בתחילת השנה.
פייסבוק לא באמת מחשפת כאן פתרון טוב יותר לבעיות חופש הביטוי והצנזורה בפלטפורמה שלה, היא מחפשת פתרון טוב יותר לבעיות הרגולציה שלה. מזה כשנתיים, מאז פרשת קיימברידג' אנליטיקה, נמצאת החברה תחת זכוכית מגדלת רגולטורית שמובילה לפשפוש ודקדוק מעמיק בכל פעילות שהיא עושה – מהתמודדות עם פייק ניוז והתערבות זרה, עבור בסוגיות שמירה על פרטיות משתמשים, ועד מאמציה (הצולעים לעת עתה) להשיק מטבע דיגיטלי – היא כבר שילמה קנס משמעותי של 5 מיליארד דולר בפרשת קיימברידג' אנליטיקה, ואף שבתמונה הכוללת ההשפעה שלו על השורה התחתונה שלה היתה חולפת ברור שאין לה רצון לספוג קנס נוסף בעתיד ובוודאי שאינה מעוניינת שקנסות מסוג זה יהפכו לדבר שבשגרה.
בעבור פייסבוק, לוועדה יש מטרה ומטרה אחת בלבד: להוריד לה את הרגולטור מהגב, לפחות ככל שזה נוגע לפרסום או צנזור תכנים. מחוקק מתלונן על פוסט בעייתי שעלה ברשת החברתית? נפיל את זה על הוועדה. דיווח בכלי תקשורת מרכזי על צנזור לא מוסבר של תוכן לגיטימי? הוועדה בודקת. עם יכולת לטפל ב-200 מקרים בשנה, בתחזית האופטימית ביותר, אין לוועדה אפשרות לתת מענה לשלל בעיות התוכן בפייסבוק, ובלי כוח אמיתי לשנות את המדיניות אין לה שום דרך לבצע שינויים ארוכי טווח. הדבר המרכזי שהיא יכולה לעשות זה להיות וסת שנועד לשחרר את הלחץ שמופעל על פייסבוק.
ומידת ההשפעה של הוועדה, אפילו קיומה ארוך הטווח, תלויים ישירות בהצלחתה לתפקד כווסת זה. אם פעילות הוועדה תוריד את האש מפייסבוק, היא תהיה שם עוד זמן רב. החברה אפילו תקשיב להמלצות שלה לפעמים אם תראה שזה מועיל לה. אם הרגולטורים, המחוקקים והתקשורת ימשיכו להציק פייסבוק לא תתקשה למסמס את פעילות הוועדה, לייבש אותה בשיטות שונות ובחלוף הזמן לסגור אותה בשקט בשקט, בתקווה שאף אחד לא ישים לב או שלאף אחד כבר לא יהיה אכפת. למעשה, ייתכן שלחברה יש כבר תוכנית מגירה לתרחיש כזה בדיוק. וזה, כמובן, בהנחה שפייסבוק לא בונים על כך שאחרי תקופת התעניינות ראשונית הוועדה תהפוך לעוד גורם שמנגן ברקע ולא עושה יותר מדי צרות.
קצרצרים
1) טוויטר נוקטת צעד חשוב במאבק בפייק ניוז בנושא הקורונה, ותוסיף לציוצים שזוהו ככאלו תווית אזהרה בולטת. הבשורה האמיתית? אף אחד לא יהיה חסין מתווית זו, כולל דונלד טראמפ שלרוב נהנה מיד חופשית להגיד ברשתות חברתיות כל שעולה על רוחו ללא שום השלכות. "התוויות האלו רלוונטיות לכל מי שמשתף מידע מוטעה, כולל מנהיגים עולמיים", אמר בכיר החברה ד"ר יואל רות.
2) Quibi, שירות הסטרימינג הביזארי למכשירים ניידים בלבד, לא זכה להצלחה מרשימה עם השקתו בחודש שעבר, אולי כי אנשים לא רוצים לצפות בתכנים מושקעים שמחולקים לקטעים של 10 דקות על גבי מסך של 6 אינץ'. למייסד, ג'פרי קצנברג, יש דווקא הסבר אחר. "אני מייחס את כל מה שהשתבש לנגיף הקורונה. הכל", הוא אמר לניו יורק טיימס. למרבה הצער, הוא לא הסביר איך תקופה שבה אנשים תקועים בביתם ומשוועים למשהוא שיפיג את השעמום דווקא פגעה בהשקת השירות.
תגובה אחת לכתיבת תגובה